אגו טריפ: הגורמים לקריסה של מכבי ת"א / מליניאק
העונה הנוראית של הצהובים לאו דווקא קשורה לפריחה של הפועל ירושלים. הם נפלו בגלל יהירות, אגו וניהול גרוע ולא מפני שקמה אימפריה גדולה יותר. וגם: אולי הגיע הזמן לבטל את החוק הרוסי
ירושלים היא האלטרנטיבה הטבעית. יש לה אולם של 11,000 מקומות, ובזמן שהיכל מנורה מבטחים מתרוקן, הארנה מתמלאת באלפי אוהדים. בזמן שבתל אביב מחליפים חמישה מאמנים, בירושלים אורי אלון נותן גיבוי למאמן, למרות 14 הפסדי ליגה והפסד בגמר הגביע.
אימפריות נופלות מבפנים. מכבי ת"א איבדה את דרכה, לא בגלל הפועל ירושלים, וריאל מדריד וברצלונה לא פישלו בגלל ולנסיה. אימפריות נופלות מבפנים בגלל יהירות, אגו, החלטות שגויות, ניהול גרוע, ולא מפני שקמות עליהן אימפריות גדולות מהן. זה נכון לאימפריה הרומית, למפלגת העבודה, וגם למכבי ת"א.
מצד שני, מתגלים בירושלים גם סימפטומים מדאיגים. למשל, ההתייחסות לתקשורת כאל חבורת נודניקים, שמתעקשים להשבית את שמחת האליפות בחפירות על סגנון המשחק המדכא של פיאניג'אני ותרומת הישראלים.
התארים חשובים, אבל אסור לשכוח שב-2014 דייויד בלאט ומכבי ת"א, למרות זכייה בגביע אירופה, ספרו את הימים עד לסיום העונה, ורודי דאמיקו לא המשיך אחרי זכייה בארבעה תארים ב-1981, כולל גביע אירופה לאלופות והגביע הביניבשתי.
נערי פוסטר וראיונות
ירושלים בנתה קהל אלפים, והחבר'ה האלה מבינים כדורסל. בשני ערבי הפיינל-פור שוחחו איתי עשרות אוהדים, שלא אהבו מה שהם ראו העונה. היו העונה בליגה ישראלים שעשו התקדמות יפה: נאור שרון, רפי מנקו, עמית שמחון, אור לאומי, כרם משעור. אבל הישראלים ששיחקו בגמר קיבלו דקות משחק רק מסיבה אחת: החוק הרוסי.
יסלחו לי ג'ון דיברתולומאו וריצ'רד האוול, אני מדבר על ישראלים שלמדו לשחק בישראל, שירתו בצה"ל ויחיו פה. עשרות שנים אני נאבק את מאבקם של שחקנים ישראלים. אימנתי נבחרות, ליגות קיץ, הייתי בין מקימי הליגה לקט-סל, נלחם בפטור ממס לזרים, אבל החוק הרוסי שמבטיח מקומם של שני ישראלים בחמישייה, שניתן כפיצוי על שיטפון הזרים, הוא חטא על פשע.
92 זרים עברו העונה ב-12 קבוצות. זה הרבה-הרבה יותר מדי. במשחק הגמר הרגשתי שהישראלים קיבלו דקות חסד רק בגלל החוק הרוסי. הם כמעט הפריעו לשחק. לצורת המשחק של ירושלים ואופן ניהולו על ידי פיאניג'אני יש קשר לירידה ברמת הישראלים. המשחק בקצב הליכה הורג את בר טימור וליאור אליהו, אבל אי אפשר להפיל על המאמן האיטלקי את ה-0 מ-6 וההחטאות של אליהו מהקו.
ארבעה קפטנים התאספו לצילום משותף לקראת הפיינל-פור. יותם הלפרין (הפועל ירושלים), עוז בלייזר (מכבי חיפה), גיא פניני (מכבי ת"א) וניצן חנוכי (ראשל"צ). הם היו טובים לתצלום לפני המשחק ולראיונות לאחר המשחק. אולי הגיע הזמן לבטל את החוק הרוסי. במקום "לפצות" את הישראלים על שיטפון הזרים, צריך להוריד את מספרם.
ומירי רגב, במקום להידחף לתמונות עם מנצחים, שתדאג לבטל כבר את הפטור ממס לשחקנים זרים.
