183 אלף שקל לפועל פלסטיני שנפל מגובה

לפני כעשור מעד טפסן באתר בנייה ברמת גן ונחבל בראשו. בית המשפט מצא שהמעסיקה שלו לא ציידה אותו באמצעי המיגון הדרושים לעבודה

עו"ד גבריאל שקרובפורסם: 25.06.17 , 07:10

בית משפט השלום בנצרת קבע לאחרונה שפועל פלסטיני שנפל לפני כעשור מסולם באתר בנייה ברמת גן יפוצה ב-183 אלף שקל על ידי המעסיקה שלו ועל ידי מזמין העבודה. השופטת עינב גולומב ציינה שהסכום היה יכול להיות גבוה יותר אילו פנה התובע לביטוח לאומי מוקדם יותר ולא מתמהמה עם התביעה.

התאונה אירעה כאשר התובע ביצע עבודת טפסנות בגובה, ונפל מסולם שניצב על פיגום. בבית החולים אובחנו אצלו חבלות ראש קשות. התביעה הוגשה ב-2011 נגד המעסיקה, נגד האיש שהזמין ממנה את העבודות ונגד חברת הביטוח שלו (אליהו). התובע טען שנפל מגובה 6 מטרים ושהסולם היה "מאולתר", רעוע ולא תקני.

תביעה

פלסטיני יפוצה על 14 שעות עבודה ביום

עו"ד עמית לויתן

תושב השטחים שהועסק במסעדת "צחי בשרים" תבע את הבעלים על תנאי העסקה לא חוקיים ופיטורים לא תקינים. נקבע שהוא יקבל 130 אלף שקל

עובד פלסטיני יפוצה על 14 שעות עבודה ביום

הנפילה של התובע לא הייתה במחלוקת, וכך גם העובדות שלא חבש קסדה ולא היה מאובטח באמצעות רתמת גוף. אלא שהנתבעים טענו שלא הוכח פגם בסולם, ושהתובע איבד את אחיזתו כנראה משום שחש ברע על רקע מחלת סוכרת שממנה סבל.

ואכן, לאחר ששמעה עדויות עובדים אחרים, השופטת עינב גולומב לא השתכנעה שהסולם היה רעוע. גם בנוגע לגובה הנפילה היא הבהירה שהעדויות והתיעוד הרפואי לא תומכים בגרסת התובע, ונראה כי מדובר בנפילה מגובה של שלושה או ארבעה מטרים ולא שישה.

אבל למרות קביעות אלה היא קיבלה את התביעה והבהירה שאין חשיבות לגובה הנפילה המדויק משום שהוכח כי הפועל נפגע מנפילה בזמן העבודה. הנתון המכריע היה העובדה שלתובע לא סופקו אמצעי מיגון כלשהם – לא קסדה ולא רתמה. היא גם קיבלה את טענת התובע שלפיה לא סופקה לו הדרכה על עבודה בגובה – חובה נוספת שהמעסיקה הפרה.

בנוגע לטענה שלפיה התובע נפל משום שחש ברע, ציינה השופטת גולומב כי מעבר לכך שלא הוכחה, הרי שהדבר בכל מקרה לא מבטל את חובת המעסיקה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה. לעמדתה, גם האפשרות של נפילה מגובה של עובד שלא חש בטוב מהווה סיכון שהמעסיק צריך לצפות מראש.

לפיכך נקבע כי המעסיקה נושאת ב-70% מהנזק ומזמין העבודה ב-30%. "עיקר האשם בענייננו נעוץ לפתחה של המעסיקה, אשר לא דאגה לאמצעי בטיחות ולהדרכה מתאימה לתובע, דבר שהוא באחריותה הישירה, בעוד שמחדלו של הנתבע 2 הינו במישור הפיקוחי בעקרו", הסבירה.

בסיכומו של דבר היא הורתה לנתבעים לשלם לתובע פיצויים בסך 183 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור 20% מהפיצוי, ובהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה.

הנזק הוערך ב-217 אלף שקל, אולם השופטת קיבלה את טענת הנתבעים שביקשו לנכות מסכום זה "ניכוי רעיוני" – תגמולים שהתובע היה מקבל אילו הגיש תביעה לביטוח לאומי מיד אחרי התאונה, ולא מתמהמה עמה במשך כמה שנים.