חוקרים ישראלים: "גילינו מוטציה שאנשים שנולדו איתה חיים 10 שנים יותר"
מחקר חדש באוניברסיטת חיפה מצא מוטציה בגן של הורמון גדילה, שתורמת לאריכות ימים בכעשר שנים בממוצע בקרב גברים. מעתה יוקדשו מאמצים להפוך את המוטציה לתרופה או טיפול מאריכי חיים
אריכות חיים זה עניין גנטי, ועכשיו יש לכך הוכחה: מחקר חדש של אוניברסיטת חיפה הביא לגילויה של מוטציה בגן לקולטן של הורמון הגדילה (growth hormone) - שתורמת לאריכות ימים של כעשר שנים בממוצע בקרב גברים.
את המחקר החדש הוביל פרופ' גיל עצמון, ראש המעבדה לגנטיקה ואפיגנטיקה של זקנה ואריכות ימים באוניברסיטת חיפה. "ידענו בעבר שפגיעה במסלולים גנטיים שקשורים להורמון הגדילה קשורה גם לאריכות ימים וכעת מצאנו מוטציה ספציפית שהימצאות - או היעדר שלה - קשורים לכך ישירות", אמר פרופ' עצמון.
כבר במחקרים קודמים של פרופ' עצמון וחוקרים אחרים נמצא שתפקוד לא תקין של מסלולים ביולוגיים שקשורים להורמון הגדילה ולהורמון ה-IGF-1 תורמים לאריכות ימים, אולם עד כה, הפגיעה במסלולים אלה נעשתה במעבדה ולא נמצא מנגנון בתוך הגוף שגורם לכך.
במחקר הנוכחי, שהתפרסם בכתב העת Science Advances מבית science, נמצאה בפעם הראשונה מוטציה שפוגעת בפעילות של הורמון הגדילה ותורמת לאריכות חיים בקרב גברים. אוכלוסיית המחקר הראשונית הורכבה מכ-102 יהודים אמריקאים מעל לגיל 100. התוצאות הושוו לשלוש אוכלוסיות נוספות מכל רחבי העולם של אנשים מעל לגיל 100.
בכל הקבוצות נמצא כי המוטציה, שבאה לידי ביטוי בהחסרה של אקסון 3 בגן לקולטן של הורמון הגדילה, נמצאת בשכיחות גבוהה בצורה מובהקת בקרב גברים (ולא בקרב נשים) מעל לגיל 100, בהשוואה לקבוצת הביקורת של בני 70.
באופן ממוצע, אנשים שנולדו עם המוטציה הזו חיו בעשר שנים יותר מאנשים ללא אותה מוטציה. לדברי פרופ' עצמון, המוטציה היא לא הגורם היחיד או הבלעדי לאריכות הימים, והיו מקרב הנבדקים גם רבים שחיו מעל לגיל 100 ללא המוטציה, אולם הימצאותה של המוטציה הבטיחה כמעט בוודאות אורך חיים.
לא רק מאריכים ימים, גם גבוהים יותר
מהבדיקה של פעילות המוטציה התברר כי תוצאות הפעילות שלה הן יוצאות דופן. בטבע, בדרך כלל, דווקא זנים נמוכים יותר של אותו המין חיים יותר שנים.
כך סוסי הפוני חיים יותר מסוסים רגילים, מיני כלבים קטנים חיים יותר מהגדולים ותופעה זו נכונה גם בקרב חרקים שונים. אולם במקרה הנוכחי, המוטציה בקולטן גרמה לכך שהוא אמנם איפשר לתאים לקלוט פחות את הורמון הגדילה, אולם כאשר ההורמון נקלט בקולטן, ביטוי החלבונים היה מוגבר פי כמה. התוצאה: האנשים שנולדו עם המוטציה וחיו כעשר שנים יותר היו גם גבוהים בכשלושה ס"מ בהשוואה לאלה שנולדו ללא הקולטן.
"המחקר הנוכחי מבהיר לנו היטב את הקשר שבין תפקוד הורמוני הגדילה ואריכות ימים. כעת המטרה שלנו היא להבין עד תום את המכניזם של המוטציה שמצאנו בכדי להביאה לביטוי, כך שנאפשר אריכות ימים תוך שמירה על איכותם", סיכם פרופ' עצמון.
במלים פשוטות ניתן לומר כי בעקבות הגילוי, יוקדשו כעת מאמצים לחקור כיצד ניתן להפוך את המוטציה הגנטית לתרופה או טיפול שיסייעו בהארכת חיים.
לפנייה לכתב/ת 
