קיץ בסימן שאלה / בלוג ה-NBA
העונה של קליבלנד נגמרה במפח נפש צפוי, עם סדרת גמר חד-צדדית מול גולדן סטייט שתסכלה את לברון וצריכה לגרום לקאבס לקבל החלטות קשות. האם פירוק שלישיית הכוכבים באמצעות טרייד על קווין לאב הוא אחת מהן?
האהבה לעולם לא נכשלת. אם אתם עוקבים מקרוב (או מרחוק) אחרי תופעת סטפן קרי בשלוש השנים האחרונות, בטח שמתם לב למשפט הזה (בעברית) מציץ עליכם מהזרוע שלו. בכל פעם שהמצלמה לוכדת את המילים הללו במכוון או בטעות (לרוב זה קורה בטעות), אנחנו מרגישים קצת שייכים לשחקן הכי משמעותי ב-NBA מאז שגולדן סטייט עלתה לגדולה מחודשת.
לכתבות נוספות במדור ה-NBA
בפלייאוף 2017 נראה היה שיש קשר ישיר בין המסר שהמשפט הזה מעביר לכדורסל שהווריורס משחקים. בקבוצה שמכילה בתוכה כל-כך הרבה כישרון, אגו ויומרות אפשר היה לצפות שההתנגשות בין שלושת המרכיבים הללו תשחק תפקיד מסוים. במציאות היעדר האגו צעק לשמיים.
האהבה השתלטה על הכל וקיבלה מגוון צורות בכל לילה מחדש; אהבה למסירות שמפרקות כל הגנה, לניצחונות אינספור שעושים היסטוריה, לשלשות גדולות שיוצרות אותם ולכדורסל קצבי ומשוחרר. המשפט הזה קיבל ביטוי בפרגון מלא בין ערימת אולסטארים שרוצים לזכות יחד בכמה שיותר אליפויות, על אפם ועל חמתם של כל המצקצקים.
התוצאה הייתה פלייאוף מושלם, כמעט, מלא ברגעים בלתי נשכחים שהסבירו פעם אחר פעם עד כמה האלופה החדשה היא קבוצה מזן אחר ומעולם אחר, עולם בו היא יכולה להכריע תוך חמישה משחקים כוכב-על שמסיים את הסדרה מולה כנוע וממוטט מעייפות.
כי האהבה וההרמוניה של גולדן סטייט אולי לא נכשלו, אבל לברון ג'יימס נכשל. איך אפשר להגיד את זה על השחקן הראשון בהיסטוריה שהעמיד ממוצעי טריפל-דאבל בסדרת גמר? שעשה כל מה שצריך ועוד קצת כדי לכל הפחות לקרוא תיגר על אחת ממכונות ההתקפה המשומנות והמתוחכמות אי פעם, שעמד בכל הציפיות האישיות ממנו והביא את עצמו לקצה, שקלע מקרוב ומרחוק, חילק ריבאונדים ומסר, והכל באינטנסיביות מסחררת?
כי בסופו של דבר, גם לברון ידע בסיום ההפסד במשחק מספר 5 והורדת המסך על העונה ה-14 שלו ב-NBA שבכל שנה שבה הוא לא מצליח לזכות באליפות, הוא נסוג קצת לאחור במרדף שהוא מנהל "אחרי הרוח של מייקל ג'ורדן". היכולות הפנומנליות שלו כבר מזמן אינן עומדות למבחן או טעונות הוכחה, אלה רק המספרים שעדיין מעט מטרידים בעין כשמתעקשים להשוות ביניהם. בגיל 32 הוא עדיין תקוע על "3", וזו הבעיה הכי קטנה שלו כרגע. הרי MJ בכבודו ובעצמו זכה באליפות האחרונה בגיל 35.
טרייד על לאב או לא, זאת השאלה
הצרה האמיתית היא העתיד. הוא לא מבשר טובות עבור קליבלנד, שנבנתה והתחזקה היטב בדיוק כדי להתמודד עם הסופר-טים שממול ולא עמדה במשימה. עד המפגש הישיר מולה בגמר השלישי ברציפות היא נראתה במיטבה, אבל ברגע האמת הצליחה להסתכל לה בלבן של העיניים רק לשני משחקים – אחד מהם נגמר בהיחנקות והפסד.
