לגור בפריז עם הילדים למשך 3 חודשים
אימא לשלושה ילדים החליטה לקחת פסק זמן מהחיים הרגילים באוסטרליה ולנסוע איתם לגור בפריז לתקופה. היו געגועים לבעל אבל לדבריה - "זה מסוג החוויות שאם לא עושים אותן מצטערים על זה אחר כך"
מנסים לתאם לו"ז כדי לנסוע עם הילדים לחופשה משפחתית? מתלבטים כמה ימי חופש תוכל לנצל? אמילי לורנס גזל מסידני שבאוסטרליה החליטה שהחיים קצרים וצריך למצות אותם כמה שיותר, אז היא לקחה את שלושת ילדיה (12, 10 ו-8) לפריז לתקופה של שלושה חודשים. אם תהיתם איפה הבעל, הוא עורך סרטים במקצועו ונשאר בבית כדי לעבוד.
"לפני ארבע שנים גרנו כל המשפחה במשך חצי שנה בפריז ומאז רציתי לחזור לשם", מספרת לורנס גזל שעוסקת בכתיבה כפרילאנסרית ובעלת חשבון אינסטגרם שעושה חשק לקחת את הילדים ולצאת לטייל.
"בכלל, אני אובססיבית על צרפתית ומרשה לילדים שלי לצפות רק בתוכניות בצרפתית. בשנה שעברה בעלי קיבל הצעת עבודה נהדרת בפריז אבל בסוף החליט לוותר עליה ולקחת פרויקט אחר בסידני במקומה. הרגשתי ממש שליבי נשבר כי כל כך ציפיתי לנסיעה הזאת ולכן החלטתי לנסוע למרות הכול. במקום לגור שלוש שנים בעיר החלומות החלטתי לנסוע לשלושה חודשים עם ילדיי".
האם היו לך חששות לפני הנסיעה?
"אנשים הזהירו אותי לא לנסוע. יש לי מיגרנות כרוניות, וזה יכול להגיע למצב שאני מכורבלת על הריצפה בחדר הרחצה ולא מצליחה להגיע למיטה, אחרי שאני מקיאה. בנוסף, יש ציפיות של החברה מאישה כרעיה וכאימא וזה לא נראה טוב שאישה מחליטה 'להשאיר' את בעלה לבד, להוציא את הילדים מבית ספר ולנסוע לצד השני של העולם. הילדים בהתחלה התלהבו מהרעיון אבל אחר כך פתאום פחות אהבו אותו. למזלי בעלי תמך בי.
"הוצאתי אותם מבתי הספר שלהם לתקופה הזו וממש לא הייתה לי בעיה עם זה. היה לי ברור שהם ילמדו יותר בארץ אחרת, תרבות שונה ושפה שהם לא מכירים מהבית. כאן באוסטרליה, בניגוד אליכם בישראל, יש סיכוי קטן מאוד ללמוד שפה נוספת כמו שצריך".
"הילדים החלו ללמוד שם בבתי הספר המקומיים וזה היה לא פשוט", היא מספרת. "הם יודעים צרפתית אבל עדיין זו שפה שנייה שלהם. לגבי מערכת החינוך הצרפתית, נראה כאילו הם לא התקדמו משנות החמישים, אבל הילדים שלי, לתדהמתי וגאוותי, לא התלוננו. הילדים הצרפתים שאלו אותם שאלות כמו 'האם אתם מגיעים לבית ספר על קנגרו?' כמובן שהיה הקסם של פריז שעזר לכולנו, למרות שהיה קר וגשום.
"בית הספר היה בסוף הרחוב שלנו והיה ליד הבית בולונז'רי עם ריחות של מאפים, גבינות טובות ותוצרת טרייה, ובכלל, ההיסטוריה מתעוררת לחיים בכל פינה בפריז".
איך הרגשת לגבי הניתוק מהבית?
"הרגשתי בסדר גמור. אמנם התעגעתי לבעלי מאוד אבל שלושה חודשים זה לא המון זמן. מה שהיה לי קשה בעיקר אלו המיגרנות. הן היו קשות בדיוק כמו שחששתי שיהיו אבל הילדים עזרו לי ועזרו אחד לשני בימים שהייתי חולה. זה היה מדהים ואף פעם לא קרה כשבעלי היה בסביבה או כשהיינו בבית באוסטרליה. הם הרגישו גאווה על האחריות שהם לקחו".
האם הילדים רצו לחזור?
"לא, האמת היא שהגדולים רצו להישאר עוד והבת הקטנה רצתה כבר לחזור. היא לא התיידדה כל כך עם חברים חדשים כמו האחים שלה והיה לה מורה די מרושע בבית ספר".
מתי הנסיעה הבאה?
"מבחינתי זה כמעט כמו חלום שהתגשם. זה לא היה מושלם לגמרי כי בעלי לא היה איתנו והרגשתי שלא היינו מספיק זמן, אבל בעלי הבין שהאובססיה הצרפתית שלי לא תיעלם אז החלטנו לנסוע בשנה הבאה לגור בפריז לפחות שנה והוא ימצא עבודה שם. זה הדבר הכי גדול שמשפחה יכולה לעשות עבור עצמה - לצאת להרפתקאה כזאת. זה מסוג הדברים שאנשים לא עושים בחיים ובסוף מתחרטים עליהם".
לפנייה לכתב/ת 
