תור הזהב
עם כישרון נדיר ועומק מדהים, הנבחרת הצעירה של ספרד נותנת הצגות ביורו עד גיל 21 ומציתה את הדמיון בנוגע לעתיד. הערב, בחצי הגמר, היא תפגוש את איטליה
קשה היה שלא להתפעל מהרכב הנבחרת הצעירה של ספרד שעלה לדשא בעיר הפולנית בידגושץ' ביום שישי האחרון. איניאקי וויליאמס ומיקל אויארסאבל כבר רשמו הופעה בנבחרת הבוגרת, דניס סוארס פתח העונה 15 פעמים במדי ברצלונה, בורחה מיוראל שייך לריאל מדריד. 11 הספרדים שניצחו את סרביה נוטפים כישרון, שחקן אחר שחקן, ושווים יחד יותר מ־100 מיליון יורו. יותר מרשים לחשוב על כך כאשר נזכרים שמדובר רק בהרכב השני של הנבחרת הצעירה.
באותו ניצחון על סרביה, שקבע כי ספרד היא היחידה שסוגרת את שלב הבתים של יורו הצעירות עם מאה אחוזי הצלחה (והפרש שערים 1:9), החליף המאמן אלברט סלאדס את כל שחקני ההרכב שלו. את כולם, ועדיין היה ברור שמדובר באחת הנבחרות הצעירות הטובות בעולם. זה היה מהלך שהבליט עוד יותר את העומק שיש כיום לכדורגל הספרדי. אירופה כבר ראתה נבחרות צעירות מעולות, אבל עומק כזה הוא דבר נדיר.
גם נבחרת ספרד של לפני ארבע שנים, זו שניצחה את איטליה בגמר היורו עד גיל 21 שנערך בישראל (הערב ב־22.00 השתיים ייפגשו שוב, בחצי הגמר. ב־19.00: גרמניה – אנגליה), הייתה משהו מיוחד – עם שמות כמו דה חאה, קוקה, תיאגו אלקנטרה, איסקו ואלבארו מוראטה. לא פחות מ־15 שחקנים מאותה נבחרת רשמו בהמשך הופעות בספרד הבוגרת, מספר בלתי נתפס. היום השחקנים האלה בני 26־25, אפילו לפני השיא. והנה, עוד דור עם פוטנציאל עצום בדרך. שבעה מהסגל הנוכחי כבר הספיקו לשחק בבוגרת, והרגל עוד נטויה. כמה מהם יהיו בוודאות במונדיאל בשנה הבאה.
מדברים הרבה על העתיד המזהיר של הכדורגל הצרפתי, עם כישרונות כמו קיליאן אמבאפה, עוסמאן דמבלה ואחרים, אבל ספרד לא פחות כישרונית וכנראה גם לא פחות עמוקה. יותר מכך, יש השואלים האם יכול להיות שבעתיד ידובר על הנבחרת הצעירה הנוכחית כגדולה ביותר שהייתה.
הקטטר של סאול
הנה רק חלק מהשמות: קפה הפך לשוער הראשון של בילבאו. המגן הימני הקטור ביירין משחק בארסנל ואולי יעבור לברצלונה. המגינים השמאליים, ג'וני וגאיה, שחקני הרכב בסלטה ויגו ובוולנסיה וכבר זומנו לסגל הבוגר של ז'ולן לופטגי. הבלם חסוס ואייחו היה מצוין בעונת השאלה בפרנקפורט וחוזר לריאל מדריד כמחליפו של פפה.
הלאה. דניס סוארס ודני סבאיוס הם שני קשרים התקפיים שקבוצות גדולות מכל העולם מעוניינות בהם. מרקוס יורנטה, ששייך לריאל מדריד, יכול בהחלט להיות המחליף של קאסמירו. סנדרו הבקיע 14 שערי ליגה במדי מלאגה השנה (וכנראה יחליף את רומלו לוקאקו באברטון). ג'רארד דאולפאו, שמשחק מימינו, נתן חצי עונה מעולה במילאן וברצלונה שוקלת לרכוש מחדש מאברטון, ועל הבחור משמאלו, מרקו אסנסיו של ריאל מדריד, דומה שאין צורך להרחיב (אם כי מיד נעשה זאת).
