הברק היכה פעמיים / ד"ר לכדורגל

30 באוגוסט 1991 לא היה אמור להיות יום שייזכר לנצח. החל משעות הבוקר החלו עננים כבדים להתקבץ, משחירים את שמי טוקיו. לקראת ערב התגברה הרוח מאוד ונדמה היה שסופה עומדת לפרוץ. השדר של רשת ABC אפילו התלוצץ, שבדרך לאצטדיון הוא ראה את דורותי וכלבה טוטו עפים ברוח העזה בדרכם לארץ עוץ.

באותה שעה, בתוך האצטדיון האולימפי הישן, עמדה להתחיל תחרות הגמר בקפיצה למרחק במסגרת אליפות העולם באתלטיקה. מול המתחרים עמדו 8.90 המטרים של שיא העולם בן 23 השנים של בוב בימון, שנחשב לבלתי שביר. מזג האוויר הזועף והטענות בדבר כושרם הנוכחי של המתחרים לא סיפקו סיבות טובות לאופטימיות בקשר לאיכות התוצאות הצפויות, או רמז לדרמה האדירה שעתידה להתחולל בתוך שעות.

הקפיצה ההיסטורית. שום דבר לא סיפק רמז למה שהולך לקרות(צילום: Getty Images)

זו הייתה התפאורה ואלה היו התנאים שציפו למתחרים בתחרות, שאחר כך תוארה כ"תחרות הספורט הגדולה ביותר של כל הזמנים". הקרב הגדול, כראוי למערבון, התרחש בין שניים: מצד אחד ניצב הכוכב ואחד מגדולי האתלטים של כל הזמנים - קרל לואיס, שבאותה העת היה כבר פעמיים אלוף אולימפי (לוס אנג'לס 84', סאול 88') ואלוף עולם (83' ו-87'), הגיע לאליפות העולם עם רצף של שישים תחרויות ללא הפסד הנמשך כבר עשור.

מולו ניצב מייק פאוול, מי שסיים שני ללואיס בתחרויות רבות בעבר, כולל במבחנים האמריקאים שהתקיימו זמן קצר לפני האליפות. מייק מי? פאוול, שאילו היה יודע לקרוא עברית, היה בוודאי מתוודע לכינוי "הסגן של בר כוכבא" שהוצמד לו, כאות לכך שמגיע תמיד שני וששמו אינו נזכר בתולדות הימים.

אל הגמר הגיעו השניים באופן שונה. בעוד לואיס, ששיאו האישי עמד על 8.79 מ', עלה מהמקום הראשון במוקדמות (8.56 מ'), פאוול (ששיאו האישי עמד על 8.66 מ') עלה רק מהמקום הרביעי עם 8.19 מ'. פתיחת התחרות לא בישרה על שום שינוי במגמה זו. פאוול גמגם והיסס בקפיצה הראשונה וכשל מלעבור שמונה מטרים ואילו לואיס, נישא על גבי הרוח מניצחונו הסוחף בגמר ה-100 מטר, פתח חזק עם 8.68 מ' שמיקמו אותו בבטחה במקום הראשון.

קרל לואיס. הגיע כפייבוריט מובהק(צילום: Getty Images)

בניסיון השני לואיס פסל ופאוול, לעומתו, התעשת וייצר קפיצה טובה של 8.54 מ', שהעלתה אותו למקום השני המוכר לו עד זרא. בסיבוב השלישי ניפק פאוול עם קפיצה בינונית (לרמות אלו כמובן) של 8.29 מ', בעוד לואיס המריא לגובה, נחת רק כעבור 8.83 מ' והגדיל את הפער. נדמה היה לכולם כי התוצאה האדירה הזו שמה את החותם סופי על עוד תואר.

לא באותו הלילה. עם כל הטוב שראינו עד השלב הזה בתחרות, שום דבר שם לא יכול היה להכין אותנו לקראת הבאות. בניסיון הרביעי שלו פאוול פסל. הוויכוח הארוך שלו עם השופטים על המיקום המדויק של נקודת הפסילה על גבי פס הפלסטלינה לא עוזר. נראה היה שעצביו בוגדים בו שוב, ושהתואר עומד להישאר בידיים שרגילות להחזיק בו.

