הימור מחושב
כבר שנים שלאס וגאס מנסה להפוך לעיר שהיא יותר ממקום להמר בו. בקרוב היא תקלוט אליה בפעם הראשונה קבוצות הוקי קרח ופוטבול, בתקווה שיביאו איתן קהל ספורטיבי
זה נשמע מוזר, כמעט לא נתפס באוזן הישראלית. הרי לאס וגאס היא אחת הערים הראשונות שקופצות לראש כשחושבים על ארה"ב, קצת אחרי ניו־יורק ולוס־אנג'לס, אבל שם בטופ, במקומות שעוברים בהם ברוד־טריפ עם חברים או מדמיינים עם כל האורות הנוצצים וצלצולי מכונות המזל.
אבל העובדה היא שווגאס גולדן נייטס, קבוצת ההרחבה של ליגת ההוקי קרח שתתחיל לפעול בשנה הבאה, תהיה קבוצת הספורט המקצוענית הראשונה בעיר הקזינו. אחרי שנים ארוכות בהן העיר ניסתה למשוך אליה עוגן ספורטיבי, ונתקלה בקשיים שונים, הסכר נפרץ – וגם הפוטבול בדרך לווגאס – ויש לכך משמעות עמוקה.
כן, בעבר פעלו בווגאס קבוצות שונות ומשונות, וגם היום ניתן למצוא את חלקן. מועדונים בגרסאות שונות של פוטבול באולמות וליגות כדורסל משניות, וגם קטרגל ורולר הוקי. וכן, קרבות איגרוף זוהרים נערכים בעיר, וגם מרוצי מכוניות ותחרויות גולף, ומעניקים לה צביון ספורטיבי מאוד נישתי, אבל מדובר בקרקס נודד ולא בדרך לייצר קהילת ספורט.
בווגאס ידעו שהדרך היחידה לעשות זאת, ולאגד את העיר סביב משהו גדול יותר מאשר הקבוצות הפופולריות של הקולג' המקומי, היא להיכנס לרביעייה הסגורה והיוקרתית של ארבעת הענפים המובילים.
המהלך הזה משמעותי בתהליך שעוברת העיר. וגאס עברה בעשורים האחרונים שינוי, בו ניסתה לנקות את התדמית הבעייתית של "עיר חטאים" ולמצב את עצמה כמקום בו אפשר לבלות עם כל המשפחה – ויותר מכך, לגדל בו משפחה. מאז 1980, היא גדלה פי ארבעה וכיום חיים בה יותר משני מיליון תושבים.
ישנן עדיין בעיות קשות. למרות שהמסים נמוכים, הדיור בפרברי העיר זול וישנן עבודות רבות למחפשים, מערכות הבריאות והחינוך של לאס וגאס נחשבות כירודות, נושאים שמנסים לשפר באופן קבוע באזור. אבך על פי נתונים שפורסמו בארה"ב, למרות שכל מבקר עדיין מוציא את מירב כספו בקזינו, הפלח של ההימורים ברווחי העיר פחות משמעותי מבעבר, והיא נהנית יותר מהמלונות, מהטבע המדהים שסובב אותה ומבילויים ואירועי תרבות לכל הגילאים שיצרה.
ובארה"ב של שנות האלפיים, אירוע ספורטיבי גדול הוא שואו לא פחות רציני מאשר הופעה של סלין דיון באחד המלונות. לא רק שבווגאס חושבים על כך כבר שנים, אלא שבכירים בענפים השונים הביעו עניין בגלל שמדובר בשוק מתפתח ונדיר שמשלב קהל מקומי עם הכנסות ומבקרים שמחפשים אופציות. ב־2014 אמר דן בקרמן, שיושב בחבר המנהלים של ליגות ההוקי קרח והכדורגל בארה"ב, כי "בכל ערב נתון יש כאן 400 אלף תיירים שמחפשים בידור. זה מדהים. השאלה היחידה שדנים בה היא האם הקהל המקומי ייצור בסיס אהדה".
זו אכן שאלה מעניינת שתימדד עם הזמן, אבל לא השאלה הבולטת. שתי סוגיות הפריעו עד כה לכניסת מועדוני ספורט לעיר. הראשונה היא ההשקעה – בעיריית וגאס עצמה הערימו קשיים על עזרה במימון בניית אצטדיונים ואולמות חדשים, והעובדה שהאולם בו ישחקו הגולדן נייטס נבנה במימון עצמי עזרה מאוד לקדם את רעיון הקבוצה.
השני, איך לא, היה תדמיתי. העיר יכולה לפרוח ולצמוח, לבנות פארקים ובתי ספר, אבל ראשי המועדונים יודעים שיש להם ביד צעירים מוכשרים שהפכו לפתע לעשירים בזכות כישוריהם הספורטיביים, ולאס וגאס אולי אינה המקום הטוב ביותר להפוך לביתם. בווגאס, בניגוד למקומות רבים בארה"ב, הימורי הספורט חוקיים, והמתנגדים לרעיון להקים שם קבוצה ראו בעיניהם את כל הבעייתיות שבדבר, את החיבור המסוכן בין ספורטאי לבין הפיתוי, ואת הסכנה בכך שספורטאי יסתבך בחובות ויתפתה לעשות משהו שיפגע בענף.
