תושבי מפרץ חיפה זועמים על ביטול מחקר הזיהום: "הורגים אותנו"
החלטת שרי הבריאות והגנת הסביבה התקבלה בכעס במפרץ חיפה: "בוגדים בנו ומפקירים מיליון אנשים". תושבת האזור שאמהּ וגיסה מתו מסרטן ושני אחיה ובעלה נאבקים במחלה: "הממשלה אדישה ואין לנו כסף לעזוב". החוקרים: "עומדים בכל הסטנדרטים. אין אינטרס, רק האמת"
רבים מתושבי מפרץ חיפה התאכזבו לגלות אתמול (א') שהמשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות החליטו לבטל את המחקר האפידמיולוגי החוקר את הקשר שבין זיהום לתחלואה באזור בטענה כי המתודולוגיה של המחקר בעייתית. לטענתם, רק אסון אדיר באזור יביא להתייחסות ראויה מצד הממשלה. "ממשיכים לפגוע בבריאות התושבים ולהרוג אותם", אמרו. במקביל דחה צוות החוקרים שניהל את המחקר את טענות הממשלה, ולדבריו הדו"ח מורכב ממחקרים שונים שבוצעו על ידי חוקרים שונים – ובכל זאת התגלו תוצאות עקביות ותואמות.
אתמול בשעות צהריים פרסמו משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה הודעה משותפת שבה הודיעו כאמור על הפסקת המחקר. "השרים (יעקב ליצמן וזאב אלקין, א"ר) קיבלו את המלצת הוועדה המדעית המלווה למחקר הניטור האפידמיולוגי של מפרץ חיפה שלא להמשיך את המחקר", נכתב בהודעה. "לפי המלצות הוועדה, שיטות המחקר והתוצאות לא יכולות בשום אופן להוות בסיס להערכת הקשר בין רמות זיהום האוויר באזור מפרץ חיפה לבין התחלואה באזור".
"בוגדים בתושבים. רק אסון יביא לחקירה יסודית"
בקרב תושבים בחיפה, חלקם חולי סרטן בעצמם או קרובים של חולי סרטן, נשמעו תגובות כעוסות בעקבות ההחלטה להפסיק את המחקר. פעם נוספת, חשים התושבים, מתייצבת המדינה לצד המפעלים המזהמים – על חשבון בריאות תושבי הצפון. "אנחנו עם הספר, יש לנו זוכים בנובל, ואנחנו לא מצליחים להוכיח את מה שבכל העולם המערבי כבר הוכיחו מזמן", אמרה עליזה ברקן, תושבת קריית חיים שבחיפה, שהחלימה מסרטן.
את אמיר סוסאן, שנלחם זה תקופה ארוכה עבור בתו לינוי בת ה-9,
שלקתה בלוקמיה לפני ארבע שנים ועברה טיפולים קשים הכוללים השתלת מח עצם, ההודעה על הפסקת המחקר לא הפתיעה. במסגרת המאבק המשפטי הגיש חוות דעת של פרופ' בכיר במערך האונקולוגי בישראל, שקובע כי קיימת סבירות של יותר מ-50 אחוזים שמחלתה של לינוי נובעת מהזיהום.
"אם אני, כאזרח פשוט, יכול להשיג מסמך ואישור כזה, שקושר בין הזיהום למחלה, איך ייתכן שלמדינה אין את זה?", הזדעם סוסאן. "התחושה היא של כאב, כעס, ושוב כעס. איפה המדינה? איפה השר זאב אלקין? הם מדברים ומקשקשים ואומרים שאין קשר. אני מזמין אותם שיבואו לגור בחיפה ויראו איזה זיהום ואיזה ריחות יש פה".
"אני לא מאמין בהם", הוסיף סוסאן. "הם רוצים לסגור את המחקר, כי הם ראו שהוא הולך לכיוון שמצביע על כך יש קשר. הם לא רצו את כל הבלגן, אז סגרו את המחקר הזה".
תושבים אחרים אמרו כי בסופו של דבר, רק אסון גדול יביא לחקירה יסודית. "אחרי שגילו לנו טפח מהאמת שכולנו מכירים ונושמים, מקבלי ההחלטות עושים פליק פלאק באוויר, מצופפים את השורות וממשיכים לפגוע בבריאות התושבים ולהרוג אותם", אמר יאיר גבע, בן 33 מקריית מוצקין.
"אנחנו עומדים בפתחו של אסון ואין אף פוליטיקאי שאכפת לו מהתושבים. אנחנו בסך הכול פיונים שמספרים להם סיפורים על איראן וחזבאללה. אני לא מייחל לזה, אבל ברור שרק מקרי מוות רבים, פיגוע אסטרטגי או נפילת טילים במתחמי המפעלים, יכולים להביא לשינוי המיוחל. מאלה שצריכים לשמור עלינו, מקבלי ההחלטות והמשרד לאיכות הסביבה, אין לי שום ציפייה. הם פשוט בוגדים בתושבים".