היא לא ידעה איך לאכול את קווין דוראנט, שלא התרגש מאף שומר שנעמד מולו וניסה לשווא להצר את צעדיו. לכן, אם יוצאים מהנחת עבודה שגולדן סטייט לא תתפרק מנכסיה הבולטים בזמן הקרוב, שאלת מיליארד הדולר היא איך האלופה לשעבר מתכוונת להיערך כדי להשאיר לעצמה סיכוי לסוף אחר בעונה הבאה.
דיטר קורטנבך מ-fox sports כתב השבוע שאם קליבלנד רוצה לנקום היא צריכה לבצע שדרוגים משמעותיים בקיץ, או להתחיל להתפלל לפציעות של שחקני גולדן סטייט. בהנחה שהתותחים הכבדים של הווריורס יישארו בריאים, זה אומר שמקליבלנד מצופה להתכונן נפשית לקראת החלטות כבדות משקל.
עבור לברון ההחלטות הללו יכולות להיות לא פחות מקריטיות להמשך הקריירה, ונכון לעכשיו בכלל לא בטוח אם הג'נרל מנג'ר דייויד גריפין יהיה זה שיקבל אותן וימשיך להיות איש המפתח במועדון (החוזה שלו יפוג ב-30 ביוני).
איתו או בלעדיו קליבלנד נכנסת לפגרה המכוננת הצפויה לה עם 11 שחקנים תחת חוזה, שכבר שמים אותה מעל גבול מס המותרות הצפוי (בשלוש העונות החולפות הבעלים דן גילברט שילם מחיר יקר על כך שעבר את תקרת השכר). אחד מהם הוא כמובן לברון, שהעונה הרוויח את המשכורת הכי גבוהה ששולמה לשחקן כלשהו בליגה מאז מייקל ג'ורדן (כמעט 31 מיליון דולר), ובעונה הבאה יחצה את רף ה-31 ויטפס לשכר מבהיל של 33.2 – הגבוה ביותר בהיסטוריה של הליגה.
מכסת השחקנים הזאת לא כוללת את דרון וויליאמס וקייל קורבר, שעשויים להמשיך באוהיו על אף ההיעלמות המדאיגה שלהם מסדרת הגמר (אלא אם כן קליבלנד תחליט שהיא רוצה לשדרג את היחידה השנייה שלה). כך או כך, ההסכמים הכבדים אליהם הקבוצה כבולה מותירים אותה עם מרחב תמרון מצומצם. אין לה אפשרות לגבות את הטריו שלה בעוד שחקן איכותי, אין לה בחירות דראפט וזה מכריח אותה להחליט מה היא באמת: קבוצה שמוכרחה לשנות כיוון ולחשב מסלול מחדש כדי לשבור את ההגמוניה של גולדן סטייט, או כזאת שצריכה להעניק עוד הזדמנות לתלכיד הקיים להוביל אותה - ולהאמין שבסוף הוא יצליח לעשות את זה.
לברון לא הולך כמובן לשום מקום בעונה הקרובה, והשמועות המשתוללות לגביו רלוונטיות רק לקיץ 2018. קיירי ארווינג יקפוץ מ-17.6 מיליון דולר השנה ל-18.8 בעונה הבאה, וגם בסדרת הגמר הזאת נראה לפרקים כמו כוכב שלקליבלנד אסור לוותר עליו אם היא רוצה להישאר במשחק. הצוות המסייע די חרק, אבל קשה לקבוע שעליו נפלה העונה של קליבלנד. זה משאיר אותנו עם תעלומת קווין לאב הלא מפוענחת, ועם השאלה המהותית האם הוא הצלע השלישית שקליבלנד צריכה בסבב הלחימה הבא מול דוראנט, קרי וחבריהם.
למרות אקורד סיום חלש בדמות משחק אחרון אנמי, ללאב היה פלייאוף מספק, סדרת גמר משביעת רצון ועונה טובה. הוא היה חלק דומיננטי בהתקפה של הקאבס במשחק מספר 2, בו הגיע ל-23 זריקות (וקלע 12 מהן), ולאורך ה-1:4 המרשים מול בוסטון סיפק את הסחורה. זה לא עזר לקליבלנד להגן על התואר, ודווקא בסדרת הגמר הבינונית מאוד שלו מאשתקד (כן, למרות ההגנה המעולה על קרי בהתקפה האחרונה) היא הלכה עד הסוף.