"כמעט על כל השחקנים שלנו אפשר לומר שאם היה להם דרכון אחר, לא ספרדי, הם היו כוכבי הנבחרת הבוגרת", אמר השבוע סאול ניגס, המנהיג ואחד השחקנים המפורסמים ביותר בטורניר. הוא צודק. ספרד הצעירה משופעת בכוכבים וטובה מהרבה נבחרות בוגרות. סאול הוא השחקן החשוב באמצע, שדואג שכל החלקים יעבדו יחד כמו שצריך. קשר אתלטיקו מדריד הראה מספיק פעמים, כולל בשער המרהיב בחצי גמר הצ'מפיונס מול באיירן מינכן לפני שנה, שהוא יהיה כוכב ברמות הגבוהות ביותר. בינתיים, בשני משחקים בפולין, הוא גם הבקיע שני שערים, אחד מהם במספרת.
סאול יכול לשחק בכל עמדה בקישור ועושה הכל – עוצר התקפות, מקבל את ההחלטות הנכונות, מכדרר, מאיים מרחוק או יוצר מצבים לאחרים. העבודה עם דייגו סימאונה באתלטיקו הפכה אותו בגיל צעיר לשחקן שנראה כאילו ניסיון רב מאחוריו. באחד הטורים בעיתון "אס" כינו אותו לאחרונה "הגרמני של נבחרת ספרד".
מעבר לכישרון העצום, מדובר בשחקן נשמה. עד כמה הוא מקריב מעצמו? ב־2015, מול לברקוזן, ספג הקשר מכה חזקה בכליות שהובילה לדימום פנימי. הוא הוחלף, הקיא מספר פעמים בדרך לחדר ההלבשה ואושפז ארבעה ימים בגרמניה. לא מזמן הוא חשף שמאז הוא שיחק, במשך שנתיים, עם קטטר. "בכל אימון ובכל משחק השתנתי דם", סיפר, "אני לא מאחל את זה לאף אחד".
זוכרים שפעם אלי גוטמן כינה את שחקני הנבחרת שלו "דור האישיות"? אז כך גם מכנים את ספרד הצעירה (רק בצדק). לא סתם מוכשרת בטירוף, אלא גם מלאת אופי וכוח רצון. סאול הוא הסמל הטוב ביותר לכך. כמו שאומרת הכתובת שקיעקע על זרועו, כאשר חשש שבעיית הכליות תמנע ממנו לשחק כדורגל: "כוח לא מגיע ממצב גופני אלא מהרצון שבנשמה".
הפרחים לנדאל
אם סאול הוא הנשמה, אסנסיו הוא הברק והזוהר. הקשר ההתקפי של ריאל, שחקן הטורניר עד עכשיו, הגיע לפולין במעמד של אחד הצעירים הטובים בעולם, ובמהלכו ביסס עצמו כדבר הגדול הבא שכולם מדברים רק עליו.
לפני שבוע גם נשיא ריאל, פלורנטינו פרס, השתתף בפסטיבל אסנסיו. הוא סיפר שמי שעזר להביא אותו לקבוצה לפני שלוש שנים היה לא אחר מאשר רפאל נדאל, אוהד ידוע של הלבנים. דודו של הטניסאי, שחקן העבר מיגל אנחל נדאל, היה המנהל המקצועי של מאיורקה, שם שיחק אסנסיו. פרס התקשר לרפא ואמר לו: "תגיד לדוד שלך שאנחנו רוצים לרכוש את הילד". טניסאי הצמרת עזר במו"מ, וכך אסנסיו – שבגיל קטן אימו אמרה בפגישה אקראית לפרס שיום אחד הילד ישחק בריאל – עבר לסנטיאגו ברנבאו.
בגיל 21, אסנסיו כבר הספיק להבקיע בגמר ליגת האלופות מול יובנטוס. ביורו הצעירות הוא נראה גדול על היריבים. שלושת השערים שכבש מול מקדוניה, כל אחד יותר יפה מקודמו, הראו היטב את העוצמות שלו – יכולת לשנות מהירות עם הכדור ובעיטה עוצמתית ממרחק. הוא מסוג השחקנים שעושים דברים גדולים באופן שנראה קל מדי, טבעי, ללא מאמץ.
אסנסיו הוא לא הדבר הבא, אלא מוצר מוכן שאמור להיות חלק משמעותי מאוד מקבוצת הבוגרים של מועדונו. אותו דבר אפשר לומר על רוב שחקני הסגל הנוכחי של ספרד הצעירה. לא רק שחקנים לעתיד, אלא כוכבים בגיל צעיר. דור חדש בא, בעוד הדור הקודם רחוק מללכת.
לפנייה לכתב/ת 
