ביקורת סרט: "המומיה" - טום קרוז מבזבז את הזמן שלו ושלנו
בגרסה העכשווית של "המומיה" מגלם טום קרוז גנב אוצרות שמסתובב בעיראק ומעורר שדים מרבצם. אקשן מותח ומבדר? אל תבנו על זה. תסריט מרושל ועלילה מסורבלת מובילים לסרט הירוד ביותר של הכוכב
מישהו השתגע באולפני קולומביה. סביר להניח שמדובר בכל חבר המנהלים. "המומיה" ("The Mummy") הוא, ככל הנראה, הסרט הירוד ביותר בקריירה של טום קרוז, אבל זו רחוקה מלהיות הבעיה המהותית. כשליו מתגמדים נוכח השאיפות המגלומניות של תוכנית החומש שבה הוא משמש כמהלך ראשון.
התוכנית היא להקים לתחייה את כל קטלוג המפלצות הקלאסיות של אולפני קולומביה (ברובו משנות ה-30) בדפוס של "יקום מפלצות" ("Dark Universe") שיהיה מקביל למפעל גיבורי-העל של אולפני מארוול (או: היקום המקרטע של DC). כך תזכה כל מפלצת לסרט משלה עד שלבסוף הן תאוחדנה לסרטי חבורה בנוסח "הנוקמים"/"ליגת הצדק".
הגרסה הנוכחית של "המומיה" נקשרת לדמות שמגלם טום קרוז. בנוסף יש הופעת אורח של ד"ר ג'ייקיל (ראסל קרואו). התוכנית העתידית לסרטי המשך כוללת, נכון לעכשיו, גם את האדם הבלתי נראה (ג'וני דפ), פרנקנשטיין (חוויאר בארדם), כלתו של פרנקנשטיין (שמועות על אנג'לינה ג'ולי), דרקולה (לוק אוונס כבר גילם את הדמות, אך כנראה תלוהק מחדש), ואן הלסינג, איש הזאב, פנטום האופרה, הגיבן מנוטרדם, היצור מהלגונה השחורה - ועוד היד נטויה. וואו. אפשר כבר כעת לכנות את הפרויקט "יקום הכוכבים המזדקנים בחוסר חן של יוניברסל".
כבר היה ניסיון קודם להתניע את רעיון העוועים הזה. ב-2014 יצא "דרקולה: ההתחלה" שבו גילם לוק אוונס גרסה חיובית של המפלצת, כזו המנסה להגן על בני עמה מפני המוסלמים (עות'מאנים). הסרט הצליח להרוויח (אחוז גבוה במיוחד מהכנסותיו הגיע מהקהל הלא בררני מחוץ לארה"ב), אבל הכוונה להשתמש בו כנקודת התנעה ל"יקום המפלצות" נגנזה.
אלכס קורצמן, הבמאי של "המומיה", הוא מי שמתפקד כאיש החזון המנחה את התוכנית הגרנדיוזית של יוניברסל. הרקורד שלו כתסריטאי (יחד עם שותפו רוברטו אורצ'י) כולל כמה מהסרטים האיומים של העשור האחרון (שניים מסרטי "הרובוטריקים", "הפלישה למערב") - והצפיות צריכות להיות בהתאם. כיוון שה"מומיה" מרמז על קווי המתאר של "היקום" החדש והאופן שבו שלל המפלצות ישודכו האחת לשנייה, ניתן להתרשם שהפרויקט נשען על כרעי תרנגולת.
עוד ביקורות קולנוע:
"המומיה" המקורי בוים ב-1932 על ידי הצלם הגרמני הגדול ("הצחוק האחרון") והבמאי קארל פרוינד. את תפקיד המפלצת, שבשלב זה טרם עוצבה במראה האיקוני של מעטפת תחבושות, גילם בוריס קארלוף. זו הייתה מפלצת ממוצא אריסטוקרטי פרעוני ויכולות שליטה על המחשבה של קורבנותיו - וריאציה אוריינטלית על "דרקולה" של טוד בראונינג, שיצא שנה קודם.
בגרסה הנוכחית זוהי נסיכה פרעונית בשם אהמנט (סופיה בוטלה) שדרכה למלכות נחסמה עם לידת התינוק הזכר של אביה. בתגובה היא כורתת ברית עם האל הפרעוני סת, המוגדר בסרט כ"אל המוות". לאחר שאהמנט מקבלת כוחות-על היא רוצחת את בני משפחתה ומנסה להכניס את האל סת לגוף אדם, אך נלכדת ונקברת לאלפי שנים.
