כמו באמריקה: הקולנוע הישראלי מגלה את סרטי ההתבגרות
למקרה שפספסתם את שלטי החוצות, גל חדש של סרטי נוער קיציים שוטף את הקולנוע הישראלי - ממש כמו בתעשייה ההוליוודית. מה גרם לגל הזה להתפרץ דווקא עכשיו, האם מדובר בצעד חיובי ומה חושבים עליו הבמאים שאחראים לסרטים כמו "כמעט מפורסמת"?
הקולנוע הישראלי מתבגר. המשפט הזה אולי נשמע כמו פתיחה אירונית לכתבה שמתעסקת בגל החדש של סרטי ההתבגרות שפוקד אותנו הקיץ, אך לא זאת הכוונה. הקולנוע הישראלי מתבגר כי הוא פותח את עצמו לז'אנרים חדשים - ואחרי שבעשור האחרון זכינו לצפות בקומדיות פרועות, סרטי אימה וסרטי ילדים דוברי עברית, הגענו לשלב הבא - סרטי נוער קיציים ותמימים. כמו באמריקה.
שלושה סרטים המיועדים לבני נוער אמורים לצאת הקיץ: "כמעט מפורסמת" בבימוי של מרקו כרמל ובכיכובם של מיטב שחקני הנוער בארצנו (כולל תפקיד קולנועי ראשון של נועה קירל), על נערה מחוננת ולא מקובלת שאחיה מתקבל לתוכנית ריאליטי, מה שמשנה את הסטטוס החברתי שלה; "ג'סטה", על שלושה בני נוער שהמציאו אפליקציה, בבימויו של קובי מחט ובהופעה קולנועית ראשונה של און רפאלי, אח של; ו"מועדון החנונים", המבוסס על סדרת טלוויזיה בעלת אותו השם. אליהם אפשר גם לצרף את הסרט "מבצע ביצה" של אלון גור אריה המיועד לכל המשפחה ועוסק בהרפתקה בגן חיות.
מדובר במגמה חדשה בקולנוע הישראלי. בעוד שהטלוויזיה הישראלית מייצרת כבר שנים סדרות נוער שהופכות ללהיטים כמו "החממה", "גולשי גלים" ו"גאליס" - לקולנוע המגמה הזו מגיעה רק עכשיו. "לא הייתי אומרת שמדובר בהתפרצות, זה יותר תהליך גדילה של התעשייה", אומרת לירון אדרי, מנהלת תחום קולנוע ישראלי בחברת יונייטד קינג, המפיקה את הסרטים האלה. "כל שנה אנחנו מנסים להבין איזה צורך מתפתח אצל הקהל. הבנו שאנחנו צריכים לתת מענה לילדים ונוער. עד לפני שנה שנתיים לא היה שום דבר לנוער, עשינו את סרטי 'גאליס' וראינו שזה עובד וממלא את האולמות, אז הבנו שיש פה צורך".
בינתיים יצא לאקרנים רק "כמעט מפורסמת" בכיכובם של עומר דרור, ניב סולטן, עמית פרקש ונועה קירל, ובמונחים ישראלים מדובר בפתיחה טובה. "פתחנו ב-15 אלף צופים, שזה הנתון שכיוונו אליו. אני צופה שבסופו של דבר יצפו בו 250-200 אלף צופים". אומרת אדרי. "בסופו של דבר בני נוער צמאים לסרטים האלה - זו השפה שלהם, זה העולם שלהם ואלה הכוכבים שלהם. כמובן שהסרט גם צריך להיות טוב, זה הכי חשוב", היא מדגישה.
יש הבדל בין תקציבים של סרטי מבוגרים לתקציבים של סרטי נוער?
"סרט נוער כזה עולה בערך בין 3.5-2.5 מיליון שקלים ויכול להגיע גם ל-4 מיליון שקלים. סרט למבוגרים עולה בערך בין 4-3.5 מיליון שקלים, אבל ההבדל הוא בקרנות ובכמה כסף הצלחנו לגייס. בינתיים רק 'כמעט מפורסמת' קיבל מימון מקרן הקולנוע הישראלית, אנחנו מחכים לתשובות לגבי שאר הסרטים".
בדרך כלל סרטים אלה יעסקו בנושאים כמו מעמד חברתי, רשתות חברתיות וביריונות. מפאת היותם מיועדים למתבגרים (קהל היעד הוא צעירים בגילאי שמונה עד 16), נושאים שמעסיקים בני נוער בוגרים יותר כמו סקס, סמים ואלכוהול לא יהיו חלק מהעלילה. "המטרה היא שעה וחצי של כיף", לא מתנצלת אדרי, "אנחנו לא באים להטיף מוסר".
