ביקורת סרט: "מכוניות 3" - מכונת הכסף ממשיכה לדהור, ולשעמם
החלק השלישי בסדרת הסרטים הבינוניים שנוצרה בעיקר כדי למכור מרצ'נדייז, מלא סצנות מייגעות ודמויות מוגבלות, שבשלב זה דוהרות מעולם הילדים אל עבר זירת המבוגרים. האנימציה מלוטשת כתמיד, כמתבקש מפיקסאר, אך היא אינה מצדיקה לבדה את הצפייה
אי אפשר שלא לאהוב את 11 השנים הראשונות של אולפני פיקסאר. פריצות הדרך הטכנולוגיות, הסיפורים הבנויים היטב והתחושה הברורה שהאולפן מכוון לאיכות מעל כל ערך אחר. המחשבה שפיקסאר יוציאו סרט בינוני או שעיקרון המנחה את ג'ון לאסיטר ושות' יהיה רווח לפני מקוריות, הייתה בגדר חילול הקודש. ואז הגיעה סדרת סרטי "מכוניות".
"מכוניות" (2006) זכה לביקורות פחות טובות מהסרטים הקודמים של האולפן, אך עדיין טובות מאלו שהושגו בדרך כלל על ידי אולפני אנימציה כמו דרימוורקס ובלו סקיי. לא ניתן היה להתעלם מכך שהסרט הפר את האיזון המושלם של בידור עשיר המכוון למבוגרים וילדים כאחד. "מכוניות 2" (2011) היה הסרט הראשון בתולדות האולפן שזכה לביקורות גרועות. התחושה של מסחטת כסף מחושבת נבעה גם מההשוואה המתבקשת לסדרת "צעצוע של סיפור" המוצלחת הרבה יותר.
עוד ביקורות קולנוע:
שני סרטי "מכוניות" הכניסו סכום מרשים אך לא מטלטל של מיליארד דולר בקופות (על הוצאות הפקה של כ-300 מליון). אבל הדבר שהעניק את הבוננזה הכלכלית האמיתית, זו שהפכה את הסדרה לרווחית ביחס לכל סרטי פיקסאר, היה המרצ'נדייזינג. ההכנסות ממחירת צעצועים ומוצרים עם דמויות הסדרה חצו זה מכבר את ה-10 מיליארד דולר, והפכו את הסדרה הלא מוערכת מבחינה ביקורתית למרכיב הכרחי בתוכנית העסקית של האולפן.
רווחים אדירים אלו הביאו לשרשור הסדרה לסדרת ספינאוף ירודה ("מטוסים") שהופקה באולפן האם דיסני וכבר כוללת שני סרטים. בנוסף: שתי סדרות אנימציה טלוויזיוניות, כעשרה משחקי מחשב בפלטפורמות שונות ואטרקציות בפארק שעשועים של דיסני. הכל כדי להניע באופן מתמיד את מדפסת הכסף של המרצ'נדייזינג.
ניתן לומר על "מכוניות 3" ("Cars 3") שהוא מוצלח יותר מ"מכוניות 2". הוא פחות טוב מהסרט הראשון בסדרה, ומכמעט כל סרט אחר שנעשה באולפן ("למעט "בית ספר למפלצות" מ-2013 ו"הדינוזאור הטוב" מ-2015). זה יספיק לחובבי הסדרה, אך למי שסבל ב"מכוניות 2" עדיין מומלץ לוותר. אין הצדקה לעוד פרק בסדרה - מלבד הצדקה כלכלית.
הטריילר של "מכוניות 3" הציג את האירוע המטלטל המתרחש בתחילתו - התרסקות של גיבור הסדרה לייטנינינג מקווין (או, בגרסא העברית, ספידי מקווין, בדיבובו של אוון וילסון). זו הייתה הצהרה על היות החלק השלישי בעל טון רציני מהשנים הקודמים. ואכן יש בו מהלך עלילתי של התבגרות והשלמה הקשור יותר לעולמם של המבוגרים מזה של הילדים. ובכל זאת, זהו סרט בינוני שיש בו רצף מיגע למדי של סצנות מרוצים ודמויות מוגבלות. האנימציה המלוטשת (הנלקחת כמובן מאליו בסרטי פיקסאר) אינה מצדיקה, בפני עצמה, את הצפייה.
