אליפות צהובה / טור
הפועל י-ם זכתה באליפות, אבל עשתה זאת בצורה הפוכה מחזון המועדון - בדרך של מכבי ת"א. עם זרים במרכז, מתאזרח יעיל וישראלים ששימשו בעיקר כתפאורה. פעם האוהדים האדומים היו שורקים בוז לחבורה כזאת, היום הם מהללים אותה
הפועל ירושלים הפכה למכבי תל אביב. ברכות לד"ר אורי אלון והג'נרל מנג'ר גיא הראל, האדריכלים שהצליחו להביא לעיר הבירה אליפות שנייה תוך שלוש שנים, ועל הדרך שינו את החזון של המועדון או יותר נכון של האוהדים - להוות אלטרנטיבה לצהובים, שבין היתר תתבסס על צביון ישראלי לצד חיזוק נקודתי בזרים.
ירושלים מודל 2016/17 היא ההפך הגמור מאלטרנטיבה, היא למעשה מכבי ת"א של עידן פיני גרשון. קבוצה שמתבססת על זרים איכותיים (ג'רלס, דייסון, קינזי וסטודמאייר), מתאזרח יעיל (האוול) וישראלים שמשמשים בעיקר כתפאורה (אליהו, הלפרין וטימור).
צפו בחגיגות של ירושלים
חייבים לדבר גם על הדורסנות של ירושלים, שוב בדומה למכבי ת"א של תחילת המילניום. להביא את אייזיק רוזפלט ואבירם זליקוביץ', שחקני חמישייה בכל קבוצה אחרת למעט מכבי ת"א, כאלה שמסיימים כל משחק בדאבל פיגרס, ובסוף לא לשתף אותם כלל לאורך כל העונה (במקרה של זליקוביץ', מהסיבוב השלישי בו הגיע), היה מחזה על סף ההזוי, אפילו מצער.
פעם אותם 7,500 אדומים שהגיעו להיכל מנורה מבטחים היו שורקים בוז צורם לקבוצה כזאת, היום הם מהללים אותה. אחרי שאדי האליפות יפוגו בעוד כמה ימים, שבועות או אולי חודשים, האוהדים יצטרכו להחליט - האם זו הקבוצה שאנחנו רוצים לראות?
אין בכלל ספק שהמהלך שהביא לירושלים את התואר היה צירופו של ריצ'ארד האוול רגע לפני תום מועד ההעברות (ותודה לאנשי הפועל ת"א). החזון של סימונה פיאניג'אני הושלם במלואו - הדרת השחקן הישראלי.
אלון. הפוך גוטה הפוך(צילום: עוז מועלם)
פיאניג'אני. המשימה שלו הושלמה(צילום: אורן אהרוני)
זה אולי נשמע לכם קצת בומבסטי, אבל המאמן האיטלקי הודה בעצמו במסיבת העיתונאים אחרי הניצחון בחצי גמר הפיינל פור על מכבי ראשון לציון, שהוא חיכה לרגע שהחיזוק יגיע: "מנובמבר ביקשתי שחקן נוסף (האוול), ועכשיו שהוא הגיע אנחנו משחקים כדורסל טוב. חבל שהליגה לא נמשכת עוד חודש".
בסיטואציה שנוצרה, לירושלים היה קו אחורי ברמה של יורוליג עם ג'רלס, דייסון וקינזי. שלישייה שיודעת לעשות הכל בהתקפה, ושומרת הגנה מדהימה (בעיקר השניים האחרונים).
היה עצוב לראות אתמול את ליאור אליהו. הפורוורד הישראלי שאמור להיות אחד מעמודי התווך של נבחרת ישראל ביורובאסקט הקרוב, נראה כאילו נקלע במקרה להיכל ביד אליהו. אני לא זוכר את אליהו עם כל כך מעט ביטחון, למעט אולי העונה הנוראית במכבי ת"א ב-2007/8. הלפרין קיבל דקות בתחילת המשחק מפיאניג'אני, אבל נפצע באף, ושלישיית הזרים בקו האחורי הסתדרה נהדר גם בלעדיו.
הלפרין. נפצע ולא קיבל דקות בהמשך(צילום: אורן אהרוני)
הסיפור הגדול לדעתי הוא בכלל בר טימור. בתחילת העונה הוא היה אחד האקס פקטורים של פיאניג'אני, זה שנותן את הבלאנס בין כל הטירוף של ג'רלס ודייסון, אבל ככל שהעונה התקדמה, הגארד הישראלי שבגיל 25 כבר היה צריך להוביל קבוצה ולא לעלות לפרקט רק כדי לתת אוויר לזרים, צנח. את הפלייאוף סיים עם מספרים רעים שכללו 4.4 נקודות, שלוש זריקות עונשין בלבד לאורך כל חמשת המשחקים, 1.7 אסיסטים וכל זה ב-16.9 דקות, ממוצע הדקות הנמוך ביותר שלו מאז שהחל לשחק בליגת העל. לטימור נגמר החוזה בירושלים והוא יצטרך לחשוב טוב טוב מה הוא עושה בעונה הבאה.
אז שוב ברכות להפועל ירושלים, אליפות היא אליפות, וספק אם בעוד חמש שנים מישהו יזכרו שאורי אלון זכה בתואר עם קבוצה שהייתה רחוקה ב-180 מעלות מהחזון האמיתי של המועדון.
לעמוד הפייסבוק של ברק חקלאי - "נקודות בצבע"
לפנייה לכתב/ת 
אורי אלון
צילום: עוז מועלם
מומלצים
