שתף קטע נבחר

הבעל קיבל מיליון שקל - גרושתו העבירה את הסכום לחשבונה

חולה טרשת נפוצה קיבל פיצוי כספי בשל רשלנות רפואית. הפיצוי הועבר לחשבון המשותף עם אשתו לשעבר, שנותר פעיל. מאז הם נפגשים בבתי-משפט

בית-המשפט לענייני משפחה החליט לאחרונה כי יש בסמכותו לדון בתביעות שהגיש גבר נגד אשתו לשעבר, אף שדרישות הגרוש נדחו זמן מה קודם לכן בבית-הדין הרבני. בכך דחה השופט פליקס גורודצקי את האישה, שדרשה לדחות את התביעה על הסף.

 

בני הזוג נישאו ב-1981 והביאו לעולם שמונה ילדים. בשנים האחרונות חלה הבעל בטרשת נפוצה, מצבו הרפואי התדרדר והוא הפך לסיעודי. במקביל, האישה חלתה בסרטן. על רקע זה התפתח משבר ביחסים ביניהם, ולפני כשלוש שנים פתחה האישה בהליך גירושין בבית הדין הרבני בירושלים. באוגוסט 2014 סודר הגט ביניהם והם התגרשו.

 

גם אחרי הגירושים המשיכו השניים לגור בדירה המשותפת וחיו כבני זוג לכל דבר ועניין. בסוף 2014 ביקשה האישה מהבעל לרכוש את הדירה כדי להינשא מחדש אך הוא סירב. היא המשיכה לנסות ולבסוף שידלה אותו להעביר אליה את זכויותיו בדירה. הסכם המסדיר את העניין נחתם בניהם בתחילת 2016 ואושר בבית הדין הרבני.

 

זמן מה לאחר מכן קיבל הבעל טיפול רפואי רשלני שהחמיר את מחלתו וגרם לו נזק בלתי הפיך. הוא הגיש תביעה נגד הגורם המטפל ושולם לו פיצוי של מיליון שקל שהופקד בחשבון המשותף לבני הזוג. מיד לאחר מכן העבירה האישה 1.2 מיליון שקל מהחשבון המשותף לחשבונה הפרטי.

 

בספטמבר 2016 הגיש הבעל שתי תביעות לבית המשפט למשפחה בירושלים. בראשונה הוא דרש שהאישה תחזיר לו את הכספים "שגנבה" ובשנייה תבע את ביטול ההסכם בעניין הדירה המשותפת.

 

האישה ניסתה למנוע את ההליך: היא הגישה בקשה לדחייה על הסף של התביעות בשל "מעשה בית דין, חוסר סמכות ושימוש לרעה בהליכי המשפט". לדבריה, כשלושה חודשים לפני כן הגיש הבעל בבית הדין הרבני תביעה זהה שנדחתה והוא מנסה להתנהל ב"שיטת מצליח". היא הוסיפה שהסמכות לדון בתביעות נתונה אך ורק לבית הדין הרבני, שאישר את ההסכם בעניין הדירה.

 

הבעל השיב שההליך בבית הדין הרבני לא עסק בהסכם או בכספים שנגזלו, ומטרתו הייתה רק למנוע מהאישה להבריח נכסים, כך שהפסיקה שם לא מהווה "מעשה בית דין" (המונע הגשת תביעה בעניין שכבר הוכרע). הוא הוסיף שהסמכות לדון בתביעות נתונה לבית המשפט מאחר שאין לבית הדין הרבני "סמכות נמשכת".

 

ואכן, השופט פליקס גורודצקי דחה את הבקשה לסילוק על הסף. הוא אמנם קבע שהתביעה שהגיש הבעל לבית הדין הרבני הייתה זהה, אך שההליך שם לא יצר "מעשה בית דין" מאחר שבית הדין לא דן בתביעה לגופה ולתובע לא ניתן "יומו" (לא ניתנה לו הזדמנות להוכיח את טענותיו).

 

השופט ציין שספק אם לבית הדין הייתה בכלל סמכות לאשר את ההסכם בעניין הדירה, שנחתם לאחר שהצדדים התגרשו. הוא הבהיר שאישור ההסכם על ידי בית הדין הרבני לא הקנה לו "סמכות נמשכת" וסמכותו לדון בענייני הרכוש מסתיימת עם סידור הגט.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • שמות באי הכוח לא צוינו בהחלטה
  • עו"ד יעקב בלס עוסק בדיני משפחה
  • הכותב לא ייצג בתיק

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים