"ילדתי בבית כי פתאום הילדה החליקה החוצה"

הלידה הראשונה שלי הייתה לידה חטופה. בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר קמתי עם הרגשה מוזרה. היו לי כאבים קלים בעצם הזנב והרגשה של צורך לשירותים. לא הבנתי שמדובר בצירים וחזרתי למיטה. לא כל כך הצלחתי לישון כי לקראת השעה ארבע ורבע התעוררתי שוב מכאבים שהלכו והפכו להיות תכופים יותר, כמעט כל דקה או דקה וחצי.

הערתי את בעלי וטסנו למיון. האחות שבדקה אותי אמרה לי שאני בלידה ושהראש בחוץ. לקחו אותי מיד לחדר היולדות ובשעה 5:25 ילדתי את בני הבכור. 

שנתיים אחר כך, כשהייתי בהריון בשבוע 38 עם הילדה השנייה שלי, התעוררתי בשלוש לפנות בוקר. הבן הבכור העיר אותי וביקש כוס מים, וכשרציתי לחזור לישון, הרגשתי פתאום לחץ אדיר.

אביטל ובתה. "לחץ אדיר באמצע הלילה"(צילום: אלבום פרטי)

"הרגשתי את הראש"

הפעם, להבדיל מהלידה הקודמת, לא היו לי שום סימנים של לידה, לא לחץ באגן ולא לחץ בעצם הזנב, פשוט כלום, רק צורך לשירותים. בעלי התעורר ושאל "מה קרה?" אמרתי לו שיש לי הרגשה חזקה של לחץ אבל אין כאבים. הוא מיד הבין שהלידה כנראה מאוד קרובה, אבל אני התעקשתי לחזור לישון.

אחרי דקה נכנסתי שוב לשירותים וראיתי דם. הבנתי שאני הולכת ללדת. אמרתי לו במהירות שייקח את הילד להורים וניסע לבית החולים, אבל ההרגשה של הלחץ גברה והבנתי שאין סיכוי שאצליח להגיע עם הילד להורים שלי ואחר כך לבית החולים. רצתי לשירותים וצעקתי לבעלי שיזמין אמבולנס.

הוא היה המום, לא הבין מה קרה, הרי חמש דקות לפני זה הוא ישן. בזמן שהוא ניסה לחייג למד"א הרגשתי שמשהו יוצא. נגעתי והרגשתי את הראש. לא האמנתי שאני באמת יולדת. פחדתי שחלילה ישתבש משהו וצרחתי שהראש יוצא. מרוב פאניקה לא זכרנו את המספר של מד"א ובטעות בעלי חייג למכבי אש.

ממש באותו רגע הילדה פשוט החליקה החוצה. בעלי עזב את הטלפון והתחיל ליילד אותי. השעה הייתה 3:25 לפנות בוקר, הוא הוציא את הילדה במהירות וכשבא להניח אותה עליי ראינו שחבל הטבור מלופף סביב הצוואר שלה.

הילד הגדול לא הבין מה קרה

הידיים שלו התמלאו בדם ורעדו. הוא התחיל להתיר את החבל מהצוואר שלה בעדינות רבה, וכשסיים הניח אותה עליי. בינתיים הילד הגדול היה בחדר שלו ובכה כי שמע את כל הרעש ולא הבין כל כך מה קורה. הוא יצא מהחדר עם פיג'מה, מוצץ ודמעות בעיניים וראה אותי שוכבת במסדרון עם התינוקת עליי. הוא היה מפוחד והמום בו זמנית, קפא ולא דיבר. אני לא אשכח את המראה הזה בחיים שלי.

השכן ואשתו באו מהר אחרי שבעלי קרא להם. השכן הלך לחדר ולקח את הילד אליו והביא לו חטיף. השכנה ראתה אותי ומהר התקשרה למד"א. הם שאלו אותה שאלות לגבי הלידה וההריון. אמרו לה לקחת מגבת חמה ולעטוף את הילדה, ומרוב לחץ בעלי ואני שכחנו איפה המגבות בבית והשכנה הביאה לנו מגבת שלה.

רבע שעה אחר כך בערך, אנשי מד"א הגיעו. מיד לאחר מכן אמא שלי הגיעה ולקחה את הילד. האמבולנס פינה אותי ואת התינוקת לבית החולים. מאז אני מנסה מדי פעם לשחזר את הלידה, הכל היה כל כך מהיר.

אני אדם מאמין מאוד ובמהלך כל ההריון עשיתי הפרשות חלה. הרגשתי שהפרשת החלה שעשיתי בבית שלושה ימים קודם, שכל התפילות שהתפללנו בבית הזה, הברכות שבירכנו, הן אלה שגרמו לזה לקרות. בדיוק באותו המקום שעמדתי עם כל החברות - נולדה לי הילדה, ללא שום כאב, בתוך דקה בדיוק היא יצאה. היה חשוב לי לספר את הסיפור כי זה נס גלוי. בעלי ואני עברנו ביחד חוויה מדהימה, חוויה שלא כולם זוכים לה. הוא פשוט גיבור, הגיבור הפרטי שלי.