28 חולי סרטן בבניין אחד
עו"ד טל שדה, תושב שכונת נווה שאנן בחיפה ופעיל חברתי-סביבתי, אמר כי משבר האמון בין התושבים למדינה דורש מומחה בינלאומי ובלתי תלוי. "התאכזבתי שהמחקר האפידמיולוגי מופסק. כשיש ספק, אין ספק – קל וחומר כשעסקינן בנושא כה חשוב של בריאות הציבור", אמר שדה. "אני סבור שטרם קבלת החלטות, יש לאפשר חשיפה מלאה של שיטת המחקר וכלל התוצאות לעיני הציבור ומומחים בתחום. למען הסר ספק, נדרש גורם אובייקטיבי ואולי בינלאומי שיבצע מחקר מקצועי ובלתי תלוי".
עליזה ברקן, שכאמור חלתה גם היא בסרטן והחלימה, אמרה כי מאבקיה למען איכות הסביבה לא התחילו עם המחלה ואינם מושפעים ממנה. "האנשים שמקבלים את ההחלטות על גורל החיים שלנו, בכלל לא מכירים את המפרץ, לא היו כאן, לא מבינים את הקרבה הקטלנית שבין התושבים ובין המפעלים המזהמים", אמרה.
"הסרטן שלי הוא לא העניין", חידדה ברקן. "אני מרגישה את עצמי בריאה וחזקה, ודואגת לכל האנשים שכרגע הם מאושפזים בבית חולים או בתל רגב (בית הקברות של חיפה והקריות, א"ר). לצערי הרב אני מכירה גם הרבה צעירים שנפטרו, או שהם במצב מאוד-מאוד קשה. אנחנו לא מקבלים מצב שממשלה מפסיקה מחקר כל כך גורלי לתושבים".
כשמדברים על תחלואה עודפת, כדאי לשמוע מה קורה במשפחתה של מימי פרץ, תושבת שכונת נווה שאנן בחיפה. אמה ז"ל נפטרה מסרטן, בעלה ושני אחיה נאבקים בה כעת. גיסה נפטר בגיל 30, ואחיה של כלתה – בגיל 40. שניהם מסרטן גם כן. כל בני המשפחה, מתגוררים והתגוררו בחיפה ובסביבותיה.
בתשובה לשאלה מדוע היא ובני משפחתה ממשיכים להתגורר באזור, הסבירה כי מדובר בשילוב של מצב כלכלי, שלא מאפשר מעבר, והצורך להישאר קרובים לבית החולים שבו מטופלים בני המשפחה. "מי שנמצא בחתך הסוציו-אקונומי הנמוך, באזורים הקשים, פשוט לא יכול לעזוב", הבהירה. "אין כסף, אין איך לעבור דירה. מי שיש לו כסף אני חושבת שהוא לא נשאר פה. יש המון אנשים שעוזבים פה, נוטשים את המקום".
החוקרים: המתדולוגיה עומדת בכל הסטנדרטים
"הדו"ח המלא, בהובלת חוקרים מאוניברסיטת חיפה, נכתב על ידי טובי המומחים בארץ, בהם מומחים מאוניברסיטת חיפה, הטכניון, אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בן גוריון", נמסר בהודעת החוקרים בתגובה להחלטת משרדי הבריאות והגנת הסביבה.
"הדו"ח עצמו מורכב ממחקרים שונים שבוצעו על ידי חוקרים מאוניברסיטאות שונות, ומבוסס על מאגרי נתונים חיצוניים מכמה גורמים: משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה והצבא. אף שמדובר בחוקרים שונים, מחקרים שונים ומאגרי נתונים שונים, כל התוצאות הן עקביות, וקיימת התאמה גבוהה בין המחקרים השונים בכל הנוגע ל'מוקדים החמים' של התחלואה שהתגלו.
"זאת ועוד, מחקר, שמבוסס על מתודולוגיית הדו"ח, פורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Environmental Research, שמפרסם מדי שנה רק עשרות בודדות של מחקרים הנבחנים בקפידה ונבחרים מבין מאות שמוגשים לכתב העת. עובדה זו מעידה על כך שמדובר במחקר בין המובילים בתחומו, וכי המתודולוגיה שבה השתמשו החוקרים עומדת בסטנדרטים מדעיים בינלאומיים גבוהים".
החוקרים סיכמו בהודעתם: "ביקורת על הדו"ח או על המתודולוגיה שלו היא דבר לגיטימי ומקובל. לנגד עינינו עומדת רק האמת המדעית והמחקרית, ואין לנו אינטרסים אחרים מלבדה".
לפנייה לכתב/ת 
