מהאלופות הגדולות בהיסטוריה / טור
עם משחק עוצר נשימה ובלתי ניתן לעצירה, סופרסטארים שעושים כל מה שמבקשים מהם וקווין דוראנט אחד שצוחק כעת על כולם מלמעלה – גולדן סטייט ווריורס היא תופעת כדורסל. שרון דוידוביץ' מסכם את האליפות של הווריורס עם קרדיט לאיש שלא קיבל מספיק - ומבקש: קחו את הפרספקטיבה הנכונה על לברון ג'יימס
אין כמוה: גולדן סטייט אלופת ה-NBA
זן נדיר: מספרי האליפות של גולדן סטייט
דוראנט: "אמרתי ללברון, עכשיו אנחנו תיקו"
במקום מארק ג'קסון שהצליח אבל לא התאים, הם רצו מישהו שתפור על ה-DNA שהם בונים. שיהיה השילוב הנכון בין כריזמה, הבנת המשחק וחיוביות. אז הם החליטו "להתאבד" על מאמן שמעולם לא אימן, פיתו אותו עם הצעה עדיפה על מה שקיבל מפיל ג'קסון בניקס – וזכו בלוטו. זכו בסטיב קר.
זו הייתה החתיכה החסרה.
בתוך ליגה שמקדשת אינדיבידואלים, בקבוצה שבה נמצאים ארבעה מ-15 השחקנים הטובים בעולם, בעולם שמתבסס על יכולות אישיות – הבוקר הזה שייך לאיש ששם על המפה שוב את יסודות הכדורסל.
כמעט בכל קבוצה אחרת, אותם שחקנים בדיוק היו נראים אחרת (לראייה קווין דוראנט). הם היו ה-כוכבים, מעל כל השאר, משחקים בשיטת "הירו-בול" ברגעי האמת. אבל באלופה הזו אין מישהו מעל כל השאר. יש שיטה מעל כל השאר. יש משחק שבנוי על פעולות בסיסיות, על ריווחים, תזוזה נכונה לזוויות מסירה, לטיימינג. לרמת ביצוע שמגיעה רק לאחר אימונים.
כמו ההוק שוט של קארים או הג'אמפ שוט של מייקל – בליגה שבנויה מהיסטוריה של פעולות אישיות קטלניות, אין דבר קטלני יותר כיום מההתקפה של גולדן סטייט לאחר חסימה פשוטה. כל אחד יודע לאן להגיע, מתי להגיע. כולם יודעים איך זה יסתיים.
"יש לי את המשרה הטובה בעולם", אמר האיש שלמעשה מחזיק במשרת האימון המלחיצה בעולם, כשכל דבר מלבד זכייה שווה ערך לכישלון מוחלט. מאחורי כל הכוכבים, סטיב קר הוא המוח מאחורי אליפות שכמעט אין שני לה. וזו הייתה אליפות של מוח.
קבוצת סופרסטאר
כמה סופרסטארים יש לגולדן סטייט?
אפשר לומר שיש לה אחד: קווין דוראנט, שספג ביקורות (בצדק) על המהלך הנוח להצטרף לווריורס, שנתפס כמשתפן והפך את כל זה, לפחות לבוקר אחד, לשולי. הוא שיחק את הכדורסל הטוב בחייו ועם סדרה שלמה שבה קלע 30 נק' ומעלה בכל משחק (החמישי בלבד בהיסטוריה שעושה זאת), הוא הפך לבעל הבית - בבית אליו נכנס אחרון.
הוא האיש שנעץ סכינים קטנות בכל פעם שקליבלנד ניסתה לחזור עם כדורסל מעורר השתאות. ואם כעסתם על המעבר שלו, הקדישו את היום הזה לנשימה, לשחרור העצבים. תתרגשו יחד עם האיש שהקדיש הכול לאימא: "עשינו את זה ביחד".
ואפשר לומר שיש לה שני סופרסטארים: סטפן קרי הגיע לאחר שני גמרים מאכזבים, והתבגר. הבין את ההבדל בין תענוגות העונה הסדירה לבין מנטליות גמר. אם כולם רצו שיזרוק, הוא מסר את המסירה הנכונה. אם כולם רצו שיפציץ משלוש, הוא חדר. הוא עשה את כל הפעולות הנכונות עם 34 נק', 10 אס' ושמונה מתשע בצבע. הוא הוכיח שהוא יכול להיות MVP גם בלי לזכות ב-MVP.
אפשר לומר שיש לה שלושה סופרסטארים: קליי תומפסון נתפס שנים כקלע בלבד. אבל למרות רק 11 נק' הבוקר, הוא מהמשפיעים בסדרה. כי אם היה צריך לשמור על קיירי ארווינג, שחקן האחד-על-אחד הטוב בעולם, הוא שמר. ואפילו אם צריך לשמור על לברון העוצמתי בפוסט – הוא יעשה את כל זה, ועוד, בצורה מעוררת כבוד.
אפשר לומר שיש לה ארבעה סופרסטארים, עם דריימונד גרין, שלמרות סדרה בינונית עשה הכול מהכול. ואפשר לומר שיש לה חמישה סופרסטארים, עם אנדרה איגואדלה ששוב נוצץ בגמר, שקולע 20 נקודות במשחק אליפות כולל סלי קאלץ', שמחזיק במאזן פלוס/מינוס הגבוה בסדרה (60), שהפך כנראה לשחק היחיד על הפלנטה שמצליח להאט/להקשות/לעייף את לברון לאורך זמן.
.
אבל איתם, ועם ספסל שקולע 35 נקודות במשחק מכריע לעומת 7 של היריבה, עם מאמן שמחבר את כולם יחד – אפשר לומר שזו "קבוצת סופרסטאר". אחת הקבוצות הגדולות בכל הזמנים, שתהפוך ככל הנראה את הליגה למשעממת מאוד.
רק בן אנוש
לברון ג'יימס הפסיד עוד גמר. חמישי מתוך שמונה. זה רע, נכון?
תלוי איזה אנשים אתם. כי אם אתם אנשים שקוראים רק שורות תחתונות, שחותמים על חוזה ענק רק עם התבוננות על הכותרת, שלוחצים וי על "אני מסכים לתנאי השימוש" למרות שלא קראתם את תנאי השימוש – יש לכם פרספקטיבה שגויה על לברון, על הגדולה שלו והמורשת.
נכון, הייתה לו הבוקר הגנה רעה. נכון, היו דקות שהוא נראה תשוש בסדרה. אבל עם 41-11-8, עם הפיכתו לשחקן הראשון בהיסטוריה עם ממוצע טריפל דאבל בגמר (32-12-10), עם העובדה שעשה כמעט כל דבר הגיוני שבן אנוש יכול לעשות (בן אנוש, לא אלוהים. זה שחקן אחר), זה פשוט לפספס את הפואנטה. לא הוא אשם במשחק רע נוסף של קווין לאב, בצוות מסייע שמחטיא זריקות פנויות או בקיירי ארווינג שנפגע בברך בשלב קריטי. לא הוא אשם בכוח האדיר שנבנה בגולדן סטייט. עם כל אלה – ייתכן והיה זה ההפסד המכובד בקריירה של לברון ג'יימס.
אז לא, הוא לעולם לא יהיה מייקל ג'ורדן. זה ממילא לא היה פתוח לדיון רציני. מצד שני – ג'ורדן מעולם לא התמודד עם קבוצה כמו גולדן סטייט.
לפנייה לכתב/ת 
