חיילי שוקולד או לוחמי העתיד? הצצה לצה"ל 2017 באמצע המדבר
סניף מסעדת המבורגרים משרונה באמצע הבסיס, גלידרייה עם טעמים מפנקים וחודשים ללא עבודות רס"ר. אלה הדברים שמקבלים את פניהם של החיילים בעיר הבה"דים, שחלקם יחזור מחר לגדוד בגולני. "אין סיבה שחייל ירים כל היום בדלי סיגריות", אומר קצין בבסיס המתקדם. חיילת מהנח"ל: "זה נראה כמו בית מלון, אבל זו לא קייטנה"
בין שברי המקופלת לשברי המאמץ: בצהריי היום בבסיס צה"ל שבנגב, בין הקונדיטוריה למסעדת ההמבורגרים התל אביבית משרונה "110" שפתחה סניף בעיר הבה"דים - החיילים מתלבטים - והפעם לא בין יציאה לקורס קצינים או הישארות להדרכה, לא בין דילוג אחרון לפני הסתערות לבין מכת אש, גם לא בין מתן עירוי נוזלים לחסימת עורקים. הדילמות מתמקדות יותר בין התמר-פקאן-בננה בפרוזן יוגורט לאייס מוקה, בין הקרפ הצרפתי לכדור הפררו רושה, ואם אפשר עם שברי חלבה מעל.
ברוכים הבאים לשירות בסטייל באמצע המדבר. בקומה שמעל, בקומפלקס האפסנאות, חברת לוגיסטיקה אזרחית החתימה אותם על הציוד הצבאי, בהליך מתוקתק. במתחם המסחרי המוצל הם חולפים על פני עובדי הניקיון האזרחיים, תזכורת אנושית למה שפעם חיילים עשו – עבודות רס"ר. בעוד כמה שבועות חלקם יחזרו לבסיס השלישות ברמת גן או לתפקיד משרדי בצריפין, אך חלקם גם ישובו לגדוד בגולני או לשירות השטח במפקדת הצנחנים.
ראש ענף התקשוב בקריית ההדרכה, סגן אלוף סער חרזי, מבהיר כי החיילים אכן כבר לא עושים תורנות מטבח ולא מנקים את חדר האוכל, אבל בהחלט אחראים לניקיון החדר והמרחב, וגם מנקים שירותים. במקום לגרף עלי אקליפטוס - התפנה לחייל של 2017 זמן לעסוק בהדרכה גרידא. "זה לא הופך אותו לחייל שמנת, כדי להפוך אותו לחייל טוב לא חייבים לאסוף בדלי סיגריות כל היום", הבהיר.
בבסיס אפשר למצוא סימולטורים משוכללים לנהגי תובלה ולא רק לטייסי קרב, קורס שלם ללא שמירות ובלי תורנויות מטבח, פסיליטיז שגורמים לבסיס הקריה להיראות כמו גבעת חלפון. בשנים הקרובות יעלו עוד שתי מפלצות מודרניות כאלה על אדמת הדרום, לטובת אגפי המודיעין והתקשוב. עשרות מיליוני שקלים כבר אושרו לשדרוג חסר תקדים בבסיסים מיושנים בדרום, בהם בא"חי הנח"ל וגבעתי. אם זה טוב או אם זה רע? שאלה של השקפה.
חרזי, עם כריזמה יוצאת דופן ורקורד של לוחם צנחנים, מנסה לשכנע מדוע בסיס 5 כוכבים דווקא יהפוך את הלוחם לטוב יותר ממה שהוא היה פעם, בשנות ה-90. "נכון שזה לא נראה כמו בסיס צבאי. אנחנו הקמפוס האקדמי המפותח ביותר בצה"ל. המציאות השתנתה, אנחנו חייבים להגיע לדור של היום לא בשקפים ושיעור רגיל כמו פעם, אלא באפליקציה לסמארטפון שלו ובהדרכה בטאבלט. אנחנו מדריכים בחלק מהקורסים במתכונת התכנית '1 נגד 100', מעבירים תכנים בסרטי תלת ממד. מי ששומרים בבסיס הם פלוגת אבטחה יעודית ולא החניכים. זה ייעול של הזמן".
איפה החישול של פעם?
ואולם מפקדים זוטרים מחטיבות חי"ר ששוחחו עם ynet בעילום שם בשנה האחרונה, הביעו חשש מהשלכות הפער הקיצוני שבין עיר הבה"דים לבסיס הגדודי שאליו יחזור החייל. "אנחנו שולחים לוחם מגבעתי, שאכל חרא במשך חצי שנה בבסיס קציעות הידוע לשמצה ועשה קו מתיש בגבול עזה -לשלושה וחצי חודשי קורס חובשים קרביים בעיר הבה"דים. איזה חייל הוא יחזור אם יום אחרי ששיחק בכיתה הממוזגת במסך מגע והתענג על פרישייק מבלי לעשות תורנויות, הוא יצטרך להיכנס למנהרה ברפיח כדי להציל את חברו הפצוע?", תהה מפקד מחלקה מהחטיבה הסגולה, "למה לו בכלל לחזור לשרת בגדוד אם תהיה לו אופציה להמשיך לשרת כמדריך בבסיס כזה מפנק?
