יובל שנהרג בהתהפכות ג'יפ צבאי הובא למנוחות: "תמיד תהיה הגיבור שלי"
מאות ליוו בדרכו האחרונה את לוחם הצנחנים בן ה-20 מגבעתיים, שנהרג בתאונה בפעילות מבצעית. אביו שלמה ספד לו: "יובל שלי, כל התוכניות, הכל הלך". המחנכת של יובל מהתיכון: "ביקרת אותי אחרי קורס מ"כים והיית כל כך גאה, דיברת על חתונה עם אהובתך מיכל"
מאות בני משפחה, חברים ועמיתים לנשק הגיעו אחר הצהריים (א') לבית העלמין הצבאי בקרית שאול לחלוק כבוד אחרון לסמל יובל מנע, בן 20 מגבעתיים, שנהרג אתמול בהתהפכות האמר צבאי במהלך פעילות מבצעית ליד כיסופים בגבול רצועת עזה. בין הקרובים שליוו את מנע בדרכו האחרונה הגיעו גם עשרות לוחמי חטיבת הצנחנים ונציגי גדוד 101 שבו שירת. גם שר המדע והטכנולוגיה, אופיר אקוניס, נכח בהלוויה.
שלמה מנע, אביו של יובל, קרא בהספדו הודעה שכתב לו יובל ב-9 במאי, כשהוא היה בדרכו ליוון ובנו בדרך לאימון בצאלים: "אני מתגעגע אבא. מתגעגע מאוד. בעזרת השם שייגמר מהר. אוהב אותך". האב המשיך: "אם היו שואלים מה מאפיין אותך, זה החיוך הכובש. אף אחד לא עמד בזה. ואהבת החיים שנתת לנו. לא ויתרת על כלום והשגת כל מה שרצית. כולנו התפלאנו ממך. היית חבר למיכל ואח למאיה וקורל. אמא לא יכלה לעמוד בפניך ואבא שעושה כל מה שאתה רוצה. היינו משפחה אוהבת.
"כמה עברת כדי להגיע לכאן לקבר, תגיד לי?", המשיך האב. "98 קילומטרים עם עשרות שברי הליכה ואסטמה, והמשכת למרות כל התלאות, למרות הניתוחים תמיד היית ילד שמח. הדרך בצבא לא הייתה קלה. האשפוז, הזיהום, יובל מה יהיה? אמרת 'אני חייב לסיים את המסלול הזה'. תגידו לי אתם כמה אנשים מבקשים כסף והוא נתן לכולם, הוא אמר 'יהיה להם אוכל לשבת' - לא אחד לא שניים, הוא נתן לכולם. אני שואל רק דבר אחד, למה אני צריך לקבור את הבן שלי? למה? יובל שלי זה גם החבר הכי טוב שלי, כל התוכניות, הכל הלך".
האב שלמה, ששכל את אחיו סרן יוסי מנע במלחמת שלום הגליל, הוסיף: "אבא היה חזק 31 שנה מאז יוסי, אני כבר לא יכול להיות חזק כי איבדתי את החבר הכי טוב שלי. אתה החיים שלי, הילד של קורל ומאיה ואהבת חייה של מיכל".
משפחתו של מנע אמרה הבוקר שגורמי הצבא עדכנו אותם כי בזמן התאונה החגורה שלו התפרקה. "אנחנו מחכים לתחקיר המלא כדי לשמוע מה קרה ליובל", אמרו בבית המשפחה. מצה"ל נמסר בתגובה לטענות על החגורה שהתפרקה לכאורה: "צה"ל משתתף בצער המשפחה וימשיך ללוותה. מפקד פיקוד הדרום, אלוף אייל זמיר, מינה צוות מומחים בראשות אלוף-משנה אבי רחמים, מפקד חטיבת 'שגיא', לתחקור נסיבות האירוע. כמו כן, המשטרה הצבאית החוקרת פתחה בחקירה לנסיבות האירוע".
מפקד גדוד 101, סגן אלוף אלעד שושן, אמר בהלוויה: "יובל אחינו לנשק, קשה לתאר את הכאב והאובדן של כל מי שהגיע לכאן להיפרד ממך. הגעת לגדוד לשירות משמעותי ולא היית מוכן לשמוע על שום דבר אחד. גם כשחלית באסטמה או בהתקף זיהום ביד. אחרי שנה נבחרת באופן טבעי לצאת למסלול פיקודי ולאחר מכן יצאת לקורס מפקדי כיתות מהגדוד. בתקופה הקצרה שלך כמפקד עשית הרבה: להיכנס ללבבותינו ולהיכנס ללב המפקדים וחיילך. על זה מעידים כל פקודיך.