המלכודת של בלאט
אחרי עשר שנים משותפות, לגבר נמאס והוא הציב לאישה אולטימטום: מתחתנים או שאני עוזב. אין בעיה, אומרת האישה, אבל לפני שאני מחליטה, תתפשט. את צוחקת? שאל הגבר. האישה מתעקשת, רוצה חתונה? תתפשט.
הגבר חולץ את נעליו, פושט את הגופייה והחולצה. גוף משולש, קוביות בבטן. נו, מרוצה? האישה בשלה, הכל או לא כלום. הגבר פושט את כל בגדיו ונותר עירום. נו, הוא שואל, מתחתנים? היא מקיפה אותו במבט בוחן וקובעת: אין חתונה. הגבר על סף עילפון: מה הבעיה? היא משיבה: יש לך נקודת חן ליד הפופיק.
דייויד בלאט, דייויד פדרמן ושמעון מזרחי אכלו מאותו מסטינג. ב-2014 הם האכילו אותו מרור. ב-2017 הוא האכיל אותם את איינארס בגאצקיס. במצב שוויון אפשר היה לסגור עסקה ב-SMS, אבל זה נראה כמו אחת שמוכנה לתת הכל ואחד שלא רוצה לקחת כלום. הרי כל הבעיות שגרמו לבלאט לוותר על מכבי ת"א היו קיימות גם לפני כמה שבועות.
בלאט כנראה הסתבך. מאמנים שמקבלים הצעה שהם לא רוצים לקחת, במקום לדחות אותה מעמידים תנאים לא סבירים. דופקים מחיר. במקרה "הגרוע", הם אומרים לעצמם, הקבוצה תסכים לתנאים, נסבול שנה אבל נעשה קופה. זה מה שקרה לבלאט, מכבי ת"א נענתה לדרישות שלו, הוא נפל ברשת שהוא עצמו פרס, וביקש שהות לחשוב. לחשוב על מה? קיבלת כל מה שדרשת.
הערכה פרועה: בקיץ דרושפאקה לא תגיע כנראה למשחק ידידות נגד מכבי תל אביב.
לנוח, ולגנוב ניצחון
אייזיאה תומאס סיפר השבוע בפאנל ב-ESPN שצ'אק דיילי שאל את שחקני דטרויט פיסטונס לפני פתיחת עונת 1988/9 אם הם מאמינים שיוכלו לגנוב ניצחון חוץ בפלייאוף. כשהשיבו בחיוב, אמר להם שאפשר לתת לשחקנים מנוחה במהלך העונה הרגילה, ולוותר על יתרון הביתיות בפלייאוף.
יותר ויותר קבוצות אימצו השנה את הרעיון שאפשר להפסיד 15-14 משחקים בעונה הרגילה, כי אפשר לגנוב ניצחון חוץ ברבע הגמר ולקחת אליפות ממקום שישי סטייל ראשל"צ. נכון שיתרון ביתיות במשחק החמישי - אם מגיעים בכלל למשחק חמישי - זה לא משהו ששווה להתאבד עליו במשך 33 מחזורים. מצד שני, אף קבוצה לא באמת ויתרה על משחק ליגה. הסיפורים שניסו למכור לנו, על התמקדות באירופה או בפלייאוף במחיר הפסדים בעונה הרגילה, הומצאו בדיעבד להצדיק את הכישלון בליגה. אפשר לזכות באליפות עם 14 הפסדים בליגה וגם לצאת מפיגור 2:0 ברבע הגמר נגד נהריה. אני לא מציע לנסות את זה שוב.
צריך גם לשקול מחדש את הרעיון לתת לקבוצה שמסיימת במקום הראשון לקבוע איפה יתקיים הפיינל-פור. הרעיון מבוסס על ההערכה שמכבי ת"א או הפועל ירושלים תסיימנה ראשונות, וזה ממש לא בטוח. למה לא להפריד את חצאי הגמר לשני ערבים, כמו בכדורגל, ולתת גם לחיפה ולחולון לארח באולמות של 5,000 מקומות, אם יגיעו לחצאי הגמר עם יתרון ביתיות?
הצלחת הסדרות עוררה שוב מחאה נגד הפיינל-פור. השאלה מי בעד סדרות מזכירה את נאומו של אריק שרון במרכז הליכוד: מי בעד חיסול הטרור? למה שמישהו יתנגד ששחקנים ששיחקו 60 משחקים ישחקו עוד 15? שירוצו הבטלנים.
כולם בעד סדרות, ובעד ביטול מס הכנסה, ושאייל גולן יופיע במתנ"ס בירוחם בחינם. מי בעד חיסול הטרור?
לפנייה לכתב/ת 
