כל הנשים הן וונדר וומן

השבועות האחרונים היו עליית מדרגה קיצונית וקשה באלימות שמופגנת כלפי נשים; מה לא היה לנו, מקרי אונס מזעזעים של נערות שנגמרים בשחרור החשודים כי הנערות חבולות ומאויימות מדי בכדי להתעמת אתם, אישה בזנות שפונתה למיון לאחר "פגישת עבודה", נשים שנרצחות כאילו כלום על ידי בני הזוג שלהם וקרובי משפחה – רק בשבוע אחד נרצחו ארבע נשים.

• המכללה - מכילה ומלמדת את שורדות הזנות
  

אחד הכשלים בדרך לשוויון או לפחות כדי שירצחו אותנו פחות, הוא הפער שנוצר בין מה שקורה במציאות לבין מה שיותר נעים לנו לדמיין כמציאות. בהקשר הזה, נתקלתי בידיעה שגל גדות שוב שברה את הרשת משום שהעלתה תמונה שלה כפי שנשים נראות כשהן אימהות לילדות קטנות – ללא איפור ועם עיניים נפוחות ועייפות.

הרי ברור שאישה כמו גל גדות תעורר הדים וסערה על כל דבר שהיא תעשה. ככה העולם שלנו עובד היום. היא מפורסמת, היא מצליחה, היא יפה נורא ומשתתפת בלהיט שובר קופות (ששמעתי מחברותי שהוא ממש מוצלח).

איריס שטרן-לוי וטל גרנות מקבלות את פרס יערי

אז לפני שאואשם שוב בקנאה (כי "נשים, נשים הן שק של נחשים"), ואקבל אזהרה שזה עושה קמטים– הבהרה קטנה; אני אישית, שמחה מאד על כל אישה בעולם שמצליחה לפרוץ מחסומים ונהיית אייקון חיובי וגורפת כתוצאה מכך הצלחה ופרסום. החיים ותואר במגדר למדו אותי לא לקנא בנשים אחרות על שום דבר. הקנאה שאוכלת נשים בשל הצלחה או יופי של נשים אחרות ומעבירה אותן על דעתן, היא שיטה שמתוחזקת היטב בכל גזרה שהיא כנגד נשים (הסדרה "אויבות: בטי וג'ואן", היא סדרת מופת שמראה איך המנגנון פועל).

הסיבה היחידה שאני מתייחסת לזה היא שלפני כמה שבועות הועלו תמונות בפייסבוק של גדות פוסעת על השטיח האדום בקאן (שוב, הצלחה אדירה ומרגשת), כשהיא נועלת נעליים שטוחות. הרשת רעשה וגעשה והתחילה לפסוע בדרך להמלכתה של גדות כאושיה פמיניסטית, למרות שהסיבה לכך היתה שנפצעה בגב.

אין פה אצבע מאשימה כלפיי גדות, לא לתמונות שהיא מעלה ובטח לא לבחירות הלבוש שלה. רק כלפי הבחירה שלנו להתפעל כל כך מאישה מפורסמת שמראה שגם היא עייפה מלגדל ילדות, ולהתעלם מפמיניזם הארד קור שמתרחש בבית השכן, או ברחוב מעבר.

נשים גיבורות, אמיצות שהחולי של החברה הפך להן את החיים

במסגרת עבודתי בעמותת "המכללה", אותה הקמתי עם שותפתי איריס שטרן לוי, אנחנו נתקלות יום יום בנשים גיבורות, אמיצות שהחולי של החברה הפך להן את החיים, והן עדיין נלחמות לחיות אותן כמו שצריך ולשפר אותם כל הזמן. שמעתי בראיון את גל גדות מספרת שהבת שלה אומרת לעוברות ושבות בגינה שאמא שלה היא וונדר- וומן, וגדות במבוכה מתנצלת ומשיבה "כן, כל הנשים הן וונדר וומן". היא צודקת, כל הנשים הן וונדר וומן, אבל אני מבקשת להפנות את המבט לוונדר וומן האמתיות שאנחנו רגילות ורגילים לתפוס כשקופות – נשים שנמצאות בזנות, או הצליחו להימלט ממנה ולא מפסיקות להאמין שיצליחו, גם כשכל הסיכויים נגדן.

הנשים שלא משנה מה יקרה להן יישארו מחוץ לפריים טיים (אלא אם כן זו כתבת יח"צ של זנות) הן גם נשים גיבורות שיהפכו עולמות כדי לגדל את הילדות/ים שלהן בשקט, נשים שמגיעות שבוע אחרי שבוע לשיעורים כדי לקבל את התעודה הראשונה בחייהן וגם נשים שבאות ללמוד מקצוע אחרי לילה נוראי במועדון חשפנות גדוש חוגגי מסיבות רווקים לגיטימיות.

הרבה פעמים אנחנו נשאלות על "סיפורי הצלחה", ואין לנו את הגלאם של ג'וליה רוברטס להתהדר בו; אף אחת לא מצאה את ריצ'רד גיר שירשום אותה ללימודי משפטים פלוס מימון מלא פלוס קורת גג. אנחנו ב"מכללה" שמחות על כל הצלחה של כל אישה – כשהיא מצליחה לשבור את חומותיה של הוליווד לספר סיפורה של אמזונה, אך בעיקר נמצאות כאן כדי לספר על ההצלחות שנתפסות כקטנות – עוד סיום קורס, עוד אישה שהשתלבה בעבודה מכבדת שהיא שמחה בה, עוד אישה שקבלה תעודה לעיני ילדותיה וילדיה.

• טל חמווי גרנות, ושותפתה, איריס שטרן לוי, קיבלו לאחרונה את פרס יפה לונדון יערי לשנת 2017 על פעילותן למען שיקום תעסוקתי של שורדות זנות. הפרס מוענק בכל שנה לנשים שיזמו פרויקטים מעוררי השראה. יפה לונדון יערי ז"ל הייתה בין מקימות מערכת השירותים הסוציאליים למשפחות בישראל בימי קום המדינה. לאחר מותה, בשנת 2003, הקימו שלושת בניה קרן שתסייע לנשים לשבור את תקרת הזכוכית ולהתקדם לעמדות ניהול והשפעה.
  

• כותבת הטור, טל גרנות זכתה יחד עם חברתה ל"מכללה" איריס שטרן-לוי, בפרס קרן יפה לונדון יערי של הקרן החדשה לישראל, לנשים המקדמות יוזמות חברתיות.