"עד הקצה": סליז בעטיפה יוקרתית
אם חשבתם שעולמן של הרקדניות קשוח וחסר רחמים, בסדרה "עד הקצה" תקבלו את גרסת ההארד קור. סקס, סמים, כוריאוגרף מתעלל ומריבות מוגזמות הופכים את המוצר לטראשי - וטוב, נו, גם ממכר. כי אם כבר טראש, שייראה מיליון דולר
עולם הבלט (כפי שכולנו גילינו ב"ברבור שחור", ובעצם, בכל סרט אחר על בלט שאתם יכולים להעלות על הדעת), הוא תובעני, קשוח וחסר רחמים. במיני סדרה "עד הקצה" שמשודרת ב-HOT HBO, עם זאת, הוא אפילו תובעני, קשוח וחסר רחמים יותר. עד לרמה מגוחכת, למעשה.
אם כל זה נשמע לכם הארדקור, אין לכם מושג. הלחצים הפסיכולוגיים והפיזיים, האיבות המכוערות והתחרותיות הקיצונית בענף - כולם שם, ובתועפות, ואיתם סקס, סמים וציפורניים עקורות. תחושת ההגזמה והמופרכות שולטת, וגם ברמת הדמויות ההגזמה ברורה - בעיקר בדמות הראשית של הכוריאוגרף שמגלם דניאלס, קלישאה מהלכת וחסר גבולות של הגאון האגו מניאק והמתעלל.
עם זאת, יש משהו ממכר בטראשיות של הסדרה, בטח כשהיא מוגשת ברף ההקפדה של מוצר פרימיום, להבדיל מאיזה דרעק נצלני סטייל "נערות שעשועים" (שאותה היא מזכירה מעט, איזו תעודת עניות). את הפרק הראשון של "עד הקצה", לצורך העניין, ביים דיוויד מישוד – האוסטרלי המבריק שפרץ עם "ממלכת החיות", ותמצאו שורה של במאים מצוינים אחרים שנשכרו לפרויקט ועוזרים כולם לעטוף את הסליז הזה בעטיפה יוקרתית מכפי המגיע לו. מעבר לכך, קטעי הריקוד מהממים, היי היא תגלית של ממש בתפקיד קלייר המיוסרת (והיא רוקדת פשוט נפלא), ומקץ כל פרק מצאתי את עצמי מתאווה לעוד. מה לעשות, אולי אני פשוט Sucker for pain. קצת כמו בלרינה, אם חושבים על זה.
הכתבה פורסמה במגזין "פנאי פלוס".
