ההצגה "1984": תמרור אזהרה לכולנו
העיבוד החדש של "1984" ב"הבימה" מציג תקופה שבה המפלגה האימתנית הפכה לנחלת העבר, אך את מקומה תפס שלטון של מניפולציות ומסרים מאיימים - וההצגה רלוונטית מתמיד. תרגום קולח, משחק משכנע ותפאורה מוחשית מעצימים את החוויה
הרבה לפני הימים של ארז טל, אסי עזר וקורין גדעון, ה'אח הגדול' של ג'ורג' אורוול ב-'1984' שירטט עתיד מאיים, שבו האדם יהיה משועבד לחלוטין למדינה טוטליטרית שתשלוט בו. מי שאינו מתיישר לפי הצו המפלגתי - לפי הספר שנכתב בשנת 1949 - נכלא ונהרג. זכרו נמחק מהרשומות, בתהליך המזכיר באופן מפתיע את המניפולציה של מנועי החיפוש בימינו. הספר העניק לשפה המודרנית ביטויים מתוחכמים כמו "משטרת המחשבות" ו־"דיבורחדש" - שפה שמצמצמת את אוצר המילים של האזרחים, במטרה לעקר מחשבות חתרניות. לא במקרה, אחרי ההשבעה של טראמפ לנשיא, מכירות הספר זינקו לראש טבלת רבי המכר באמזון.
נראה שהעולם הלכאורה דמוקרטי שלנו והעולם הדיסטופי של הגיבור וינסטון סמית, שבו פשעי מחשבה נענשים בעונשים מזוויעים, לא כל כך רחוקים זה מזה. הבמאי, עירד רובינשטיין, העמיד הצגה דחוסה וטעונה על הבמה היפה, שעיצבה פולינה אדמוב, כמעין קובייה הונגרית גמישה עם מסכי וידיאו מאחור המקרינים את המסרים המאיימים של האח הגדול. הוא גם הוציא ביצועים משכנעים מצוות השחקנים, גם אם בחלק הראשון של הערב ישנה תחושה שהקצב של ההצגה קצת מגומגם.
אושרת אינגדשט נוגעת ללב וחושנית כג'וליה, האהובה של וינסטון, המפתה אותו להתחיל את המרד שלו, וגיל פרנק מלא אימה שקטה ושטנית כחוקר הסמוי, אובריאן, הלוכד אותו ברשתו. מעל לכולם ניצב אלכס קרול הנהדר כווינסטון, האיש הקטן המנסה למרוד בשיטה ומגלה שלכל אדם יש את נקודת השבירה שלו. הביצוע המצמרר שלו מזכיר לנו את הכוח האפל של הספר, ומאשר לנו את הרלוונטיות שלו לימינו, כתמרור אזהרה מפני אובדן האינדיבידואליות וחופש המחשבה.
הכתבה פורסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
