למרות הסכם הגירושים: אב זכה במשמורת משותפת

אחרי הפרידה סיכמו בני הזוג לשעבר שהמשמורת תוענק לאם. אבל בשל שינויים בחיי האב מאז קבע ביהמ"ש שמשמורת משותפת תיטיב עם הבן

עו"ד איתן קוהליפורסם: 12.06.17 , 22:46

בית המשפט המחוזי בלוד קבע לאחרונה שאב יזכה למשמורת משותפת על בנו בן ה-9, למרות הסכם גירושים שעליו חתם לפני כשש שנים והעניק את המשמורת לאם. בכך דחו השופטים ערעור שהגישה האם על פסק דין קודם של בית המשפט לענייני משפחה, שקבע שמדובר במהלך שייטיב עם הילד.

בני זוג נישאו ב-2004 והתגרשו ב-2011. לפני שנפרדו הם חתמו על הסכם גירושים שקיבל תוקף של פסק דין ובו נקבע שמשמורת הבן תהיה אצל האם והוחלט על הסדרי ראייה וזמני שהות לאב עם בנו, שהיה אז בן שלוש. ב-2014 הגיש האב תביעה למשמורת משותפת וחלוקת זמני שהות שווים בינו לבין האם.

דיני משפחה

שופט להורים: לא ראויים למשמורת משותפת

עו"ד יגאל וידאל

זוג הורים פרודים נאבקו להחזיר את בנותיהן ממשפחת אומנה. ביהמ"ש השלום קבע ששניהם יקבלו משמורת, אבל ערעור למחוזי הפך את ההחלטה

שופט להורים: לא ראויים למשמורת משותפת

הוא טען שבזמן החתימה על הסכם הגירושים הוא עבד במשמרות של 24 שעות ולכן לא יכול היה להתחייב להסדרי ראייה רחבים מאלה שסוכמו. כיום, ציין, הוא עובד בעבודה "רגילה", נישא בשנית ונולדו לו תאומות. הוא הכין חדר לבן, והוא רוצה שייקח חלק בלתי נפרד ממשפחתו החדשה.

בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קיבל את תביעתו, והשופטת אליה נוס ציינה שפסקה כך בין היתר לנוכח רצונו של הילד שביקש להיות יותר בבית אביו. היא הסבירה שהשיקול היחיד הוא טובת הילד, ושבית המשפט אינו כבול להחלטות קודמות בענייני משמורת, גם אם הן עוגנו בהסכם.

האם הגישה ערעור למחוזי, שנדון בפני השופטים ורדה פלאוט, צבי ויצמן וחנה קיציס. היא טענה שלא התקיימו התנאים לשינוי ההסדר שקיבל תוקף של פסק דין, שכן לא חל "שינוי נסיבות מהותי" כנדרש לפי ההלכה. בשולי טענותיה היא הסכימה להרחבה של הסדרי השהות והוספת ימי לינה.

אך השופטים החליטו לדחות את הערעור לאחר שמצאו כי "פסק הדין מפורט ומנומק היטב" ולא נפלה בו שגגה משפטית או עובדתית. גם הם סברו שמשמורת נתונה לשינוי בכל עת, על פי הנסיבות, וקודם כל בהתאם לטובת הילד.

לגופו של עניין השופטים השתכנעו שהאב הוכיח שמדובר בשינוי שמיטיב עם הילד, בעיקר לנוכח המלצות העובדת הסוציאלית. בנוסף הם ציינו שגם אם ילכו לפי גישת האם, לדעתם הנסיבות אכן השתנו באופן המצדיק את שינוי ההסכמה שהייתה בין הצדדים בעבר.

לדבריהם, גילו של הילד כשלעצמו מהווה שינוי נסיבות, שכן בעוד שבזמן אישור ההסכם הוא היה בן שלוש, הרי שכיום הוא בגיל שבו הוא יכול להביע את רצונו, והוא אכן עשה זאת.

כמו כן, השופטים התבססו על תסקיר עדכני שבחן את המצב לאחר השינוי. על כך הם כתבו כי "נמצא שהתוצאות מדברות בעד עצמן: הקטין מרגיש אהוב על ידי שני הוריו, הוא ילד מקסים ונורמטיבי ומתפקד כשורה בבית הספר".