טוב ורע בחיים: תלוי איך מסתכלים על זה

השבוע נוכחתי שאת יכולה לתכנן תוכניות עד מחרתיים ואלוהים צוחק. מה זה צוחק, מתגלגל, מתפקע. כמעט כל הפגישות שהיו מתוכננות לי ביומן התבטלו או נדחו בזו אחר זו, כאילו כולם קיבלו טלפון אנונימי שמבקש מהם לפנות מקום בלו"ז הצפוף שלי.

כל עצמאית יכולה להבין את הבעתה שאחזה בי, וכשהפגישה הרביעית נדחתה התיישבתי על הספה בסלון וניסיתי להבין מה הולך פה. קודם כל האשמתי את מרקורי, הכוכבים והחופש הגדול שעוד לא הגיע, ואז שמתי לב למשהו מוזר שקרה לי. קלטתי שאני לא מבואסת ושהאנרגיות לא נעלמו לי. זה היה מוזר – איך יכול להיות שאני לא מודאגת מהפרנסה שלי?

התחלתי לתהות מה זה אומר עליי, למה זה קורה לי, התחלתי לחשוב שזה בגלל שכתבתי בפייסבוק שאני לא מאמינה בעין הרע ואשר יגורתי בא לי.

עוד כתבות של גאיה:

הקשר המפתיע בין אומגה ומערכות יחסים

זהירות: מאהבים סדרתיים לפנייך

תפסיקו לנסות לסדר כל דבר, תנו לחיים להיות

תפסיקו להתמקד ברע - תחשבו דווקא על הטוב

הייתי פעם באיזו סדנה ולימדו אותי לזוז קצת הצידה מעצמי כדי לשמוע את התשובות, אז אשכרה זזתי הצידה על הספה והסתכלתי על הגאיה הדמיונית שישבה לצידי והיא חייכה אליי (חייבת לעשות משהו עם קמטי ההבעה האלה ליד העיניים) ושאלה: "זוכרת מה אמרת לעצמך בשבוע שעבר? מה את הולכת לעשות השבוע"?

זזתי הצידה כדי לשמוע את התשובות(צילום: shutterstock)

ברור שזכרתי. התחייבתי לעצמי, בפעם המיליון, שאני יוצאת לפרויקט של מימון המונים לספר שלי. הפעם הזאת, ידעתי, תהיה שונה. לא, סליחה, לא ידעתי. הרגשתי. משהו בגוף שלי נעשה נינוח ומלא ציפייה, לא בעירה של כאב שדוחף אותי ללדת כבר את הבייבי הזה, אלא משהו רך כזה, בלי צירי לחץ.

ובאמת, ביום ראשון התמסרתי לסגירת קצוות, ביום שני עשיתי קצת פחות כי הנחיתי סדנה והגשתי כתבות, והפרויקט שוב התחיל להתרחק ממני. בערך באותו זמן הבהב אות מסתורי מהשמים והאנשים שהייתי אמורה לפגוש במהלך השבוע כמו הפכו לדגים שנפוצים לכל עבר, רק כדי לחזור כשהים יהיה מוכן לקבל אותם בנחת.

נזכרתי בגרושה מקסימה שילדיה לא הסכימו לישון אצל אבא שלהם במשך חמש שנים. "כשתשחררי באמת ותפסיקי לדאוג מה יהיה איתך ואיתם זה יקרה באופן טבעי", הבטחתי לה. היא לא האמינה, אבל ברגע ששיחררה זה קרה כמו קסם.

"את רואה", אמרה לי גאיה הדמיונית, "שיחררת את הלחץ מה יהיה עם הספר, אם הוא מושלם, אם יאהבו אותו, אם יאהבו אותך, אם ייקנו אותו, כשהתלמיד מוכן הרבי מגיע". לפעמים יש לה משפטים מוזרים, לדמיונית הזאת.

זה יישמע לא הגיוני בעליל, אבל אני מאמינה שדברים שנראים לנו כמו אסון הם אוצר שנמצא ממש מתחת לאף שלנו ורק מחכה שנמצא אותו. פשוט צריך להסיט את המבט ולא להתמקד רק בדבר הזה שנחרב לנו, כי אז לא נראה את הטוב שיוצא מזה.

מספרים על זקנה שבמשך שנים הייתה שואבת מים מהבאר, מאזנת על כתפיה הקשישות מוט עם שני דליים בקצהו, אך באחד מהם היה חור ועד שהייתה מגיעה לכפר הוא היה ריק. אנשי הכפר אמרו לה: "תזרקי אותו, הוא דפוק, לא שווה כלום", אבל הזקנה חייכה בשיניים חסרות. בכל פעם שעשתה את הדרך מהכפר לבאר הסתכלה על השביל שעליו טפטפו המים מהדלי הסדוק - השביל היה מרוצף בצמחיה ירוקה ובפרחים צבעוניים תודות להשקיה הקבועה.

הנטייה שלנו היא להתמקד במומים שלנו ולא לבדוק איזו מתנה הם מביאים לנו. לפעמים אנחנו תקועות במערכות יחסים דפוקות וכשמשהו מערער את היציבות שלנו אנחנו בטוחות שסוף העולם הגיע מבחינה כלכלית, רגשית וגופנית. אבל, ברוב המקרים, זה בדיוק ההיפך – זה המקום שמאפשר לנו לגלות את עצמנו, ללמוד איך אנחנו מגיבות במצבים מסוימים ולהשתנות לחיוב.

בכל פעם שקרה לי משהו ששמט את הקרקע מתחת לרגליי – כשפיטרו אותי, כשהתגרשתי, כשעזבו אותי – הסתכלתי על מה שקרה ושאלתי את עצמי איך אני הולכת לטעות מחדש, אבל יותר טוב. חברה שלי קעקעה על גופה את הפתגם של פאולו קואלו "תיפלי שבע פעמים תקומי שמונה", וזה אחד המשפטים החכמים שאני מכירה.

עוד משפט כזה (שגברים יזדהו איתו) נאמר ע"י הנרי פורד: "כשנדמה לך שהכל פועל כנגדך – תזכור שמטוס ממריא נגד הרוח ולא לצידה". דברים קורים כפי שהם צריכים לקרות, אמרה לי גאיה הדמיונית. צודקת, אבל אני ממש חייבת להפסיק לדבר לעצמי.

שלך,

גאיה קורן

עתונאית בידיעות אחרונות , קואצ'רית לשינוי חיובי בחיים ומנחת סדנאות אני מלכה לנשים שהתגרשו ומטפלת אישית לשינוי חיובי בחיים.