"בשבוע הראשון לתעסוקה הובלת את לוחמיך למשימה", המשיך מפקד הגדוד. "רק בשישי האחרון נפגשנו ברצועה מול אנשי חמאס והצגת את התוכניות שלך תוך ירידה לפרטים מרשימה - נסכת בי ביטחון רב וידעתי שיש על מי לסמוך. ביום שבת בצהריים יצאת לפעילות בגבול רצועת עזה וממנה לא שבת. היית צריך לראות איך חייליך תפקדו אחרי הפציעה, רצים בנחישות ומטפלים בפצועים במהירות ובמקצועיות. כך הם ימשיכו להגן על יישובי הדרום כמו שלימדת אותם. גדוד 101 מצדיע לך".
רן קוניק, ראש עיריית גבעתיים, סיפר בהלוויה כי הכיר את מנע לפני ארבע שנים, כשעבד בקמפיין הבחירות שלו: "מרגע קבלת הבשורה עשרות תושבי גבעתיים היו בהלם ושיתפו את רגשותיהם ברשתות החברתיות. איבדנו ילד ערכי וילד טוב להוריו. ילד שהתעקש לשרת בשירות קרבי למרות שאביו איבד את אחיו יוסי לפני 31 שנה".
מחנכת של מנע, תמר לבנה, ספדה לו: "זכיתי שהיית תלמיד שלי ארבע שנים, והיית תלמיד עד לפני שנתיים. לכתוב לך הספד זה סוריאליסטי, לחשוב שלא תגיב בקבוצה שלנו. היית מושלם ותוצר מושלם של חינוך. מנע של כולנו, מחזור ס"ו, היית בשבילנו עמוד תווך. כל אחד רצה שיהיה לו מה שיש לך - שכולם התאהבו בך, ערכים של חום ואהבה וחום לזולת, אבחנה בן טוב לטוב פחות. ידעת להילחם על מה שבאמת חשוב לך. לפני ארבעה חודשים הגעת לקבל את תעודת הבגרות שלך. היו לנו בדיחות פרטיות שהפכו לקבוצתיות. ביקרת אותי אחרי קורס מ"כים והיית כל כך גאה, אפילו דיברת על חתונה עם אהובתך מיכל. לפני חיבוק הפרידה סחבת אדניות עם פרחים כמחווה לתיכון. זכיתי לראות אותך מתבגר ועכשיו תיהיה צעיר לנצח. אוהבת אותך, תמר".
ניב רות, חבר של יובל, ספד לו: "אני זוכר שטסנו ליוון וכל מה שרצית זה לטרוף את העולם, או איך שהיינו מתאמנים לפני הצבא. עם הזיכרונות שלנו אפשר למלא אלבום שלם. לעולם לא אשכח אותך היית חלק משמעותי מהחיים שלי ותשמור עלינו בגן עדן".
חבר נוסף, אור יוסף, אמר: "אח שלי האהוב, הלב שבור והגעגוע שורף ואני רוצה להתעורר מהחלום הזה. אתה יקר לי מדי ואי אפשר לכתוב על דף, כבר אי אפשר לספור את הדמעות. היית לי עוגן, אתה מכיר אותי יותר מעצמי. בחיים לא אשכח את החוויות שלנו, טובות מידי ורבות מידי. אני זוכר שהתגנבתי להיות איתך באותו צוות, וזחלנו אחד ליד השני, כשהרכבת אותי וכשראית שקשה לי דחפת אותי בזחילה. תמיד תהיה הגיבור שלי, לפני הצבא ואחריו - לא ניפרד לעולם. אני אוהב אותך כל כך".
מתן דיין, חבר נוסף של יובל, אמר: "בטיול שעשינו ביחד בברלין הרגשתי איך הפכנו למשפחה. אחרי הטיול הגיע הזמן שלנו להתגייס. המשכנו כל אחד בדרך שלו, אתה למ"כים ואני לקצונה, אז הגעתי להיות מפקד בקורס שלך ותמיד שאלת מה אתה מצפה ותמיד מילאת את ההוראות שלך. נפגשנו בביסל"ח וראיתי על החיילים שלך כמה הם מעריכים ומעריצים אותך. אני רוצה שנזכור אותך תמיד שמח ומסתכל על הצד החיובי בכל דבר. היית מלאך, וככה זה - אלוהים אוהב לשמור את המלאכים שלו קרוב אליו".
איתי, בן דודו של יובל: "אחי, נולדנו באותה השנה לשתי אחיות ומאותו רגע דרכינו לא נפרדו. עשינו הכל ביחד, מינקות ועד בחרות, טיילנו בחו"ל, נסענו לבית ספר
באופניים החשמליים. היית עם חיוך נצחי של אושר ולא עשית רע לאף אחד, אפילו לא קונדס. אתה מודל לחיקוי, חלקנו בגדים והייתה לנו תשוקה לבלוע את החיים. התגייסנו באותו מחזור, והיה ברור שלא תוותר על שירות קרבי. גם אסף אחי הקטן היו לו שני אחים בוגרים - מהרגע שהוא נולד הוא קשור אליך, אתה בשבילו דמות להערצה. לנצח אחי אזכור אותך תמיד. לכל מקום אליו נלך אתה תיהיה איתנו, אתה תשמור עלינו מלמעלה. היום היום שלנו נשבר לרסיסים".
לפנייה לכתב/ת 