אולי זה אומר משהו לגבי השינויים והשפצורים שקליבלנד צריכה לעשות כדי למצוא תשובה ל-KD, כמו לגבי אופציית פירוק השלישייה וביצוע טרייד על לאב, שבכל אחת משמונה העונות האחרונות שלו לא הגיע ל-80 משחקים. על פניו, זו נראית כמו האופציה המתבקשת והמתגמלת ביותר. זה לא בהכרח אומר משהו רע על לאב, או שהוא האשם בהפסד המוחץ בסדרת הגמר. בסופו של יום, מדובר בשאלה של צרכים והתאמות לסיטואציה החדשה שהתפתחה בליגה.
באטלר, ג'ורג' או מלו?
בהנחה שלאב בחוץ, זה משאיר את קליבלנד עם סוגיית האלטרנטיבה, ועם כמה שמות שעוררו סביבם לא מעט עניין בתקופה האחרונה: ג'ימי באטלר, כרמלו אנתוני ופול ג'ורג'. עד לאחרונה ג'ורג' הסתמן כמו האופציה המעניינת יותר. הוא סירב לומר משהו מחייב על אינדיאנה בסיום העונה שלו ורק לאחר שהפרסומים סביב מעבר אפשרי ללייקרס ולקליבלנד נפוצו לכל עבר הוריד בפומבי את רעיון העזיבה מהשולחן.
אם יתחרט הוא יכול להיות פיתרון אידיאלי עבור קליבלנד. ג'ורג' יעזור לקיירי ולברון להכביד על דוראנט וקרי, וכפי שכתב השבוע בן גוליבר מהספורטס אילוסטרייטד, הוא גם יכול לאפשר לטיירון לו להריץ הרכבים נמוכים שיסייעו לו להתמודד טוב יותר עם האתלטיות והחמקמקות של הווריורס. אם לא, קליבלנד צריכה אולי לבחון את רעיון מלו (חתיכת כוח אש בהתקפה) ו/או באטלר, שיכול להוסיף לקליבלנד מימד הגנתי שהיה חסר לה.
אם אחד השידוכים הללו יעבוד, זה עשוי להיות הדבר שיעזור לקליבלנד לקפוץ מדרגה או שתיים למעלה בקרב נוסף בגמר. החלפה של לאב באחד מהם יכולה להפוך להתאמה הדרושה להתמודדות עם המפלצת.
במסיבת העיתונאים האחרונה לעונת 2016/17 לברון התעקש לשדר פאסון ולא נראה שבור מדי, לאור העובדה הפשוטה שעשה כל מה שהיה יכול. זה לא היה ג'יימס המרוסק של גמר 2015,
זה שבזמן שדייויד בלאט מעביר הוראות אחרונות לשחקנים מבכה את מר גורלו עם הראש מתחת לחולצה. הוא השלים עם רוע הגזירה, ולא ייסר את עצמו (לפחות כלפי חוץ) במחשבות עליה.
אבל זה יכול להשתנות בקלות. כבר הזכרנו שאחרי העונה הבאה יש ללברון אופציה להשתחרר מחוזה העתק הנוכחי שלו ולעבור למקום אחר. אם ב-2017/18 הוא ישתכנע סופית שבמתכונת הנוכחית של קליבלנד אליפות היא לא יעד בר השגה, סיכוי סביר שיעמוד בפני בחירה בלתי אפשרית מהר יותר ממה שנדמה: בין ערימה נוספת וגבוהה של מזומנים (יותר מ-35 מיליון דולר) להרפתקה אולי אחרונה במקום אחר (לוס אנג'לס?), כזאת שתכלול מספר רב של כוכבים וכלי עזר ותיתן לו סיכוי גדול יותר לאליפות רביעית.
העונה הקרובה תבהיר לאן מועדות בפניו. הבחירות שקליבלנד תעשה בקיץ החם שמצפה לה ישפיעו עליו ועליה גם יחד, והן צריכות להיות מהירות, נכונות ואולי גם כואבות. במידה מסוימת הן יגדירו את עתידם בתקופת שלטונה החדש של גולדן סטייט.
לפנייה לכתב/ת 
