טנקיסט בן 17: "הילד" של ששת הימים
דני קריאף התגייס לצה"ל כבר בגיל 16 ו-11 חודשים, ולאחר זמן קצר מצא עצמו נוהג על טנק בקרבות הקשים מול המצרים. 50 שנה אחרי הוא עדיין זוכר: "הייתי יותר נלהב מהאחרים, אחרי המלחמה קפצנו מרוב שמחה". בהמשך הוא קיבל את צל"ש הרמטכ"ל והתקדם לדרגת סגן-אלוף
"העובדה שהייתי הטנקיסט והחייל הכי צעיר שנלחם אז בצה"ל לא פגעה בכישורים שלי כלוחם. להפך - הייתי יותר נלהב מאחרים, המוטיבציה שלי הייתה בשמיים". דני קריאף (67), תושב כפר הס, נטל חלק בדיוק לפני 50 שנה במלחמת ששת הימים. הוא היה אז רק בן 17, אבל זוכר הכול: "עשיתי היסטוריה שאף אחד לא זכה לה: החייל והטנקיסט הכי צעיר בקרבות הקשים ביותר". באופן טבעי, כולם קראו לו אז "הילד".
קריאף, שסיפורו מתפרסם כאן במלואו לראשונה, נולד ב-1949 וכל חייו לא יצא מתחומי המושב. בשלב מסוים הוא הסתכסך עם אביו ובסוף כיתה י"א החליט לעזוב את בית הספר. ב-15 בנובמבר 1966, כשהיה בן 16 ו-11 חודשים, הוא התגייס לצבא - בדיוק ביום שבו עשה זאת גם הרמטכ"ל לשעבר רב-אלוף במיל' דן חלוץ. המספרים שלהם עוקבים.
הוא נשלח לטירונות במחנה חסה – בסיס הטירונות של חטיבה 7 בחיל השריון, ולאחר מכן עבר לגדוד 79 - גדוד הפטונים הראשון של צה"ל. אחרי שעבר הכשרת טנקיסטים ללא אימונים, קיבלו שתי הפלוגות של מגמת המקצועות "אפטר", שאותו בילו בגלידה מונטנה ובמסעדת מוריס בבאר שבע. ואז פתאום הגיע הרס"ג של הגדוד עם משאיות והודיע כי התחילה כוננות ושצריך להגיע מיד לבסיס.
מבלי לעבור את שלב ההכשרה המעשית של הטנקיסטים, החיילים קיבלו הוראה לעלות על הטנקים וב-17 במאי 1967 יצאו לכיוון כרם שלום. שם הם נותרו בהמתנה עד לפרוץ המלחמה ביום שני, 5 ביוני. "בשעה 8:00 בבוקר חלפו מעלינו מטוסי פוגה ואז נשמע ברשת הקשר הפקודה 'סדין אדום", שחזר קריאף. "התחלנו לשעוט עם הטנקים לכיוון חאן יונס, בני סוהילה ואל עריש. המ"פ שלי, רס"ן בנצי כרמלי, נפצע בפאתי בני סוהילה - ואת הפיקוד קיבל סגן עובד מעוז שלימים היה המג"ד שלי במלחמת יום הכיפורים".
"נשארנו בטנק שלושה אנשי צוות"
על המשך הלחימה סיפר קריאף: "אני הייתי נהג הטנק. היות שהייתי מושבניק והייתה לי הכשרה בנהיגה בכל סוגי הטרקטורים, היה לי קל מאוד לתפקד כנהג טנק וזה עזר לי. לקראת ערב נקלענו למארב בג'יראדי, בפאתי אל עריש, לאחר שעקפנו את עזה. המג"ד רס"ן אהוד אלעד נהרג, המ"פ אביגדור קהלני נפצע קשה, והסמ"פ שלו דניאל צפוני נהרג. תוך כדי ההסתערות, מפקד הטנק שלנו אפרים חוצ'ה נפצע ואז נשארנו בטנק שלושה אנשי צוות בלי שום הכשרה כטנקיסטים".