"צה"ל כבר שנים לא דורך על החיילים שלו, אלא מסתכל עליהם בגובה העיניים. ועדיין החישול מאוד משמעותי למצבי קיצון. זה לא דבר שעמד עדיין למבחן, אבל ההבדלים עצומים מדי ועלולים לחלחל", אמר.
קצין לוגיסטיקה באחד מהגדודים הסדירים, סיפר שהתופעה לא קיימת רק בקרב לוחמים: "תומכי הלחימה הם המסה הקריטית שנשלחת לעיר הבה"דים מיחידות השדה, המוטיבציה בקרבם גם ככה לא בשמיים, ובכל זאת בגדוד הם צריכים לסייע ללוחמים גם בשטח, בתנאים מורכבים, ובמלחמה גם הם עשויים להיות בקו האש. כבר היו לנו חיילים בגדוד בתפקידי תקשוב למשל, שניסו להישאר בעיר הבה"דים כדי לא לחזור לגזרה שבה הוצב הגדוד".
7 דקות המתנה בלבד בחד"א
10,000 חיילים משרתים כיום בעיר הבה"דים, מאז שנפתחה לפני יותר משנתיים. "מבט לנגב" היא החברה האזרחית שמתפעלת אותו, עם "ראש עיר" אזרחי לצד מפקד בסיס, אל"מ אבי מוטולה. הבסיס הראשון מסוגו בצה"ל ידע ועדיין יודע לא מעט חבלי לידה: חברת ההסעדה עוזבת בעת הזו מסיבות כלכליות, הבריכה המקורה בבסיס ניצבה עד כה כפיל לבן ועשויה להיפתח רק בקרוב, עובדים שפוטרו בגלל בעיות משמעת הם רק חלק מהבעיות שעמן מתמודדים בבסיס.
"לפי החוזה, חייל שמגיע לחדר אוכל אמור להמתין עד שבע דקות כדי לקבל את האוכל שלו, כחלק מהייעול. אין דבר כזה בצבא, זה עדיין לא קורה פה תמיד אבל הם לומדים", אומר סא"ל חרזי, "עובדים כאן 600 אזרחים, בהם אפסנאים, טבחים, חימושניקים, אנשי אחזקה. הבנו שאיפה שאין לצבא יתרון - עדיפה חברה פרטית. נאזרח תחת פיקוח שלנו והטלת קנסות אם צריך. החברות האזרחיות יעילות ומיומנות יותר. מה שאני עושה במחסן עם 25 חיילים, הם עושים עם ארבעה עובדים".
אופק ראש חודש, חניכה בקורס תקשוב בבסיס, סיפרה: "כשכותבים 'עיר הבה"דים' בגוגל רואים דבר מאוד יפה - בית מלון, כפר נופש לכל דבר". היא משרתת כתומכת לחימה בחטיבת הנח"ל. "זה לא קייטנה, זה צה"ל במתכונת קצת שונה. אנחנו בשנת 2017 וצריך להתקדם, לא לשרת בבסיס שנראה כמו כפר נטוש".
ואכן, מעדויות של חיילים המשרתים בבסיס נראה שלא הכול ורוד. אולי כדי לחפות על התנאים הנוחים, המשמעת בחלק גדול מהקורסים נחשבת נוקשה, לעיתים יתר על המידה. גם הערבוב בין בסיסי הדרכה של החילות השונים יצר חוסר אחידות שנראית לעין, כאשר לעיתים צרחות של מפקדים זוטרים על פקודיהם ברחבות הבסיס גורמות להרמת גבה ולמבוכה בקרב סגל וחניכים אחרים.
אך על דבר אחד אין ויכוח: בין פינות הנוי שמטפחים גננים אזרחיים לחנות אביזרי הסלולר, עיר הבה"דים נחשבת לבסיס המפנק ביותר בצה"ל, לפחות בזרוע היבשה.
שי אלהרר, מגדוד 51 של גולני, מודה שביחידתו נתקל בתנאים הרבה פחות סימפטיים: "חדר אוכל אצלנו מתפרק מבחינת כיסאות ודברים בסיסיים שחייל אמור לקבל מצה"ל, פה הכול חדש. זה לא הופך אותנו לחיילים יותר מפונקים, אנחנו מגיעים לפה לתקופה קצרה וחוזרים ממוקצעים לגדודים".
לפנייה לכתב/ת 
