פני הנבחרת כפני זהבי
קשקשן הצמרת, שלא החזיק מעמד בקבוצה קטנה באיטליה, סיפק משפט של סוציומט לפני התבוסה לאלבניה ואף אחד מהחברים שלו לא מעז לצייץ נגדו. גם אלישע לוי שותף לגניבת הדעת. עמיר פלג נחרד מההתנהלות של נבחרת ישראל
קשקשן הצמרת ערן זהבי לא הגיע לעמדת הראיונות של ערוץ הספורט אחרי התבוסה לאלבניה. השדר במגרש הסביר שקצין התקשורת של ההתאחדות נתן לקפטן אישור להתראיין רק אצל הזכיין, שזה תאגיד השידור החדש, למרות שבשלב הזה הזכיין כבר סגר את שידוריו. אלא שהבעיה אינה הזכיין, וגם לא הבכיין. הבעיה באלה שרצים אחריו.
זהבי צדק בהחלט שלא בא להתראיין. בעוד שבוע הוא ישים גול מול שאנדונג או ז'יאנגשו, וכתבים לקקנים שוב יסגדו לו כאילו כבש בליגה הספרדית או הבלגית. גם אין מה לדאוג. במסיבת העיתונאים הבאה של הנבחרת העלובה הזאת - אותו טקס דלוח של קלישאות מאוסות - החיילים החמושים במצלמות ובמיקרופונים ייענו בשמחה לקריאתו של קצין התקשורת, וינהרו בהמוניהם כדי לשמוע את הקפטן. קפטן הדרדסים.
זהבי הוא הפנים של הכדורגלן הישראלי. הכוכב הגדול, שלא החזיק מעמד בקבוצה קטנה באיטליה והעדיף לחזור ולהיות מלך הפלאפל. היום, אם יעזו להוציא אותו מההרכב, סביר להניח שיעשה פרצופים ויפיל אחריות על אחרים. ראיתם אותו אמש, בא בטענות לחבריו אחרי שקיבל מסירה לא מדויקת? "הם צריכים לסדר לי מצבים", הודיע האליל לפני המשחק. משפט של סוציומט.
והחברים שלו שותקים. מול אלישע לוי, בכיינים כמו ביברס נאתכו, תומר חמד, אריאל הרוש וניר ביטון לא חששו להשמיע ביקורת פומבית. נגד הקפטן המתנשא איש מהם אינו מעז לצייץ. גם היום בטח תמצאו ידיעות כמו: "שחקנים בנבחרת מתחו ביקורת על זהבי", אבל בראיונות שהתפרסמו בסיטונות לפני המשחקים, החבר'ה סיפרו על האווירה הנפלאה בחדר ההלבשה. כולם בשביל אחד, ואחד מעל כולם.
על רקע ההתנהגות וההתבטאויות הנ"ל, קשה להשתחרר מתחושה מעיקה: את זהבי מעניין בעיקר זהבי, והיה לו ממי ללמוד. "אני לא יודע כמה שחקנים הגיעו למה שאני הגעתי, וזה הכל בזכות" אמר בסיום הקפטן הקודם, יוסי בניון, בעקבות קריאות הבוז שהושמעו לעברו. אז כל הכבוד לשניהם שהגיעו לאן שהגיעו, אבל מה הפלא שהנבחרת לא הגיעה לכלום?
אחרי ה-1:1 המביך במשחק ההכנה מול מולדובה, זהבי התראיין חופשי (מזל שקצין התקשורת אישר), והסביר: "הם גנבו גול ממצב נייח". שטויות, השער של המולדובים הובקע שלושה מהלכים אחרי הכדור החופשי לזכותם. והכי מצחיק שעל שער השוויון שלנו - מפנדל שלא היה ולא נברא - הקפטן לא אמר מילה. למה, פנדל זה לא מצב נייח?
לגניבת הדעת הזו שותף המאמן הלאומי. אחרי מולדובה, גם אלישע לוי סיפר שהנבחרת שלו דווקא תרגלה מצבים נייחים, כאילו שכדורגל זה מחניים. אתמול, לרוע מזלם של אנשי הנבחרת,
אף אחד משלושת השערים של האלבנים לא היה ממצב נייח, אז מה עושים? במקום להתנצל בפני אוהדי הנבחרת על התת-רמה, המאמן טען ששיחקנו טוב והסביר: "קיבלנו שני שערים בכדורים ארוכים. דיברנו על זה גם לפני המשחק, אבל זה לא עבד".
והם באמת נסעו למחנה אימונים ("מצוין") בברלין, ובטח עבדו קשה על התמודדות עם מצבים נייחים וכדורים ארוכים, למרות שהבעיה כנראה בשחקנים נייחים עם שרירים קצרים. המאמן הלאומי ושחקניו מנסים למרוח אותנו, וזכותם כמובן לחשוב שכולם חסרי מושג בכדורגל. אבל למה הם נעלבים כשזה הדדי?
לפנייה לכתב/ת 
