המרוץ שלימד את אנה ארונוב איך לשמור על העולם
אחרי שאנה ארונוב השתתפה במרוץ למען האוקיינוסים בניו יורק היא הבינה את הכוח שיש לכל אחד מאיתנו לשמור על המקום שאנחנו חיים בו, על הבית שלנו. על כדור הארץ. המרוץ שהמקום שההישג הכי חשוב בו הוא הרבה יותר מלהצליח להגיע למקום הראשון
יש לנו, לבני אדם, הרבה פעמים תחושה שאנחנו אחראים אך ורק על עצמנו, ושאין לנו שום רצון או יכולת להשפיע במושגים של מאקרו. הדבר היחידי שאנחנו עסוקים בו עולמנו הפרטי הקטן. כל אחד בשלו. וגם אני לא שונה.
אבל אז יש מפגשים או אנשים בחיינו שגורמים לנו לעצור ולחשוב על האחריות שלנו על דברים שאנחנו עושים על בסיס יומי. תכף תבינו למה אני מתכוונת.
לפני כמה זמן הוזמנתי להשתתף במרוץ למען האוקיינוסים, בניו יורק. לשלוח אותי לעיר שאני כל כך אוהבת, לעשות את הדבר שאני כה מחוברת אליו. ועכשיו ניתנה לי הזדמנות בפעם הראשונה לרוץ מרוץ מחוץ לישראל. לחוות חוויה חדשה של ריצה. וגם, עם יד על הלב, נורא החמיא לי שבחרו דווקא בי.
הריצה זה בכלל לא העיקר
כשהגעתי לניו יורק מהר מאד הבנתי שכל האירוע לא מסתכם רק בריצה, וזה בכלל לא העניין המרכזי. פתחו לי דלת למשהו הרבה יותר חשוב וגם הרבה יותר עצוב מלרוץ במהירות שיא ולהיות שמחה או עצובה על התוצאה.
אז תקשיבו מה למדתי כשנכנסתי דרך הדלת הזו: כל אחד ואחת מאיתנו אחראי על אלפי דגים וציפורים שמתים בים ובאיים, שלא ידעתם על קיומם בכלל. אנחנו ממשיכים להשתמש במוצרי פלסטיק שלא נעלמים אף פעם! שמעתם?! זה מתפרק לחתיכות קטנות, זה משנה צורה אבל אף פעם לא נעלם!
לצערנו כל פקק של בקבוק מפלסטיק, כל שקית של סופר, כל מצית נשארים בסופו של דבר בבטן של איזה ציפור מסכנה באי מרוחק באוקיינוס.
לעורר מודעות לזיהום של האוקיינוסים
ארגון פארליי (Parley) שפועל להצלת האוקיינוסים יוצר שיתופי פעולה עם חברות מסחריות כדי לקדם את המטרה החשובה למענה הוקם ובעיקר כדי לעורר מודעות לבעיית האוקיינוסים בקהל רחב עד כמה שאפשר.
אם לא נעשה מעשה, בעוד מאה שנה לא יהיו חיים באוקיינוסים! ההשלכות של זה על כל כדור הארץ ועלינו כמובן, הן קטלניות. זה קורה עכשיו. ברגעים אלו ממש מת עוד איזה יצור יפה אי שם במים עמוקים מאותו כוס קפה קר ששתינו הבוקר.
המירוץ בו השתתפתי היה פרי פעולה של פארליי עם אדידס, שנרתמה גם היא לנושא. יחד, הם יצרו נעל שחלקה עשויה מאותן חתיכות פלסטיק שזרקנו והגיעו לאוקיאנוס. גם אני זרקתי; כל אחד מזוגות הנעליים בסדרה עושה שימוש חוזר ב-11 בקבוקי פלסטיק, אבל בעיקר, הם רוצים לספר לעולם מה כבר עשינו, וכמה השינוי בתפיסה נחוץ, וכמה מאוחר הבנו שאנחנו פוגעים בעצמנו.
אז גם אני לומדת ללכת לסופר עם תיק לקניות, טני גם יוצאת מהבית עם בקבוק מים שאחזור הביתה, ומבקשת מכל אחד ואחת לעצור ולחשוב לרגע איך אנחנו נצליח לשמור על המקום שאנחנו חיים בו, על הבית שלנו.
חוויתי חוויה בלתי נשכחת כרצה, אבל יותר מזה אני מרגישה שהתפקיד שלי בעולם הוא יותר מלרוץ מהר, הוא לספר לכולם כמה כוח יש לבן אדם בודד לשמור על פלנטה שלמה.
לפנייה לכתב/ת 