למחרת, יום שלישי 6 ביוני, יצאו שלושת אנשי הצוות שנותרו לבדם בטנק לכיוון ביר לחפן. "אחר כך המ"מ שלנו יוסי משולם נהרג מפגיעת צלף בראשו ליד שדה התעופה באל עריש. המשכנו גם ללא מפקד מחלקה. בשלב מסוים הצטרף אלינו אחד מאנשי הטנק של יוסי משולם, שמואל זילברשטיין. את הפיקוד על הטנק קיבל התותחן יוסי בושקניץ'. המשכנו בקרבות לכיוון ביר לחפן והגענו עד לפאתי שדה התעופה בג'אבל ליבני".
על המשך הקרבות סיפר קריאף כי "היו לנו קרבות קשים מאוד טנק מול טנק , טנק מול חי"ר מצרי. עד שבפאתי שדה התעופה נגמר לנו הבנזין בטנק. ואז עמדנו בצד כי הטנק לא הצליח להניע ואז הגיעה חוליה טכנית חטיבתית – על מנת לעזור לנו להניע את הטנק. לא הייתה היסטריה בטנק, שלווה מוחלטת. המ"מ משולם עוד הספיק לצעוק לנו בקשר לפני שנהרג 'ילדים, כל הכבוד, קדימה'. אי אפשר להאמין איך עשינו את זה".
לאחר שהצליחו להתגבר על התקלה בטנק – הגיע לפקד על הטנק סגן אילן מעוז שהיה השליש של הגדוד והוא שחילץ בלילה הקודם את אביגדור קהלני מהמתחם בג'יראדי. אנשי הצוות חזרו להילחם עם מפקד מנוסה והצליחו להגיע עד למבואות טסה – 20 ק"מ מתעלת סואץ. ואז נגמרה המלחמה. "אני זוכר התרוממות רוח בלתי רגילה", נזכר קריאף. "יצאנו מהטנק וקפצנו, התחבקנו אחד עם השני עם מי שנשאר. אני זוכר את הרגע שהודיעו בקשר שירושלים בידינו. לא כל כך הבנו את המשמעות של זה כי לא ידענו שגם בגזרה הירדנית יש מלחמה.
"המצרים נלחמו ביום הראשון בצורה מאוד עזה בשיתוף עם צבא השחרור הפלסטיני שהיה בחאן יונס ובבני סוהילה. אבל החל מהיום השני למלחמה הם נשברו, הורידו נעליים והתחילו לברוח. למרות שיכולנו לחסל אותם בלי שום בעיות אנחנו נתנו להם להמשיך לרוץ ולא פגענו בהם. רק מי שניסה להילחם בנו - פגענו בו.
קריאף סיפר עוד כי "מה שאני זוכר מהמלחמה הזאת – היינו בקרב הכי קשה בצומת רפיח. אני זוכר שעברנו ליד מחנה האו"ם וומשאיות של האו"ם נוסעות בינינו. לאחר מכן התלבשנו על משאיות אספקה של המצרים שהיו מלאות בפחיות של מיץ מנגו, פחיות פול ובוטנים מסוכרים כמו חטיפים כאלה. אני זוכר אותו עד היום. בסוף המלחמה כל הצוות שלי קיבל הוקרה - קיבלנו טר"ש כי היינו כולנו טוראים. זה היה הישג עצום לקבל טר"ש".
אחרי מלחמת ששת הימים המשיך קריאף להילחם כשריונר במלחמת ההתשה ובשנת 1969 קיבל את צל"ש הרמטכ"ל. במלחמת יום הכיפורים הוא היה מפקד מחלקת טנקים לא קצין בחטיבות 600 ואוגדה 143 של אריאל שרון, והשתתף במבצע " אבירי לב", צליחת התעלה ובקרבות על החווה הסינית.
"נלחמתי בשלוש מלחמות בתוך טנק מול אותו אויב מצרי ובאותה גזרה. התקדמתי בשירות מילואים עד דרגת סגן-אלוף וללא בה"ד 1. התחלתי כילד וסיימתי כסא"ל".
לפנייה לכתב/ת 