גייס את כל מה שהיה ויהיה בו. מייק פאוול(צילום: Getty Images)

קרל לואיס, בחושיו החדים, הריח את הדם במים. הוא יצא לקפיצה מושלמת ונחת בבור בצורה נקייה. לאחר שניות ארוכות היכה הברק - והלוח הבהב: 8.91! שיא עולם! סנטימטר אחד של עולם ומלואו. ומי ראוי לזה יותר מג'סי אוונס המודרני. לא?

לא! הרוח הבוגדנית שינתה כיוון ממש ברגע היציאה להרצה. המדידה הראתה על 2.9+ מ'/שנ' בעוד שהחוק מתיר רוח גב מקסימלית של 2.0+ בלבד. אכזבה מרוסנת ניכרה על פניו של לואיס. השיא הנכסף, הגביע הקדוש שלו, חמק תחת התקנון. לפחות תואר אלוף העולם (בפעם השלישית) הוא שלו.

ואז הגענו אל קפיצה מספר 5. פאוול, שכרגע ראה את יריבו קופץ למרחק הארוך ביותר שבן אנוש אי פעם תועד בו, ידע שזה עכשיו או לעולם לא. את כל מה שהיה ויהיה בו הוא גייס בשביל סנטימטר. רק סנטימטר אחד, 8.92, הוא לחש לעצמו, בזמן שדמיין את מהלך הקפיצה בראשו. יציאה, הרצה, קרש... והברק הבריק בשנית! 8.95!! שיא עולם חדש! אפילו הבדיקה מורטת העצבים הראתה שהרוח (0.3+ מ'/ש) איתו.

מייק פאוול ברגע המושלם שאליו התנקזו כל חייו עד אז(צילום: Getty Images)

פאוול יספר לאחר מכן שזה היה הרגע המושלם שאליו התנקזו כל חייו עד כה. קרל לואיס היה בהלם. הוא יצא לקפיצה שלו, אבל ניכר שהושפע מנטלית מהתוצאה של יריבו. חרף זאת, הוא הצליח להתעלות ולייצר קפיצה מעולה, ענקית. אבל ה-8.87 מ', שבכל יום אחר היו מספיקים, בשלושים באוגוסט 1991 לא הספיקו. זה אגב הישג השיא הרשמי של קרל לואיס, שמקנה לו את המקום השלישי ברשימת כל הזמנים.

פאוול, מרוקן מאנרגיה, פסל את הקפיצה האחרונה שלו ונפל לברכיו. ראשו על הרצפה, הוא לא היה מסוגל לצפות והמתין לשמוע את תגובת הקהל בכדי לדעת. כל העיניים כעת כוונו לעבר קינג קרל, שסירב להיכנע. נחוש למראה הוא עמד והמתין לרגע הנכון כדי לצאת אל הניסיון האחרון. הוא כבר חזר בעבר מפיגור בקפיצה האחרונה כדי לזכות, אלא שהפעם האתגר עצום. עם רוח גבית טובה של 1.7+ מ'/שניה הוא יוצא וחוזר מהבור עם 8.84 מ'. עוד תוצאה אדירה, שבכל יום אחר שווה זהב. בכל יום אחר.

התפלגות תוצאות הקפיצות החוקיות של קרל לואיס ומייק פאוול בגמר בטוקיו:

מימין: לואיס עם מדליית הכסף, פאוול עם הזהב ולארי מייריקס עם הארד(צילום: Getty Images)

לואיס ההמום לוחץ מכנית את ידו של פאוול. שוב זה קורה לו. למרות שיא העולם (מוכר או לא...) ולמרות מקבץ התוצאות הטוב ביותר שאי פעם נעשה (ראו גרף), הוא יורד מנוצח. ממש כמו בגמר ה-100 מ' של סיאול 88'. אלא שבניגוד לסיאול, עם בן ג'ונסון שהופשט מהכל תוך 24 שעות,

הפעם הוא ידע שאין ערעור ואין כלום, הוא הפסיד את זה לנצח.

לאחר הלילה ההוא, דברים שבו למסלולם. פאוול סיים שני אחרי לואיס בגמר בברצלונה 1992. לואיס הוסיף מדליית זהב נוספת ורביעית במספר בקפיצה לרוחק ארבע שנים מאוחר יותר, באטלנטה 96', לפני שפרש.

שיא העולם של פאוול מאותו יום אגדי, 8.95 מ', מחזיק מעמד כבר 26 שנה, והספירה נמשכת.

מייק פאוול. השיא שלו מחזיק עד היום(צילום: Getty Images)