מחוברים לחיים
בלעדי: במשך 20 שנה חלם ג'וש גולדסטאט האוסטרלי לפגוש את האיש שהציל את חייו. כל הזמן הזה שמר היס"מניק משה מנדלוביץ' תמונה אחת שמספרת חיים שלמים. אתמול, על גדות הירקון, הם סגרו מעגל ונפגשו לראשונה מאז אסון גשר המכביה שחיבר ביניהם לתמיד
איש אחד עומד על גשר המכביה בשיא החום של תחילת יולי. משפחות שחזרו מרוצות מבילוי שבת קיצי עוברות מצד אחד, חבר'ה רועשים על אופניים מצד שני. מרכב חונה ליד אצטדיון ר"ג יוצא גבר שנראה צעיר משנותיו. הם לא נפגשו מאז האירוע הטראגי שחיבר ביניהם לפני 20 שנה.
שניהם חמים, לבביים ורגישים מאוד. הם לא דוברים את אותה השפה, אבל את הדמעות והחיבוק אין צורך לתרגם. האווירה הפסטורלית מסביב לא מעידה על הסערה שמתחוללת בתוכם. הרגשות שוב מציפים אותם, הזיכרונות מהלילה הנורא ההוא.
התמונה שבאלבום
לפני שנתיים החליט ג'וש גולדסטאט שהגיע הזמן לחזור לכושר. כשהיה צעיר, האוסטרלי הצטיין בטריאתלון, ובגיל 40 חשב שיוכל לשוב להתאמן ולהתחרות כמו פעם.
שנתיים מאוחר יותר, כלומר השבוע, גולדסטאט בן ה-42 ישתתף במכביה. הוא היה חייב לחזור לישראל כדי לסגור מעגל. ב־1997, הטריאתלט הצעיר צעד עם חבריו למשלחת האוסטרלית על הגשר שהתמוטט בדרך לטקס הפתיחה. בינתיים בישראל, ליס"מניק לשעבר משה מנדלוביץ' (57) הייתה רק תמונה. כבר 20 שנה שהוא שומר אותה. הוא נראה בה אוחז בכל כוחו בצעיר במדי המשלחת האוסטרלית, מחלץ אותו מהמים. 20 שנה הוא תהה מה עלה בגורלו.
לצעיר האוסטרלי הזה קראו ג'וש גולדסטאט. אחרי זמן רב שהשניים חיפשו זה את זה, הם התאחדו אתמול על הגשר החדש. התמונה כבר לא מסתורית. היא עטופה כעת בניילון ומעוטרת בהקדשה מיוחדת שמנדלוביץ' הכין לגולדסטאט: "רגע שלעולם לא נשכח. הייתי המלאך השומר שלך, ותהיה בליבי לעד".
קשר השתיקה
מנדלוביץ' מביט מסביב, מנסה לשחזר, מתאמץ לאתר היכן ניצב אותו גשר רעוע. לאט־לאט הכל חוזר אליו. באותו ערב היה מנדלוביץ' אחד מהשוטרים שליוו את נשיא המדינה דאז, עזר ויצמן ז"ל, ואחרי שמכוניתו של הנשיא נכנסה לאצטדיון ר"ג לטקס הפתיחה, אירע האסון. "התכוננו להיכנס אחריו, בזמן שהמשלחות זרמו דרך השער הראשי, ופתאום שמענו רעש נורא, כמו פיצוץ, והרבה צעקות", מספר מנדלוביץ', "החבר'ה שהיו בחוץ, היס"מ ומשמר הגבול, הסתובבו והסתכלו לאחור. ראינו שהגשר של המשלחות קרס.
"התחלנו לצעוק, 'מי במים?' ענו לנו שזו המשלחת האוסטרלית. רצנו למקום ונכנסנו פנימה. ידענו שהמים מזוהמים, שיש בהם פטריות, אבל לא חשבנו על זה. אני לא עושה חשבון, חיים של אחרים קודמים לשלי. הגשר היה מפורק, הייתה שם ערימה של אנשים, אלה על אלה, שצועקים שתציל אותם, אבל לך יש רק שתי ידיים. אתה לא יודע את מי להוציא קודם. משכנו את מי שיכולנו לגדה. הדבר המדהים הוא ששם, באצטדיון, הכל ממשיך כרגיל. הנשיא הכריז על פתיחת המשחקים כשהם בכלל לא מודעים למה שקורה בחוץ".
ג'וש לא אמור היה להיות בחלק הזה של הגשר. הוא יועד לצעוד בחלק האחורי של המשלחת, עם שאר הטריאתלטים, באות T. אבל לג'וש היו חברים בנבחרת הקריקט, באות C, והוא צעד איתם. ארבעת הנספים – יטי בנט, אליזבת' סוויצקי, וורן זיינס וגרג סמול – היו שייכים למשלחות הבאולינג והברידג', B, ממש בחלק הקדמי.
"את הרעש של התפרקות שתי קורות התמיכה לא אשכח לעולם", מספר גולדסטאט. "החלקתי למטה והבנתי שאני חייב לחמוק מההריסות ולקפוץ למים. היו אנשים מתחתיי, ועוד אנשים מתחתיהם. ניסיתי לצאת החוצה, ואז אתה הגעת", הוא פונה למנדלוביץ', "עזרת לי והצלת את חייהם של אנשים רבים. לא הצלחתי לזוז, הייתי חייב לחלוץ את הנעליים כדי להתקדם. אחרי שמשה חילץ אותי, ניסיתי לטפס על הגדה, אבל היא הייתה תלולה ובוצית".
"אני כאן כדי להודות לך, טוב להכיר אותך אחרי כל כך הרבה שנים", ממשיך גולדסטאט, "לצערי איבדנו אנשים, ורבים נפצעו, אבל הדבר הטוב הוא שאנחנו כאן כדי לזכור אותם". את ארבעת ההרוגים הוא לא הכיר, אבל לגמרי במקרה, הוא מספר, "ישבה לידי באוטובוס לטקס טניסאית צעירה בשם סשה אלתרמן. רק בהמשך גיליתי שהיא הייתה הפצועה הקשה ביותר באסון".
לאחר מכן גולדסטאט מזהה מרחוק את האזור שבו קרה האסון, ויורד אל הצמחייה הפרועה שבה עדיין נמצאות שאריות חלודות של שער הכניסה לגשר, או כך לפחות נדמה לו. מאחור מחכה אביו של ג'וש, ג'וליאן. הוא אומר שבנו מעולם לא סיפר לאיש על מה שקרה באותו ערב, עד למפגש עם משה.
איש הברזל, האמיתי
ב־1997 ישב ג'וליאן באחד היציעים של אצטדיון ר"ג וחיכה לכניסת המשלחות. הסלולרי עדיין לא היה עניין זמין במיוחד, והשמועות רצו מפה לאוזן. ג'וליאן יצא מיד החוצה, ושם נאמר לו שהגשר קרס
עם המשלחת האוסטרלית עליו. "קפאתי. ראיתי מישהו שהכרתי ושאלתי אותו אם הוא ראה את ג'וש. רק כשהוא אישר לי שג'וש בסדר, הצלחתי לנשום". שרון בן בסט, חבר ילדות שמלווה את ג'וש, צפה בדיווחים בטלוויזיה, ובמשך שעות היה באפלה, עד שהתבשר שחברו הטוב בסדר.
בגיל 42, ג'וש גולדסטאט שוב מייצג את אוסטרליה במכביה, אבל טריאתלון זה כבר קטן עליו. ה"מכבי מן" היא תחרות מפרכת בסגנון איש הברזל, שתתפרש על פני כמה ימים. 21 ק"מ נגד השעון על אופניים, חצי מרתון, טריאתלון אולימפי וקינוח בשחייה. הוא לא מכוון לניצחון בקטגוריית 40 פלוס שבה הוא רשום, ומכריז: "אני רוצה את הזהב הכללי". הוא הגיע ממלבורן, שבה הטמפרטורה כרגע עומדת על מעלה אחת בלבד, וחייב להסתגל לחום הישראלי – מה שמאלץ אותו לצאת לריצה רגע אחרי שיסתיים המפגש המרגש עם האיש שהציל את חייו.
חיבוקי הסיום כבר מגיעים ממקום אחר, של ידידות חדשה. מנדלוביץ' אומר שהוא מקווה שלא יעברו עוד 20 שנה עד שייפגשו שוב. "העיקר שג'וש בריא", הוא חוזר ואומר. גולדסטאט עוד יחזור לכאן השבוע לטקס של המשלחת האוסטרלית, אבל לפני כן היה חשוב לו לסגור את הפרק האישי. "אחרי שחזרתי לאימונים ידעתי שאני יכול לשוב לכאן כספורטאי. הייתי צריך לחצות את הגשר הזה ולסגור את המעגל עם משפחתי ועם כל מי שתומך בי". עוד מעט הוא כבר ייצא לתחרות הקורעת, ומשה מנדלוביץ' יחכה לרגע שבו יכריזו על האוסטרלי כזוכה במדליית הזהב.
לפנייה לכתב/ת 