אבל הטיעון הזה הלך והתמסמס עם השנים. היתרונות שבמעבר לזירה הכלכלית המסקרנת הזו (עם כוכבית אחת: שוק הטלוויזיה של האזור שאינו בין המובילים בארה"ב) עלו על החשש מהידרדרות השחקנים להימורים. הקומישנר של ליגת ההוקי, גארי בטמן, קרא לעיר "יעד תוסס, צומח וגלובלי, הזדמנות נהדרת עבור הליגה", וכאמור, משם נפתח הפתח ל־NFL.
עם כל הכבוד להוקי, פוטבול הוא עולם אחר לגמרי. אולי הגולדן נייטס יצרו את התקדים, אבל המעבר של הריידרס מאוקלנד לווגאס שמתוכנן ל־2020 הוא מהלך שמשנה את כל התמונה ומאיץ את הכניסה של העיר למפת הספורט האמריקאי. בסקר שנערך בשנה שעברה בארה"ב, רוב עצום של 33 אחוזים מהנשאלים השיב כי פוטבול הוא הספורט המועדף עליו, הרבה לפני בייסבול, פוטבול מכללות, מרוצי מכוניות וכדורסל. הוקי קרח דורג שישי עם 5 אחוזים.
יהיה אזוטרי ונחמד לראות את הצעדים הראשונים בזירה הקפואה, אבל כשהריידרס יעלו למגרש בווגאס לראשונה, כל הראשים יסתובבו. זה יהיה מקרה מבחן עבור ה-NBA שמפלרטטת עם הרעיון כבר זמן רב, ואולי גם עבור ליגת הכדורגל.
המעבר אושר בשבוע שעבר, ברוב של 31 מבעלי הקבוצות ב־NFL לעומת מתנגד אחד. הראמס והצ'ארג'רס עברו בשנתיים האחרונות מסנט־לואיס ומסן דייגו ללוס אנג'לס כדי להחיות את סצינת הפוטבול בעיר, אבל השינוי של הריידרס יהיה משמעותי יותר. שוק חדש בליגה הפופולרית ביותר בארה"ב.
הבעלים של הריידרס, מארק דייויס, הסביר את ההחלטה: "אבי תמיד אמר שהגדולה של המועדון היא בעתיד שלו, וההזדמנות לבנות אצטדיון מפואר בבירת הבילויים שלהם היא צעד משמעותי קדימה". רצוי לציין בהקשר זה כי הריידרס משחקים באצטדיון מיושן ולא הצליחו לסכם עם עיריית אוקלנד על בניית אחד חדש, שיקול חשוב בהחלטה של דייויס.
אגב אצטדיון – הבעלים של הגולדן נייטס, ביל פולי, קצת עיקם את האף אחרי שגילה שמתוך העלות של המתקן החדש שנבנה בווגאס עבור קבוצת הפוטבול (וגם עבור הקולג' המקומי), 1.9 מיליארד דולר, העירייה תממן 750 מיליון דולר דרך מסים: "היו דברים טובים יותר להוציא עליהם את הכסף". אולי, אבל בכל הקשור לפוטבול, כנראה שבווגאס הסתנוורו יותר מאשר מהאורות שבסטריפ.
ואחרי שדיברנו על החשיבות של המהלכים לעיר ולליגות – חשוב לציין שיש כאן עוד היבט בעל משקל, שיכול להביא לשינוי מעניין בארה"ב. תומכי הפיכת הימורי הספורט לחוקיים בכל ארה"ב טוענים שהחלטת ה־NFL היא סימן חשוב בדרך למפנה בחשיבה בנושא.
כרגע הימורי ספורט חוקיים בארבע מדינות בלבד, בהן נבאדה, אבל הלחץ לשנות זאת גובר. אדם סילבר, הקומישנר של ה־NBA, כבר תמך בכך בגלוי, ולמרות שעמיתו מה־NFL רוג'ר גודל הבהיר כי דעתו הפוכה, עורך הדין דניאל וואלאך, המתמחה בנושא, אמר בראיון ל"פוקס": "יכול להיות שסוף־סוף הגענו לנקודה בה הליגות לא יכולות לטעון כי ייגרם להן נזק בלתי־הפיך עם הפיכת הימורי הספורט לחוקיים. זה יקשה עליהן לפעול משפטית נגד מדינות שינסו לעשות זאת".
כפי שניתן ללמוד, לא מדובר רק במהלך פשוט של מעבר קבוצה מעיר לעיר, אלא בניסוי חברתי־כלכלי עם משמעויות עמוקות שיהיה מרתק לעקוב אחרי הצלחתו. ורק אוהדי הפוטבול באוקלנד, שנחשבים בין המטורפים ב־NFL, יישארו בידיים ריקות אחרי השנתיים־שלוש האחרונות בהן הקבוצה תשחק בעיר. דריימונד גרין מגולדן סטייט, קבוצת ה־NBA מאוקלנד שעושה לקהל המקומי הרבה נחת, הבהיר בפשטות: "במקומם לא הייתי מגיע לאף משחק עד העזיבה". זה המשחק הספורטיבי בארה"ב. עיר אחת מרוויחה, אחרת סובלת.
לאס וגאס
צילום: ליאור קורן
מומלצים