במאי "כמעט מפורסמת" מרקו כרמלי, שביים כמה סרטים למבוגרים ("אחותי היפה", "כמו אבא שלך") וסדרות נוער רבות ("שוברי גלים", "נשרים"), שופך אור על התופעה מהכיוון שלו. "בעיניי, 'כמעט מפורסמת' הוא לא סרט פשוט, יש פה משפחה שמתרסקת, עם אבא שעוזב את הבית, בחור שמגיע לגג העולם אבל אין לו כלום בעצם ואחות שחיה חיים שהם לא שלה. נכון שעטפנו את זה בשירים, אבל חשוב לי שאנשים יראו את הבסיס הזה".
במובן מסוים מדובר בסרטים מאוד סטריליים. זה הפריע לך באיזשהו מקום?
"אני מודה שמצד אחד הרגשתי שאני לא יכול ללכת עם האמת שלי עד הסוף כי הסרטים מיועדים לילדים בגיל צעיר, אבל מצד שני אמרתי לעצמי 'מה אכפת לי לשמור קצת על תמימות', תמיד בקולנוע מראים דברים עד הסוף, פה דווקא נהניתי לבוא נקי.
"הסרט הבא שלי, שגם הוא יהיה מיועד לבני נוער, כבר יחצה גבולות - וגם יגיד משהו מאוד קשה על הדור הזה. הוא יעסוק בשלושה צעירים לפני גיוס שנוסעים לטיול גלישה לפני הצבא בסרי-לנקה, וחווים שם חוויה פסיכדלית שתשנה את חייהם. לדעתי ילד בן 14 יכול לצפות בזה, וזה גם חשוב".
קובי מחט, במאי "ג'סטה" שייצא לאקרנים בשבוע הבא ומי שביים כבר כמה סרטי ילדים בעברו, מתייחס גם הוא לנושא ואומר כי בסופו של דבר סרטי הנוער מדברים על זהות הצעירים ומקומם בחברה. "אני מניח שכל סרטי הנוער מדברים על אותו דבר - להצליח, להטביע חותם, ליצור את השריטה שלהם על היקום. ילדים, למשל, לא מתעניינים בכך כי הם חיים את ההווה. בני נוער לעומתם כבר חושבים על המורשת, על איך מסתכלים עליהם ועל מה הם משאירים פה".
מה ההבדל בין היצירות הקודמות שלכם לסרטי הנוער הנוכחיים?
מחט: "סיפור זה סיפור וזה לא משנה לאיזה קהל יעד הוא מיועד. כשאני עושה סרט לילדים אני חושב על הילדים שלי, כשאני עושה סרט על מתבגרים אני חושב על בני נוער שאני מכיר. בסופו של דבר, אני והתסריטאי, איתי מאירסון, חשבנו על נושא שיעניין גם מבוגרים וגם בני נוער, ובעולם שלנו - זה כסף".
כרמלי: "סרטים של מבוגרים הם מאוד אישיים, בסרט נוער אתה בעיקר מנסה לקלוע לשפה שלהם - והעולם הזה לא זר לי, אני מכיר את השפה ומאוד אוהב אותה".
מה לגבי המסר? עד כמה זה חשוב לכם כשמדובר בקהל צעיר?
כרמלי:
"מצד אחד אני יודע שאני צריך לספק גוד-טיים וכיף - צריך אהבות, צריך מוזיקה, ריגוש - כל מה שמתוך העולם שלהם, שכולנו חווינו. אבל, באופן אישי, בגלל תפיסת העולם שלי נורא חשוב לי גם להעביר מסר וגם ללמד משהו, אני לא יכול לעשות סרט שיהיה רק כיף טהור. לא הייתי יכול לעשות את 'איביזה' למשל, סליחה".
מחט: "אני לא מאמין שתמיד יש מסר מחנך. אני מאמין שסיפור טוב הוא סיפור שיש מה לקחת ממנו, אבל המילה 'מסר' היא כל כך פדגוגית בעיניי. אפשר לקחת הרבה דברים מ'ג'סטה', יש שם אמירה על יוהרה ולאן היא יכולה להביא אותך, ועל העובדה שהחנון של פעם מוביל את העולם של היום ומי שמוביל את השינוי זה דווקא זה שיושב בשורה האחרונה ומשחק במשחקי מחשב. המסרים הם בין השורות".
