הוקינג מהנגב: צעיר בדואי משותק סיים לימודי דוקטורט בפיזיקה
רמדאן אבו רגילה הוא ההוכחה לכך שאין דבר העומד בפני הרצון. מחלת ניוון שרירים שיתקה את גופו וריתקה אותו לכיסא גלגלים - אך הוא לא ויתר. היום יוענק תואר דוקטור לפיזיקה לצעיר משגב שלום שמצהיר: "אין דבר כזה 'לא יכול', כל אחד יכול"
רמדאן אבו רגילה הוא ההוכחה לכך שאין דבר העומד בפני הרצון. מחלת ניוון שרירים שיתקה את גופו וריתקה אותו לכיסא גלגלים - אך הוא לא ויתר. היום (ד') יוענק תואר דוקטור לפיזיקה לצעיר משגב שלום שמצהיר: "אין דבר כזה 'לא יכול', כל אחד יכול".
לדברי רמדאן אבו רגילה (34), הוא תמיד חשב שיהיה דוקטור. "ידעתי שזה לא יהיה קל", הוא נזכר אתמול, רגע לפני שחלומו מתגשם: היום יוענק לאבו רגילה, שמשותק בעקבות מחלת ניוון שרירים, תואר דוקטור לפיזיקה מאוניברסיטת בן גוריון.
אבו רגילה מתגורר ביישוב הבדואי שגב שלום. לפני כשש שנים הוא סיים לימודי הנדסה גרעינית באוניברסיטת בן־גוריון. כבר אז הוא היה מרותק לכיסא גלגלים, אך מצבו הגופני שהלך והידרדר לא פגע בשאיפותיו וביכולותיו האקדמיות. הוא סיים לימודי דוקטורט בפיזיקה וצפוי להתקבל בקרוב לפוסט דוקטורט בטכניון בחיפה.
"אני מאמין במשהו", הסביר אבו רגילה אתמול. "אין דבר כזה 'לא יכול'. כל אחד יכול. אני ממליץ ואפילו מעודד כל אחד ללמוד. לא משנה מה. נכון שלא תמיד הדברים באים בקלות. עברתי הרבה דברים קשים, אבל גם אם אני לא מצליח בפעם הראשונה אני מנסה עוד פעם. הצלחתי להגשים חלק גדול מהדרך שבחרתי בה. יש עוד כמה דברים, ואני עובד עליהם. המטרה שלי היא לעבוד באקדמיה, במחקר".
תחום העיסוק המשותף בפיזיקה, והשיתוק שמאלץ אותם להתנייד בכיסא גלגלים, יוצר אצל רבים את ההשוואה הבלתי נמנעת לפרופ' סטיבן הוקינג. "הרבה מכנים אותי ככה", אומר אבו רגילה, "אבל זה לא מעסיק אותי".
אבו רגילה כואב את מצב ההשכלה הגבוהה במגזר הבדואי. "הביטוח הלאומי, למשל, שתומך בסטודנטים לתואר שני, לא תומך בלימודי דוקטורט בטענה שיש מלגות ומסגרות אחרות לכך", הסביר. "אלא שהמסגרות האלה לא מתאימות לסטודנטים בדואים, שבגלל מערך החינוך החלש בכפרים ובעיירות חייבים לעשות השלמות לימודים רבות. זו סיבה מרכזית מדוע סטודנטים בדואים מוכשרים שסיימו תואר בהנדסה או במחשבים לא ממשיכים ללימודים גבוהים".
לטענתו, גם אפשרויות התעסוקה מוגבלות. "גם אם מישהו סיים לימודי הנדסה ורוצה לעבוד בתעשייה, לרוב מבקשים ממנו אישור על שירות צבאי, מה שכמובן לא כולם עושים. לכן הם פונים להוראה. כך מפסיד המשק מהנדסים ומדענים פוטנציאליים".
אחוזים רבים מאוד בהצלחתו זוקף אבו רגילה לזכות אחיו הצעיר, ג'יהאד (31), שכבר כנער בן 15 החל לטפל בו וללוות אותו. ג'יהאד, שנישא והפך לאב לשישה ילדים, עדיין מלווה מדי יום את אחיו, ולכן נאלץ לעבוד בלילות כמאבטח. "אני לא חושב שהייתי מצליח בלעדיו", אומר אבו רגילה באהבה. "יש לו חלק גדול במסע שלי. בנוסף לעזרה הפיזית הוא תמיד תומך, מעודד. והיו לא מעט רגעים שהתייאשתי בהם".
גם האח, ג'יהאד, חש שהצלחתו של אחיו היא גם ההצלחה שלו. "ההתחלה הייתה קשה מאוד", נזכר אתמול. "הוא רצה להפסיק, אבל עשיתי את מה שאני אמור לעשות - תמכתי. אמרתי לו: 'נמשיך לאט לאט'. היינו בתואר ראשון משעה שבע בבוקר עד תשע בלילה. ישבתי בכיתה ולא הבנתי כלום. אבל עכשיו, כשרמדאן מקבל דוקטורט - השגתי את מה שרציתי. כשהילדים שלי אומרים לי שמשהו קשה להם, אני שולח אותם שיראו את הדוד שלהם. הם גאים בו וגם אני. אני רוצה שהילדים שלי יהיו כמוהו".
לפנייה לכתב/ת 