"מכוניות 2" סטה לעבר עלילת מותחן ריגול בינלאומי והפך את דמות המשנה של מכונית הגרר מטור (לארי "דה כייבל גאי") לכוכב הסרט. ההומור המשוער התבסס על המפגש בין מכונית הגרר המרופטת והמאופיינת כ"יוקל" (Yokel) דרומי, ועולם הריגול הג'יימס בונדי הנוצץ. זה מיצה עצמו די מהר. בסרט הנוכחי הדמות של מטור נדחקת לשולי העלילה בדרך המזכירה את דחיקתו של ג'אר ג'אר בינקס ב"מלחמת המשובטים". "מכוניות 3" מבצע פניית פרסה המחזירה את הסרט למישורים הסנטימנטאליים יותר של הסרט הראשון, ומהווה סגירת מעגל למערכת היחסים שהייתה בין ספידי מקווין, ובין המנטור המנוח שלו דוק האדסון (פול ניומן).
התרסקותו של מקווין בחלק הראשון של הסרט קשורה להופעת דור חדש של מכוניות מרוץ, ובראשן ג'קסון סטורם (ארמי האמר) הנוצץ והיהיר המביס בנקל את הגיבור. בעוד יריביו הבולטים משכבר הימים פורשים מעולם המרוצים, מקווין נשאר, דוחף את עצמו עד הקצה, ומתרסק. השאלה היא האם יש לו סיבה אמיתית לחזור מהפציעה? אולי הגיע הרגע לפרוש ולהשתמש בתהילת העבר כדי לפרסם מוצרים עבור מכונית העסקים העשירה סטרלינג (נייתן פיליון).
מקווין לא איבד את הלהט לחזור ולהיות אלוף. הוא מתחיל לעבוד עם מאמנת צעירה בשם קרוז רמירז (הקומיקאית קריסטלה אלונזו). מכיוון שהיא גם "מכונית-אישה" צעירה, וגם "היספנית", יש כאן בסיס מאוד "פוליטיקלי קורקט" לסגירת מעגל בין דורית. בין מקווין וקרוז יש כל ההבדלים - גיל, מין, אתניות, הצלחה. והמעגל הבן דורי מציע חזרה אל העבר כדי שתתאפשר תנועה לעתיד.
העלילה עוסקת בניסיון של מקווין להתגבר על הספקות העצמיים ולהתאמן גם כאשר נראה כי זו תהיה, לכל היותר, דחייה קצרה של הסוף הבלתי נמנע של הקריירה. היכולת להשלים עם תהליך זה קשורה ביכולת למצוא את עצמך בצד השני של מערכת היחסים בין ספורטאי ומנטור שאותה הכיר מקווין ביחסיו עם דוק האדסון. זהו מהלך שברמה העקרונית יכול להוביל לסרט לא פחות משמעותי מהנושאים הבוגרים של "למעלה" או "הכל בראש". אך המהלך העלילתי לא רק צפוי, אלא לא מצליח ליצור את העומק הרגשי הנדרש.
הפרקים הקודמים בסדרה בוימו על ידי ג'ון לאסיטר, שכעת הוחלף ע"י בראיין פי, מי ששימש כאמן סטוריבורד בשני הסרטים הקודמים. קשה להניח ש"מכוניות 3" יותיר סצנות קלאסיות שיחרטו בזיכרון. לילדים, בוודאי אלו שחיבבו את הסרטים הקודמים בסדרה, זה אמור להספיק.
את "מכוניות 3" מלווה סרט קצר בשם "אבידות ומציאות" על "מפלצת" שמסתתרת בתוך ארגז חפצים אבודים בבית ספר, ולמעשה מורכבת מחפצים שאבדו. המפלצת מנסה להשיב למוטב ילד בריון המציק וגוזל חפצים מילדים אחרים. הסרט, שנכתב ובוים על ידי סטיב מולינס, אינו בליגה של מיטב הסרטים הקצרים של פיקסאר, אך בכל זאת מפגין מחשבה מקורית ותוקף רגשי רב יותר מהסרט שמגיע בעקבותיו.
