ביקורת סרט - "משמר המפרץ": שמישהו יציל אותנו
קחו סדרת טראש מיתולוגית, ערבבו אותה עם הומור דלוח של קומדיות קולג', הוסיפו כמה סצנות אקשן דלות ועייפות - ומה קיבלתם? את הסרט המיותר של הקיץ, שגורם לנו להתגעגע לקסם הזול מפעם של פמלה אנדרסון ודיוויד הסלהוף
אחרי שמיצתה כמעט כל פרנצ'ייז אפשרי באינספור אתחולים, הוליווד נהפכה רשמית לפח מיחזור טלוויזיוני. זהו מקור הייאוש שמעוררת הצפייה בעיבוד הקולנועי העלוב ל"משמר המפרץ" ("Baywatch"): שלא מדובר בפשלה אלא בתו תקן קיצי חדש. אחרי הכל, הסדרה המקורית סיפקה בידור צ'יזי, והיא התפרסמה לא בזכות רמת האפיזודות (האידיוטיות) אלא בזכות הגיבורים השזופים וסימן ההיכר החזותי שלה: מצילים ומצילות רצים על החוף בהילוך איטי.
"משמר המפרץ" הטלוויזיונית התרחשה באתר צילומים אידילי וגיבוריה התחלקו ל-Babes ו-Hunks. תוך שנתיים היא נהפכה מסדרה כושלת שהפקתה בוטלה לאחת המצליחות בעולם - יותר ממיליארד צופים בשבוע ב-148 מדינות. היא הייתה טראש סקסיסטי והתבססה על נשים בעלות חזה בולט וקופצני (ע"ע פמלה אנדרסון), גברים מסוקסים (ע"ע דיוויד הסלהוף) והרבה שמן שיזוף.
עתה מגיע הסרט והופך אפילו את המגוחכוּת המובנית של הסדרה לבלתי רלוונטית. שילוב של סרט הרפתקאות-חופים והומור מתבגרים שפשוט אינו עובד. העובדה שלא פחות משישה תסריטאים חתומים על המוצר האווילי בהחלט הזה מעידה על כך שכל אחד מהם הבין את גודל העליבות המקצועית אליה נקלע, ופרש. כמו "רחוב ג'אמפ 21" ו"צוות לעניין" לפניו - גם סרט זה חושף את כישלונה של הוליווד לעבד את סדרות שנות ה-80 למציאות עדכנית. התוצאה פשוט נדמית אנכרוניסטית.
עלילת "משמר המפרץ" עוקבת אחר יחידה של מצילי עילית שמשמשים גם כחוקרי פשעים. היחידה כוללת מציל ותיק (דוויין ג'ונסון) ואת צמד שותפותיו היעילות (קלי רורבאך ואילפנש הדרה), והסרט נפתח כאשר אל שורותיה מצטרפים שלושה טירונים, שאחד מהם הוא שחיין אולימפי לשעבר (זאק אפרון) שזכה אמנם בשתי מדליות זהב אך נאלץ לעזוב את הבריכה בנסיבות מבישות. יחד הם יוצאים לחקור את נסיבות מותו המסתורי של חבר מועצה, ומוצאים עצמם נלחמים בסוחרת סמים אכזרית (השחקנית-זמרת ההודית פריאנקה צ'ופרה) שזוממת השתלטות נדל"ניסטית על החוף.
עוד ביקורות קולנוע:
אפשר היה ליהנות מ"משמר המפרץ" מודל 2017 לו הסרט, שביים סת' גורדון ("איך להיפטר מהבוס"), היה מפגין איזושהי ביקורתיות ביחס לעולם הדימויים הזול של סדרת המקור. אך נוכחותם של ג'ונסון ואפרון - שניהם מייצגים גבריות של יומני נוער נושנים - אינה מנוצלת פה כדי לומר משהו בעל משמעות בהקשר זה, והדמויות הנשיות שאצות ב-Slow-Motion בבגדי ים אדומים סתמיות מכדי להיענות לפנטזיה גברית מודעת לעצמה. זאת, אף שהסרט משכיל לשרבב הערה בנוסח "מדוע זה נראה כאילו היא רצה בהילוך איטי?".
מילא זה, אבל "משמר המפרץ" אינו מספק את מה ששילמנו כרטיס בעבורו: להיות הגרסה הגבה-גלית של "מהיר ועצבני". קטעי האקשן דלים יחסית ועלובים, וכשכבר מזדמנת הצלה מאיזו יאכטה בוערת - הסצנה מבוימת ברישול ובחוסר התלהבות. אם כבר, חלקו הראשון של הסרט מספק בדיחות שנלקחו מקומדיות מתבגרים בקולג', ולא מהטובות ביותר: איבר מינו של טירון מאוהב (ג'ון בס) נתקע במיטת שיזוף, ובהזדמנות אחרת מחטט אחד הגיבורים בין אשכיה של גופה בחדר המתים. הסצנה הזו היא בהחלט רגע השיא של הסרט.
"משמר המפרץ" אינו מספק פרודיה בעלת ערך על סדרה נחותה באמת, וגם לא מנסה לברוא אותה מחדש במציאות העכשווית. הנשים בבגדי הים האדומים והגברים השריריים מתקשים להתחרות עם הקסם הזול של דיוויד הסלהוף ופמלה אנדרסון, שאמנם מתארחים כאן לרגע. התוצאה היא סרט שאינו מספק מחווה נוסטלגית לאשפת החופים בכיכובם מצד אחד, ומצד שני - מצליח לעורר הערכה אפילו לסטנדרטים הנחותים של סדרת המקור.