בין 1999 ל-2008 נוצרה סדרה ירודה של סרטי "מומיה" שהובלה על ידי הבמאי-מפיק סטיבן סומרס, בכיכובו של ברנדן פרייזר. הגישה הייתה פנטזיית רטרו הנסמכת על CGI - סרטי הרפתקאות "אינדיאנה ג'ונסיים" עם אלמנטים קלים של אימה. באופן דומה הסדרה הנוכחית מנסה להעמיד במרכזה דמות של הרפתקן - אך הפעם דמות מפוקפקת יותר מזו שהייתה לפרייזר - למקם אותה בעולם המודרני, ובסופו של דבר להקנות לה כוחות-על.
ניק מורטון (טום קרוז) הוא הרפתקן שודד אוצרות שמסתובב בעיראק ובאיזושהי צורה לא מוגדרת הוא גם סמל בצבא האמריקני (בהתחשב בגילו של קרוז - לא התקדמות מרשימה בסולם הדרגות). הוא מסתובב בשטחי העימות במהלך המלחמה בין הצבא האמריקני ולוחמים מוסלמים רדיקלים. בעוד שהמוסלמים רוצים להחריב אוצרות ארכיאולוגיים, הוא רק מנסה לשדוד אותם.
צירוף אירועים, שהתסריט המרושל לא לגמרי סגור לגביו, מוביל לגילוי מתחם הקבר שבו כלואה הגופה של אהמנט. העובדה שנסיכה פרעונית קבורה בעיראק היא רק דוגמה בודדת לרמת הסבירות העלילתית של הסרט. יחד עם סמל נוסף בצבא האמריקני בשם כריס וייל (ג'ק ג'ונסון) וסוג של ארכיאולוגית יפה בשם ג'ניפר האלסי (אנאבל וואליס) הם נוקטים בחוסר הזהירות המתבקש בכדי שהמפלצת הפרעונית תשוחרר מכלאה.
לאחר שניק מת בתאונת מטוס, אך גם נשאר באופן פלאי בחיים, הוא מוצא עצמו מלוהק בתפקיד הגבר שאהמנט השתלטה על מוחו (לפחות באופן חלקי). התוכניות שלה הן להתאחד איתו בטקס שיוביל להכנסתו של סת לתוך העולם האנושי (כלומר קרוז הוא גרסה מצודדת יותר לתפקיד של ריק מורניס ב"מכסחי השדים"). כריס, לעומת זאת, מת אך עדיין מרבה להופיע כגוויה נרקבת ודברנית לנגד עיניו של ניק (שטיק שעבד הרבה טוב ב"זאב אמריקאי בלונדון" של ג'ון לנדיס).
יש מנגנון עלילתי שמוביל את הסרט ללונדון העכשווית. טקס שצריך להתבצע מחייב הצמדה בין פגיון פולחני לאבן אדומה שהייתה טמונה בקבר, שמתגלה מתחת ללונדון ובו שרידים של אבירים שחזרו ממסע הצלב. מה הקשר בין נסיכה פרעונית לאבן בקבר אבירים נוצרים בלונדון? זהו רק מהלך עלילתי מכני, בדיוק כמו האופן שבו האבירים נמצאים כדי שיהיה לאהמנט צבא זומבים להמשך הסרט. כל מה שחשוב הוא שהם שם כדי לספק את הבהלות ה"בו" שצצות בקצב של שתיים לדקה.
חוסר היכולת להבין מיהן הדמויות, מה המוטיבציה שלהן ואיך פרטים עלילתיים קשורים אחד לשני עולה דרגה עם הופעת דמותו של ד"ר ג'ייקיל - מי שעומד בראש מכון "פרודיגיום" שתפקידו לאתר ולהילחם באיומים על-טבעיים של מפלצות. מעבר לגיחוך ולסרבול העלילתי החריג שמביאה דמות זו, היא מדגישה את בעיית היסוד של הסדרה: הדמויות אמורות להיות "מפלצות" אבל הן גם אמורות להיות הגיבורים. זו אמביוולנטיות, שאם לשפוט לפי הסרט הראשון אין לקורצמן ושות' מושג איך כיצד לטפל בה.
בגיל 54, השילוב בין משטר כושר ותזונה לבין ניתוחים פלסטיים משאיר את טום קרוז במצב גופני מעורר קנאה. הוא ללא ספק יכול לשחק דמות משעבדת בעלת כוחות על-טבעיים (דרגתו הגבוהה בהיררכיה הסיינטולוגית ממילא מקנה לו שלל כוחות-על וצבא פרטי). אבל בכל מה שקשור לטום קרוז האנושי יותר, זהו בזבוז של מעמד הכוכבות שלו עבוד תפקיד שרבים אחרים היו מסוגלים למלא.
