חלון לעולם השלישי: פסטיבל קולנוע דרום
מציאות אלימה ורוויית סמים במכסיקו, סרט על איש שמפטפט מתוך שינה, וגם מבט לא קונבנציונלי על ספינת דייגים ועדר כבשים. בין הסרטים שיציגו השנה בפסטיבל קולנוע דרום אפשר למצוא קולות מרתקים רבים הבוקעים ממדינות העולם השלישי. מה צפוי שם?
פסטיבל קולנוע דרום שנערך מדי שנה בסינמטק שדרות, יוזמה של בית הספר לאמנויות הבמה והקול במכללת ספיר, חותר להציג סרטים בעלי אופי פוליטי ואסתטי רדיקלי, תוך מתן דגש על קולנוע מהעולם השלישי. המהדורה ה-16 שלו, שתיפתח ביום ראשון הקרוב, מציעה מבחינה זו פוקוס על שני יוצרים שעבודותיהם בהחלט נענות לחזון הזה.
האחד הוא הדוקומנטריסט לוסיין קאסטיינג-טיילור שעומד בראש "המעבדה הסנסורית-אתנוגרפית" באוניברסיטת הרווארד. פרויקט יוצא דופן זה משלב בין אנתרופולוגיה ומדיה חזותית במטרה ליצור סרטים תיעודיים בעלי אופי אקספרימנטלי. כך, "סוויט גראס" (2009), שנוצר יחד עם אליסה ברבש, עוקב אחר רועים המובילים עדרי ענק של כבשים במדינת מונטנה. הסרט צולם במשך שמונה שנים ונערך מתוך 200 שעות צילום, והוא מובא ללא קריינות, כתוביות, או פנייה ישירה של מי מהמתועדים אל המצלמה. זהו תיעוד נטו של בני אדם, חיות וטבע, שמבקש להעביר את החוויה של מסע בן 150 מייל מההרים המושלגים אל מרבצי הדשא, והוא משלב בין אנתרופולוגיה ואמנות חזותית, קולנוע תיעודי ווידיאו ארט.
היוצר המרתק השני הוא אמאט אסקלנטה, מהקולות המרכזיים בקולנוע המכסיקני החדש (לצד במאים כקרלוס רייגדס, אלפונסו קוארון, אלחנדרו גונזלס איניאריטו וגיירמו דל טורו). אסקלנטה משך את תשומת הלב הבינלאומית עם סרטו הראשון, "דם" (2005), המביא את סיפורם של בני זוג ממעמד הפועלים המכורים לאופרות סבון וג'אנק פוד, עד שבואה של אורחת בלתי צפויה משנה את שגרת חייהם המשמימה.
סרטו השלישי, "הלי" (2013), זיכה אותו בפרס הבימוי בפסטיבל קאן והעניק לאירוע היוקרתי את אחד מרגעיו הסקנדליוזיים בשנים האחרונות. זהו סרט מעורר מחלוקת ופרובוקטיבי - תלוי מה יחסכם לסצנה שבה נמלק צווארו של כלבלב או לזו של הבערת אשכים, קראתם נכון. הסרט מביא תמונה אלימה מאוד של החברה המכסיקנית של היום, ושל האופן בו מלחמות בין סוחרי וקרטלי סמים משפיעות על צעירים דלי אמצעים. הגיבור הוא עובד במפעל מכוניות שחייו וחיי משפחתו מקבלים מפנה טרגי כאשר בן זוגה של אחותו הצעירה מסתיר בביתם חבילת קוקאין.
אסקלנטה נולד בשנת 1979 בברצלונה, בן לאב מכסיקני ואם ארמנית. את ילדותו בילה במכסיקו, אך בגיל 12 עקר עם אמו ללוס אנג'לס. האומללות שהייתה מנת חלקו בבית הספר הובילה אותו אל בתי הקולנוע, שם צפה ב"התפוז המכני" מדי יום במשך שישה חודשים. כאשר יצא אל האקרנים סרטו של רוברט רודריגז "אל מריאצ'י" (1992), שהופק בתקציב של 7,000 דולר, נכתב, צולם ונערך על ידי הבמאי, והרוויח כ-2 מיליון דולר - רכש אסקלנטה את אותה מצלמת 16 מ"מ ששימשה גם את רודריגז, שבאמצעותה יצר את סרטיו הקצרים הראשונים. כאשר נתקל בסרט "יאפון" של קרלוס רייגאדס מ-2002 חווה, לדבריו, תחושה של גילוי, וזו הובילה אותו לכתוב לרייגאדס שהפך לחברו ולמנטור שלו, ואף סייע לו להפיק את שני סרטיו הראשונים, "דם" ו"ממזרים" (2008) על מהגרים מכסיקניים בלתי חוקיים בארצות הברית.
קאסטיינג-טיילור, ורנה פאראוול ואסקלנטה נמנים השנה עם אורחי הפסטיבל, ואף יעבירו במהלכו כיתות אמן. הם גם יציגו בו את עבודותיהם האחרונות: "סומינילוקוויס" (2017) התיעודי המבוסס על הקלטות של המוזיקאי הניו-יורקי דיון מקגרגור שהתפרסם בשנות ה-60 כ"מדבר-מתוך-שינה הפורה ביותר בעולם" ואשר פטפוטיו הליליים הוקלטו בידי שותפו לחדר, ו"הפרא" (2016) שמעניק ליצירתו של אסקלנטה טוויסט מדע-בדיוני. מסקרן? ללא ספק.
