הצילו, בנות
הפחד מהלוחמת הישראלית היפהפיה, מביירות ועד מצפה רמון, הוא לא אחר מאשר הפחד הגברי העתיק ממיניות האישה. או: מה משותף לנסראללה ולסמוטריץ'
מה יש בה, בלוחמת הישראלית, שגורם לגברים קולניים ותקיפים להיבהל, להפוך לפתטיים, ולדבר שטויות? אפשר לשאול את זה אחרת: מה משותף לחסן נסראללה ולבצלאל סמוטריץ'? והנה התשובה: שניהם מפחדים פחד מוות מן הלוחמת העברייה.
אפשר היה לקרוא לטור הזה גם "וונדרוומן ומלחמתה בחסן הפחדן ובצלאל הצדקן". ואכן, בעיני, יש כמה קווים משותפים לשני האנשים הכריזמטיים והדתיים האלה. שניהם לא שירתו שירות קרבי. שניהם חסידי השימוש בכוח. ושניהם מוכנים ללא היסוס לשלוח אחרים להילחם ולמות מות גיבורים למען האל, העם והמולדת.
חסן נסראללה הוא היום השליט הבלתי מעורער של לבנון. ממקום המחבוא שלו הוא מכתיב את כל מה שקורה ואת כל מה שחשוב בארץ הארזים. לפני שבועיים ומשהו, כמה שעות לפני הקרנת הבכורה, הכריז משרד הפנים הלבנוני שהסרט "וונדרוומן", בכיכובה של גל גדות שלנו, אסור להקרנה בלבנון. בעמוד הראשון של העיתון "אל-אחבאר", אחד היומונים הלבנוניים הפופולריים ביותר, הופיע טור שכותרתו "החיילת הישראלית – אין לה מקום בלבנון". הטור היה מלווה בתמונתה של גל גדות בתלבושת וונדרוומן.
רשת גרנד סינמה הלבנונית עמדה להקרין את הסרט שובר הקופות ב-16 מתוך 18 בתי הקולנוע שלה, אך זה לא קרה. הפוסטרים של גל גדות הלוחמת הורדו מלוחות המודעות בזריזות ראויה לציון. איסהק פאהד, מנהל המכירות וההפצה של "גרנד סינמה" בלבנון, אמר בראיון שהרשת מכרה במכירה מוקדמת כרטיסים רבים לסרט שהקרנתו בוטלה. הוא הוסיף, בזהירות רבה, "עלינו לכבד את החוק, למרות ההפסדים שנגרמו לנו, אבל יש לנו כמה שאלות".
גם לי יש כמה שאלות. אבל בשונה מאיסהק פאהד הלבנוני, אני חי בישראל, ולכן אני יכול לדבר בלי חשבון. על נסראללה אין לי הרבה מה לומר, חוץ מזה שהחרם שלו על וונדרוומן הוא מגוחך, וחושף את הגבר האכזר הזה בכל פחדיו, עליבותו וחולשתו. אבל יש לי שאלה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ': תגיד, בצלאל, מה עובר עליך? מה קרה לך, שגם אתה נלחצת כל כך מן הלוחמת הישראלית?
כי אין לי דרך יותר עדינה להגיד את זה: חבר הכנסת מטעם הבית היהודי בצלאל סמוטריץ' מפחד. אבל בניגוד לנסראללה הוא לא מפחד מרוב שנאה, אלא מרוב אהבה. הוא אמר את זה בעצמו. "באהבתנו הגדולה לצה"ל, חייבים להציל אותו מציפורני הפוסט־מודרניזם הקיצוני, שהשתלט עליו בעטיפה נוצצת של מילים יפות על שוויון וקבלת האחר. פמיניזם רדיקלי, ביטול המגדר, חורבן התא המשפחתי המסורתי, ועוד כהנה וכהנה עיוותים קיצוניים..." שאפו, סמוטריץ'. כל הכבוד. דברים כדורבנות. מזל שנמצא בינינו גבר שמחרף נפשו ונחלץ להציל את צה"ל שלנו מאימת הלוחמת הישראלית.
