בעקבות פרשת הפדופיל: מה להסביר לילדים

עם פרסום הפרטים על אודות מעצרו של מורה החשוד בביצוע עבירות מין בתלמידות אנו עדים להתעוררות רגשות קשים בציבור: חרדה, כעס, חוסר ודאות וחוסר שליטה ותחושת איום על ביטחונו האישי של האדם ועל יכולתו לפעול למען שלומם של היקרים ללבו.

כהורים חשוב שנמצא את האיזון הנכון בין הצורך לשמור על הילדים ולהזהיר אותם מפני סכנות לבין הצורך לגדל אותם כבעלי אמון וביטחון בעולם ובבני אדם. חשוב לבסס תקשורת בריאה ופתוחה עם ילדינו ולעודד אותם לפנות אלינו, ההורים, בכל אירוע שבו הם מרגישים מאוימים או נבוכים בגלל התנהגותו של אדם אחר. יש לצייד אותם בכללי התנהגות שיסייעו להם להתמודד בסיטואציות נתונות שעליהן חשבנו מראש, ועלינו לעשות זאת בשימת דגש על מסוגלותו של הילד. מידת היכרותו של ההורה עם ילדיו ודפוס התקשורת ביניהם יסייעו לו להבחין במצבי מצוקה ולטפל בהם.

(צילום: shutterstock)

אחד הקשיים המאפיינים התמודדות עם פגיעה מינית הוא הקושי לשוחח על אודות התופעה, לומר מילים המעוררות מבוכה או חוסר נוחות ולהקשיב לכאלה. עם זאת, אין ספק כי הילדים ובני הנוער, וכעת יותר מתמיד, זקוקים לשיח משמעותי ובלתי שיפוטי. לא אחת בוחרים מבוגרים להימנע מלשוחח על נושאים רגישים ומעוררי חרדה. הבחירה בשתיקה ובהיעדר תגובה – יכולה להתפרש כהסכמה שבשתיקה או כחוסר אונים של עולם המבוגרים ועלולה לחזק התנהגויות פוגעות ולעודד את הישנותן.

המלצות להורים לניהול שיחה עם ילדים ובני נוער:

1. הירגעו ושדרו ביטחון

ילדים צופים בהוריהם ורואים בהם עוגן של ביטחון ויציבות. לכן חשוב מאוד שתהוו עבור ילדיכם דמויות מרגיעות ותשדרו יציבות ושליטה במצב. כשאנו מרגישים חוסר אונים ובהלה, אין אנו מסוגלים לספק לילדינו את הביטחון הדרוש להם ואף עלולים להחריף את החרדה שבה הם מצויים. יש להעביר מסר שמולם עומד מבוגר אחראי ואכפתי, שיכול לשמש עבורם כתובת להתייעצות, להרגעה ולסיוע.

לא אחת ההורה עצמו נסער ומודאג. לפיכך, לפני שאתם ניגשים לשוחח עם הילד, רצוי לגייס תמיכה גם לעצמכם ולא להישאר לבד עם התחושות הקשות. אפשר לשתף חברים ובני משפחה ברגשותיכם ובמחשבותיכם, אפשר להיעזר באסטרטגיות מפחיתות חרדה שסייעו לכם בעבר (הרפיה, ספורט, חשיבה חיובית וכו'). מלבד זאת חשוב גם לקבל סיוע רגשי תומך.

2. העבירו מסר של הרגעה

הדגישו כי מדובר באירוע חריג. רוב הסובבים הם אנשים מיטיבים ולא אלימים. עם זאת, הבהירו כי יש דרכים להגן על עצמנו ועל היקרים לנו. במידת הצורך הילד יכול לפנות למבוגרים המשמעותיים עבורו: קרוב משפחה, מורה, מדריך וכו'. ציינו כי המשטרה והרשויות עושות את המרב כדי לחקור ולחשוף את פרטי האירועים ולהביא את האשם לדין.

3. התאימו את דבריכם לגיל הילדים

בגיל הרך יש לעמוד לרשות הילדים אולם להימנע מלערוך שיחות יזומות בנושא. כאשר מדובר בילדים בוגרים ובנוער, שנחשפו לאירוע בתקשורת, חשוב לשוחח עמם ולציידם במסרים מרגיעים, שהולמים את גילם ואת השלב ההתפתחותי שבו הם מצויים.

קראו עוד:

גם בנים יכולים לבכות: לגדל ילדים בחברה שוויונית

נמצא מה משותף להורים של ילדים מצליחים

14 דברים שהורים צריכים לעשות לפחות פעם אחת

4. ספקו מידע אמין ועובדתי

ידיעה מפחיתה חרדה. חשוב להקפיד על מידע עובדתי ומדויק (להבדיל משמועות, השערות או פרשנויות) במינון מתאים ולהימנע מעומס. בססו את השיחה על עובדות והימנעו מתיאורים דרמטיים ומעצימי חרדה.

5. הבהירו מושגים

אף שמתבגרים שומעים את המילים "פגיעה מינית" ו"הטרדה מינית" בכל מקום, אין לצאת מנקודת הנחה שהם מבינים את משמעותן. אפשר להסביר כי פגיעה מינית היא התנהגות בעלת גוון מיני, שבה אחד מנוצל לסיפוק צרכיו של האחר, נגד רצונו או ללא אפשרות סבירה להסכמתו (כמו במקרה של סמכות). מדובר בהתנהגות לא חוקית ואסורה. הפגיעה יכולה להיות חד-פעמית או חוזרת, והיא גורמת נזק רב לנפגעים ומשפיעה על התנהגותם. האחריות על הפגיעה לעולם מוטלת על הפוגע. הנפגעים אינם אשמים.

בססו את השיחה על עובדות והימנעו מתיאורים דרמטיים(צילום: שאטרסטוק)

6. הגבילו את החשיפה לתכנים מאיימים

יש לגלות רגישות ולמנוע חשיפה אפשרית של הילדים לשיחות העשויות להתקיים בין מבוגרים, שעלולות לעורר חרדה ולחץ, וכן לתמונות ולמראות קשים באמצעי התקשורת, ברשתות החברתיות ובקבוצות ווטסאפ.

7. הקשיבו, גלו הבנה והימנעו מביקורת

שדרו אמפתיה לתחושות ילדיכם והימנעו משיפוטיות. תנו לגיטימציה לרגשות ולמחשבות שונים ואף סותרים, בהם ביטויים חריפים כעס, תסכול, חוסר אונים וייאוש. יש להימנע מתגובות ביקורתיות ומבטלות כגון " אין סיבה לפחד", "אל תדברי שטויות" , "אתה לא מתבייש?".

גלו עניין, שאלו שאלות והקשיבו לתשובות בלי לחפש אחר פתרונות ומתן עצות, פשוט היו שם: "איך את מרגישה?", "מה עובר לך בראש כשאתה שומע על האירוע?", "מה קשה לך?", "מה עוזר לך ונותן לך כוחות?".

8. אפשרו אוורור רגשי

אפשרו לילדים המעוניינים בזה להביע את רגשותיהם בכל דרך הנוחה להם (בעל-פה, בכתב ובאמצעות יצירה והבעה). עצם הדיבור על החרדה מביא להקלה בתחושת המצוקה. יציקת תוכן לפחד, תיאורו והמשגתו הופכים אותו למאיים פחות ובעיקר - לדבר שאנו יכולים לו.

9. העצימו וחזקו תחושת מסוגלות

סייעו למתבגר לזהות בעצמו כוחות התמודדות עם המחשבות והרגשות הנובעים מהחשיפה לאירוע. חשוב לעודד את המתבגר לבטוח ברגשותיו: אם הוא חש כי נעשה משהו שאינו מתאים, שגורם לו נזק, שנוגד את ערכיו, עליו לסמוך על עצמו ולפנות לעזרה.

10. היו ערניים לסימני מצוקה

ילדים ובני נוער מתקשים לעתים לבטא מצוקה במילים, ולכן רצוי לשים לב להתנהגויות העשויות לרמז על מצוקה רגשית המחייבת התערבות. ככלל, התנהגות שאינה שגרתית ואופיינית לנערה או לנער צריכה להדליק נורה אדומה. יש לעקוב אחר ילדים ומתבגרים המראים תגובות חריגות מתמשכות וקיצוניות ובעת הצורך לפנות לסיוע מקצועי.

כאשר נודע להורים על אירוע פגיעה מינית, מתעוררים גם אצלם רגשות עזים. זעם, עלבון, אשמה ובושה עלולים להציף את ההורה, וחשוב מאוד להימנע מלהתפרץ בנוכחות הילדים.

חשוב להישאר רגועים ככל האפשר ולהעביר מסר ברור: "אנחנו מאמינים לכם. אתם לא אשמים. אתם לא לבד - אנחנו לצדכם ונעשה כל שביכולתנו כדי לעזור לכם להתגבר". תגובתם הראשונית של ההורים משמעותית מאוד לגבי האופן שבו תופסים הנפגעים את עצמם ואת האירוע. לכן יש לפעול בצורה אמפתית, סבלנית ומעודדת.

ד"ר שירי דניאלס היא המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן ומחברת הספר "עוצמת ההקשבה – כיצד לסייע לסובבים אותך בזמן מצוקה רגשית ומשבר" בהוצאת מטר