"הוא היה אריק שרון הגרמני"
על מאחד גרמניה הלמוט קוהל שהלך לעולמו ויחסו החם לישראל
הלמוט קוהל שהלך שלשום לעולמו בגיל 87 היה איש גדל גוף, ענק מימדים, ועב בשר, שנהג לרעום על סביבתו או לחליפין העניק לרעהו חיבוק מרסק עצמות עם צחוק מתגלגל. מזכיר מאד את אריאל שרון ז"ל.
עוד דעות ב-ynet:
"הטובים לכנסת" זו לא סיסמה - זה צורך קיומי
רבים שהכירו את קוהל, שעמד בראש גרמניה במשך 16 שנים, ליווה את נפילת מסך הברזל וחומת ברלין, החליט מייד על איחוד שתי המדינות הגרמניות נגד כל ההסתיגויות מבית ומחוץ, מספרים על בולדוזר, ממש אריק שרון הגרמני. מפיל החומה, מאחד, משקם, מחבר, ומחזיר את הבירה לברלין. אין עוד תופעה כזאת בהיסטוריה המודרנית.
חקרתי אותו בגלל העניין המיוחד שלי בגרמניה ובתהליכים שעברה במסגרת תוכניות "כך היה" בערוץ הראשון. מותו של המדינאי הגרמני החשוב בדורנו הוא הזדמנות לספר על יחסיו עם מדינת ישראל ומנהיגיה דרך כמה תמונות בלתי נשכחות.
נתב"ג, ינואר 1984. יצחק שמיר נכנס כמה חודשים לפני כן לתפקיד ראש הממשלה במקום מנחם בגין שפרש (איני יכול עוד). האורח הראשון מחו"ל ששמיר מקבל את פניו הוא הקנצלר הלמוט קוהל שנבחר שנה וקצת קודם לכן, ומייד ביקש לבקר בישראל מכוח היחס המיוחד שמנהיגי גרמניה החדשה חשו מחוייבים אליו, ואולי גם לכפר במשהו על העימות האלים בין בגין לבין קודמו של קוהל, הלמוט שמידט.
כשהאחרון דיבר על ישראל הכובשת בשטחים, בגין שלח אותו לעזאזל, והודיע בצעקות רמות (וידרגוטמאכונג!!) שאנחנו לא מקבלים פקודות מקצינים נאצים. כן, שמידט שירת כקצין נ"מ בחזית המזרחית וזכה לעיטור צלב הברזל. ואם לא מספיק, אשתו של שמידט, לוקי, חוללה שערוריה דיפלומטית כשטענה שעברה בדיקה בטחונית משפילה בנמל התעופה אחרי ביקור פרטי בארץ ובשטחים.
בגין שאיבד רבים מבני משפחתו ומכריו בשואה, לא רצה לשמוע על גרמניה, לא ביקר בה מעולם (בניגוד לקודמו רבין), ולא נפגש עם גרמנים. היום זה נראה רחוק ואפילו מוזר, אבל היו רבים כאלו, ולא רק בפוליטיקה. ביקור גרמני רם דרג בישראל בימי בגין לא היה משהו שבא בחשבון. יש טענה שכשהסבירו לו שזה חשוב והקאנצלר ממש מבקש, הדבר דחף אותו עוד קצת החוצה.
שמיר לעומתו העדיף את האינטרס של ישראל שנזקקה כל השנים לתמיכתם הגלוייה והסמוייה של הגרמנים. הוא נהג לספר שהיה לו ניסיון טוב איתם בעת שירותו במוסד. בתקופת קוהל החל גם התיווך הגרמני בעסקות חילופי שבויים שנמשך שנים רבות.
וכך, ניצול השואה יצחק יזרניצקי מקבל את פניו של מנהיג גרמניה האחרת, המערבית, שהקפיד לבקר בכל פינה בארץ במשך חמישה ימים, וחתם על שורת הסכמים שעשו את החיים של כולנו נוחים ובטוחים יותר.
כשש שנים אחר כך חומת ברלין נופלת והלמוט קוהל מאחד את מזרח ומערב גרמניה. היו שחששו מהאפשרות שתקום שוב גרמניה גדולה, רייך רביעי, בהם ניצולי שואה שהקימו קול זעקה. דוקא שמיר ופרס שהבינו את מעמדה ותפקידה של גרמניה המודרנית תמכו באיחוד, וקוהל שנזקק לתמיכה המוסרית הזאת היה אסיר תודה לישראל עד יומו האחרון, בשבת.
שלושה חודשים אחרי טקס האיחוד בברלין פרצה מלחמת המפרץ הראשונה. גרמניה נאמנה לחוקתה נותרה בחוץ, אבל מייד אחרי מטח הטילים הראשון על תל אביב שולח הקנצלר קוהל את שר החוץ הנס דיטריך גנשר להביע הזדהות ולשאול אם ישראל צריכה משהו. בכך הוא חזר על מחווה פחות ידועה של הקאנצלר וילי בראנדט ושר ההגנה פרנץ יוזף שטראוס שהתקשרו לגולדה ודיין והציעו עזרה אחרי שקיבלו דיווחים מדאיגים על מצבה של ישראל במלחמת יום הכיפורים.
חברת לופטהנזה הייתה גם החברה הזרה היחידה שהמשיכה לטוס לישראל במשך כל מלחמת המפרץ כשצוותים מתנדבים מתארים איך ניווטו את מטוסי האיירבוס בין טילי הסקאד והפטריוט.
כשעיר הבירה חזרה מבון לברלין היה רגע סמלי מרגש במיוחד לישראלים וגרמנים רבים, כשדגל ישראל הונף מעל שגרירות ישראל בברלין, לא הרחק מהמקום שבו שכנו משרדיו של היטלר.
תמונה אחרונה, הר הרצל, נובמבר 1995, קוהל גדל הגוף בולט בשורה הראשונה בהלוויית יצחק רבין ומגבעת שחורה גדולה לראשו. יחסים מיוחדים נרקמו בינו לבין יצחק רבין שהיה קופץ מדי פעם לשיחות עדכון דיסקרטיות עם קוהל. מהחיפושים אחר רון ארד ועד שיתוף פעולה בטחוני גלוי וחשאי שהוביל בסוף לעסקת הצוללות. לימים יספר קוהל בזכרונותיו שזה היה הרגע הקשה בכל 16 שנותיו כקנצלר. הקנצלרית הנוכחית אנגלה מרקל, שקוהל הכניס לממשלתו והיה המנטור שלה בראשית דרכה, אוהבת לספר איך אמר לה יום אחד: לא משנה מה אחרים יגידו, אנחנו תמיד בעד ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