כי שלטי החוצות שנתלו בכל רחבי הארץ הם חדים וברורים: "מצילים את צה"ל – עוצרים את 'השירות המשותף'". יש גם עצומה, שצברה 5840 חתימות, יש אתר אינטרנט, ויש קמפיין דיגיטלי מרשים. סמוטריץ' לא לבד. רבנים, מחנכים, ועוד נשמות טובות, רבות ומודאגות, נחלצו להגן על צה"ל מן האסון הנורא שהלוחמת הישראלית עלולה להמיט עליו – ועל עם ישראל כולו.
ואני אומר: אחים יקרים, במחילה מכבודכם, אתם לא רק טועים, ולא רק בפאניקה – אתם גם קצת מצחיקים. ולא זה מה שרציתם. ביליתי שעה מרתקת ומהנה בשיטוט באתר שלכם, "אחים לנשק", ששם לו למטרה להציל את צה"ל חסר ההגנה מן האסון שימיטו עליו הלוחמות. התרשמתי במיוחד מן המסמך המפורט "שילוב נשים בבית הספר לקצינים של צה"ל – השלכות ונזקים". במסמך כתוב, בין היתר, "עדויות נוספות מהשטח מצביעות על כך שבשבתות בבה"ד 1 כיתות ההדרכה משמשות באופן קבוע למקום מפגש וקיום יחסים בין צוערים לצוערות."
הבנתם? זה מידע מודיעיני שמגיע מעומק הגזרה, עדויות לוהטות מן השטח. אם לא נפריד מיד בין צוערינו וצוערותינו החביבים, הם ייכנסו בשבת לכיתות ההדרכה, ואוי ואבוי. אם המסמך הזה לא היה כל כך מרגיז, הוא היה נורא מצחיק. כי הוא אומר, בעצם: אנחנו בוחרים את הטובים שבבנינו ובנותינו, ומכשירים אותם לקצונה, לפיקוד, ליוזמה, לשליטה עצמית, לערכים, ולהובלת לוחמים בקרב. אבל אסור לנו להשאיר אותם לבד זה עם זו בשבת בבסיס. עד כאן. יש גבול. זה פשוט סכנת נפשות, כי הם לא ישלטו בעצמם.
אז הנה האמת: הפחד מן הנערה הישראלית הלוחמת והיפהפיה, מביירות ועד מצפה רמון, הוא לא אחר מאשר הפחד הגברי העתיק ממיניות האישה. זה הכול. לא יותר ולא פחות. כי זה מה שמשותף לנסראללה ולסמוטריץ': שניהם מייצגים פחד שלדאבוני עדיין שכיח מאוד בחברות פטריארכליות ודתיות, גם אצלנו. זהו פחד קדמון ממיניות האישה הלא מרוסנת, מיניות שעלולה להתפרץ בכל רגע ולהחריב הכול. לכן חייבים להשתלט עליה, בכל מחיר ובכל מקום.
אל תבינו אותי לא נכון. אני לא יודע אם זה טוב או לא טוב לשלב בנות בתפקידי לחימה בגדודים מעורבים. כשאני עשיתי את בה"ד 1, הבנות היחידות שראיתי שם היו במרחקים שעלו על 50 מטר, והן היו בלתי מושגות לחלוטין. אבל השילוב הזה הוא בעיה של צה"ל, וצה"ל כבר פתר בכוחות עצמו בעיות גדולות יותר, גם בלי עזרה של האחים ממשמרות הצניעות, ושאר נשמות טובות.
אחים יקרים ומודאגים, תחשבו רגע. אם הבן שלכם מספיק מבוגר כדי שתשלחו אותו להרוג ולהיהרג, אם הוא מספיק מבוגר כדי להוביל לוחמים בקרב, אז הוא גם מספיק מבוגר בשביל להישאר שבת בבסיס עם יעל ויערה וענת – וגם עם גל גדות. אז תפסיקו לדבר שטויות, תנשמו עמוק, תקוו לטוב, ותשאירו את החרם לנסראללה. זה הרבה יותר מתאים לו.
לפנייה לכתב/ת 
