הידרדרו לזנות, נמלטו וקוראות להפללת לקוחות: "אונס על בסיס יומי"
הן עברו מעשי אונס ועינויים וחוו את הצד האפל של הסצנה המזוויעה. נשים שהצליחו להישאב ממעגל הזנות טוענות כי הכוונה להפליל לקוחות היא הדרך הטובה ביותר להיאבק בתופעה. אחת מהן נימקה: "כשחיים בזנות קשה לראות את היתרון, היום אני יודעת שיש עוד אופציות"
יוזמת המדינה להפללת צרכני זנות מעוררת זעם בקרב נשים שנמצאות במצב של זנות באזור התחנה המרכזית בתל אביב. לדבריהן, מדובר במהלך חד צדדי שיפגע בהישרדותן ויהרוס באופן סופי את חייהן השבריריים. עם זאת, נשים שהיו במעגל הזנות במשך שנים ארוכות ועברו מעשי אונס זוועתיים ועינויים אכזריים מצד הלקוחות וגם מצד הסרסורים, והצליחו לברוח ולהשתקם, מסתכלות בראייה לאחור על החוויות הקיצוניות שעברו וטוענות כי הכוונה להפליל לקוחות היא הדרך הטובה ביותר להילחם בסצנת הזנות המפותחת בישראל.
בעזרת "פרויקט סלעית" (בשיתוף עיריית תל אביב ומשרד הרווחה) המסייע לנשים במעגל הזנות, אנחנו מראיינים את סיוון (שם בדוי), צעירה ישראלית בת 25. לאחר שורה של תקיפות מיניות קשות בילדותה, שהשפיעו באופן טראומטי על מצבה הנפשי ופגעו בקשר שלה עם בני משפחתה, נכנסה סיוון למעגל הזנות בגיל 21 - מצב שבו שהתה במשך שלוש שנים.
"אני מבינה את הזונות שכועסות על הכוונה להעמיד לדין לקוחות. כשאת בפנים, את במצב של הישרדות. את לא מבינה למה הפכת, מה קרה לך ואין לך שליטה על הגוף שלך. הייתי במצב של אונס - על בסיס יום יומי!", היא טוענת.
"הבנות קיבלו תחושה שהן שוות - זה מה שהיה חסר לי"
משפחות הפשע השונות שמפעילות את הדירות הדיסקרטיות ומכוני העיסוי למיניהם באמצעות "קופים" (עובדים זוטרים שלוקחים את האשמה מול המשטרה; א.ק.), נוהגות לייצר מעטפת זוהרת ושקרית של פינוקים, תשומת לב ואיכפתיות כלפי הבנות הצעירות בתחילת דרכן, ומנגנים במדויק על ליבן של הבנות שנכנסות לתעשיית הניצול המיני בישראל.
ר' מספרת לנו בעברית רהוטה כיצד נגררה לעולם הזנות בגיל 21: "בשלב הראשון הכסף לא שיחק תפקיד. התחלתי לעבוד בתור פקידת קבלה במכון עיסוי וראיתי את הבנות, את היחס שהן מקבלות ואת התחושה שהן שוות, וזה בדיוק מה שהיה חסר לי כל החיים".
סיוון משתפת אותנו בטכניקות הפיתוי הערמומיות ששאבו אותה בלי רחמים לתעשיית הסקס האכזרית: "המנהלות של המקומות האלה הן לרוב נשים. לאישה יותר קל לחדור את המעטפת של אישה ולאישה הרבה יותר קל להיות סרסורה - הן נורא אימהיות ונורא דואגות".
לדבריה, "פעם היו חסרים לי 1,000 שקלים והיא אמרה לי: 'תביאי לי וכשיהיה לך תחזירי'. זה הפך להיות חוב גדול של תשלום שבועי. יש גם ימים שאין עבודה והחוב גדל. בפועל, יצאתי משם עם חובות מטורפים. אין דבר כזה לא לעבוד: אם את חולה ולא מגיעה למשמרת - זה קנס. עובדים גם כשיש מחזור, עובדים חולים, זה שיעבוד טוטאלי - לתת למישהו אחר אחריות על הגוף שלך. יש דיבור שלהיות זונה זה מבחירה, אני יכולה להעיד על עצמי שלא רציתי להיות זונה!".
לאחר שלוש שנים של הידרדרות מהירה - מפקידת קבלה לזונה במשרה מלאה, כולל היריון ואונס אכזרי שעברה על ידי אחד הלקוחות - החליטה סיוון שהיא חייבת לברוח. בעזרת "סלעית", מערך טיפולי-תמיכתי לנשים במעגל הזנות, היא הצליחה להשתקם והיום היא עובדת בעבודה נורמטיבית.
"עברתי אונס קשה והפלה שהסתבכה. דברים כאלה גורמים לך פתאום להרגיש. פתאום הבנתי - הייתי מנותקת. אנשים באים ועושים לי דברים שאני לא רוצה שיעשו לי בגוף שלי. ככה הגעתי ל'סלעית'. לבד לא היה לי שום סיכוי להצליח".
היום היא עובדת בעבודה נורמטיבית, מנסה לפלס את דרכה בחיים הנורמליים והיא בטוחה שהחוק להפללת לקוחות יעזור למנוע הידרדרות של נשים נוספות למצב הקיצוני והאכזרי של זנות.
"כשחיים בזנות מאוד קשה לראות את היתרון של החוק להפללת לקוחות, כי אתה שם בשביל הפרנסה ואין אופציה אחרת. היום אני יודעת שיש עוד אופציות", היא אומרת.
מתחיל במסאז' ועובר לזנות מלאה: "אי אפשר לצאת"
תעשיית הזנות האכזרית לכדה בברוטאליות גם את טלי (שם בדוי), אקדמאית בת 27 עם הערכה עצמית נמוכה, מצב רוח דכאוני, התנהלות כלכלית גרועה וקשיים במשפחה ובזוגיות. אחרי שלא הסתדרה במקום העבודה ולא הרוויחה מספיק כסף, טלי החליטה להתנסות בזנות.
"כשהתחלתי לעסוק בזה לא ידעתי במה מדובר. ראיתי מודעה עם תמונה של חופן דולרים ולצידה הכיתוב: 'בואי תעשי כסף קל בזמנך החופשי'. זה נראה לי קל. התחלתי ממסאז'ים. מה ביג דיל? עושה לו מסאז', ועושה לו ביד - ואני נשארת מנותקת מהחוויה".
תוך חודשים ספורים טלי הפכה ממעסה עם גבולות ברורים לזונה. "פתאום הגעתי ורצו שאוריד את התחתונים ושאתחכך בהם עם החזה. בכל פעם, תחת לחץ כבד מצד הלקוחות ומצד המנהלים, עברתי מחדש את הגבולות שלי ועברתי לזנות מלאה בדירות. את מתחילה להיכנס לזה ולא יודעת איך לצאת".
במהלך שהות של שלוש שנים בדירות דיסקרטיות טלי עברה שבעה מדורי גיהנום מצד הלקוחות, שלדבריה עשו לעצמם מטרה לפגוע בגופה ונפשה. "עברתי חוויות נוראיות ומשבר נפשי", היא מספרת. "כך למשל, היה מישהו שהתעקש שאשרת אותו ולא היה איכפת לו שאני בוכה. היה לקוח שהתעקש על מין אנאלי ושילם על כך תוספת ובמהלך האקט דיממתי קשות. היו לקוחות שרצו מכות והצלפות".
"הכלכלה שלי הפכה לכלכלת מזומנים - לשלם שכר דירה וחשבונות. הרגשתי מטונפת ולא שייכת לחברה הנורמטיבית", מוסיפה טלי. "עברתי לצד האפל לדיכאון והתחלתי לעשות הכול. הם קוראים לזה 'כניסות' וכל כניסה זה פעמיים, לפעמים 60 כניסות בלילה. איך אפשר לעשות את זה בלי להיות שיכורה. אני זוכרת שלא יכולתי ללכת אחרי לילה מסוים".
לטענתה, הדרך היחידה לפגוע במעגל הזנות היא באמצעות פגיעה בלקוחות: "תופעת הזנות מתחילה בחינוך מהבית של הלקוחות. עד היום לא נגעו בצרכנים שלוקחים נשים מסכנות, שנמצאות תחת שליטה של משפחות פשע ומתעללים בהן. בואו נוריד את הביקוש!".
שלוש שנים של סיוט מתמשך, שבהן טלי איבדה את הקשר עם משפחתה וחברותיה, וכללו גם מעצר משטרתי מפתיע, דחקו בטלי לבקש עזרה מפרויקט "סלעית". כיום היא עובדת בעבודה נורמטיבית, אבל הצלקות שבנפשה פגעו ביכולתה לנהל חיים רגילים. "קשה לי עם בן הזוג. כשהוא נוגע בי אני חושבת מיד על הלקוחות המגעילים. אני מאוד מתבלבלת בסיטואציות".
הפתרון - פגיעה בביקוש
נעמה ריבלין, מנהלת "סלעית - מערך טיפולי תמיכתי לנשים במעגל הזנות", טוענת כי הרוב המוחלט של בני האדם שהידרדרו למצב של זנות חוו תקיפות מיניות בילדות, שהשפיעו בחוזקה על נפשם ועל תהליך קבלת ההחלטות בחיים.
"זנות היא טראומה וצלקת לכל החיים. נשים בזנות, שעברו בגיל מבוגר יחסית תהליכי שיקום במסגרות שונות, מסוגלות לעבד את הטראומה ולהבין את הנזקים שנגרמו להן. זאת בניגוד לבחורות צעירות שמצויות במלחמת הישרדות אישית".
על טענות של נשים שעוסקות בזנות לפיהן הפללת לקוחות תפגע בהן, ריבלין אומרת: "לכאורה אנחנו שומטים מתחת לרגלי הבנות את שכר הדירה, אבל אנחנו צריכים לעשות את הכול כדי שגם נשים חלשות נוספות לא ישאבו למעגל הזנות. אנחנו לא מצליחים לפגוע במשפחות הפשע שמנהלות את הזנות, לכן הצורה היחידה לצמצם את מעגל הזנות היא על ידי פגיעה בביקוש".
לפנייה לכתב/ת 
