להימנע ממאבקי כוח עם הילדים בארוחה
בבתים רבים ארוחות הילדים הופכות לא פעם למאבקי כוחות עם ההורים. דיאטנית הילדים תרצה שני מסבירה איך הטמעה והקפדה על כמה כללים יהפכו את הארוחה של הילדים לחוויה משפחתית, שתביא בסופו של דבר גם לאכילה בריאה
כשעירית (שם בדוי) פנתה אליי בבקשה שאעזור לה עם בעיית האכילה של בנה, היא הייתה די מיואשת. הארוחות הפכו למאבקי כוחות. הוא נהג לשבת כמה דקות בכיסא קטן ליד שולחן נמוך שבו הוגשה לו הארוחה, לאכול שני ביסים ולקום לשחק במשחק כלשהו. לעיתים היה שב לקחת עוד ביס או שניים וכך סיים את הארוחה מבחינתו. עירית, שהייתה מודאגת שמא אינו אוכל מספיק, נהגה להביא את האוכל אליו ולהאכיל אותו תוך כדי משחק או צפייה במסך הטלוויזה, רק כדי שיסיים את הארוחה ויאכל את כמות האוכל שלדעתה הוא צריך לאכול.
נטייתו של הילד לקום מהמשחק ולחזור לשולחן ומנהגה של עירית להאכיל אותו במהלך המשחק שיקפו את הסיבה העיקרית להיווצרות הקושי בארוחות - היעדר מבנה נכון של הארוחות.
מבנה הארוחה
התחלה: לארוחה צריכה להיות התחלה ברורה, הכוללת טקס רחיצת ידיים, ואפשר להוסיף גם ברכה קצרה. מומלץ ליידע את הילד כמה דקות לפני הארוחה על כך שבקרוב תתקיים הארוחה. כך הוא ידע שעליו להיפרד מהפעילות שבה הוא נמצא כרגע ולהתכונן לארוחה.
אמצע: ישיבה משותפת של הורה אחד לפחות עם הילד לארוחה ואכילה משותפת. ההורה הוא מודל לחיקוי עבור הילד באכילה של מגוון מאכלים, בהתנהגות ליד השולחן ובדרך שבה אוכלים. הארוחה היא חוויה חברתית-משפחתית שבה מתקיימות שיחה ואינטרקציה נעימה בין הילד להורה. התקשורת עם ההורה והחוויה הנעימה יעודדו את הילד להגיע בשמחה לארוחה ולשבת בה זמן ממושך יותר, וכך הוא יהיה פנוי לחשיפה למאכלים נוספים ולהתנסויות חדשות.
סיום: הכרה בשובע של הילד והבנה שהוא בעצם סיים לאכול. יש ילדים שמטבעם הם קופצניים מאוד, והם לא יאפשרו לעצמם להגיע לשובע מלא, אלא ימלאו את השובע הראשוני שלהם וירצו לקום. בדרך כלל יבקשו ילדים אלה לאכול זמן קצר לאחר הארוחה ויגידו שהם רעבים. כדי למנוע זאת אפשר לבקש מהילד לשבת עוד פרק זמן קצר ליד השולחן כדי לכבד את ההורה שעדיין אוכל. הילד לא חייב לאכול בזמן הזה, הוא פשוט מארח חברה להורה. ילד שלא אכל עד שובע מלא בדרך כלל ימשיך לאכול. חשוב להתאים את פרק הזמן לגיל הילד - אצל ילדים צעירים פרק הזמן יהיה בן דקה או שתיים, והוא יעלה ככל שהילדים בוגרים יותר.
מקום הארוחה
בעבר היה מקום הארוחה ברור מאוד. בכל בית היה שולחן אוכל משפחתי ורק שם היו אוכלים. היום יש מקומות רבים שבהם ילדים רגילים לאכול. בבתים רבים כלל אין שולחן אוכל ואת מקומו תופס בר גבוה שבו אוכלים ההורים והילדים הבוגרים. הילדים הצעירים אוכלים ליד שולחן נמוך ויושבים בכיסא שמותאם לגובהם.
במקרים אחרים הילדים יושבים ליד שולחן האוכל עם ההורים, אך הם יושבים על כיסאות אוכל המיועדים לאנשים בוגרים ולכן הישיבה שלהם לא נוחה ורגועה. במקרים הבעייתיים ביותר הילדים אוכלים מול מסך, ואז נוצרת אכילה מוסחת. הילדים אינם מודעים לכמויות האוכל שהם אוכלים ולומדים לאכול בלי התייחסות למידת הרעב או השובע שלהם.
קראו עוד:
10 משפטים שאסור להגיד כשרבים עם הילדים
באגט וגבינה שווה במקום שוקו ולחמנייה
לגור בפריז עם הילדים למשך 3 חודשים
ארוחה על כיסא ושולחן נמוכים: הרהיטים מותאמים לילד, כלומר הוא יושב בנוח ורגליו יציבות. ואולם במצב זה ההורה, שאמור להיות שותף לארוחה, יושב בצורה שאינה מותאמת ונוחה עבורו, ולכן רוב הסיכויים שהוא לא ייהנה מהארוחה וירצה לסיים אותה מהר או שיסיים אותה בכאב גב. מצב זה אמנם מעניק לילד עצמאות, אך יש ילדים שינצלו זאת כדי לקום מהכיסא ולחזור אליו כשירצו. התנהגות זו יוצרת אכילה שאינה רצופה ולא מאפשרת לילד למקד את תשומת ליבו לארוחה בלבד, ומשחקי הביניים מסיחים דעתו מתחושת הרעב/שובע שלו.
ארוחה ליד שולחן המטבח עם כיסאות גבוהים: ארוחה זו נוחה עבור ההורה, אך הילד יושב בכיסא גדול מדי עבורו. הוא לא יכול להניח רגליו על משטח יציב ולתמוך בגופו. נסו לשבת בכיסא כאשר הרגליים שלכם באוויר ולאכול, בדקו וראו כמה זה מקשה על היציבות שלכם במהלך האכילה. זוהי גם תחושת הילד. הילד נדרש לערוך כמה פעולות בעת ובעונה אחת: לשמור על יציבות כשהוא יושב ולאחוז בסכו"ם לגרוף את האוכל ולהביאו לפיו, וחוסר היציבות יגרום לו לחוסר שקט, לאי-נוחות בכיסא ולקימה מרובה ממנו. אחד הפתרונות למצב זה הוא שימוש בקובייה או בשרפרף שיונחו מתחת לרגלי הילד כדי לתמוך ברגליו.
ארוחה בשולחן האוכל - ההורים יושבים בכיסאות מותאמים עבורם והילד יושב בכיסא מותאם עבורו: זהו בעצם המצב המומלץ ביותר. כיסא האוכל של הילד מוצמד לשולחן האוכל המשפחתי, או שמרכיבים את הכיסא של הילד על כיסא של בוגרים. כאמור, חשוב לשים לב שיש לילד תמיכה לרגליים. היא תעזור לו לשבת בצורה רגועה יותר במהלך הארוחה.
כדי שילדים יהיו פנויים לאכילה מגוונת ובכמות המותאמת עבורם, יש לארגן את התנאים המתאימים לכך. כלל ראשון: יצירת ארוחה משפחתית שבה משתתף לפחות הורה אחד, מלווה בשיחה ואינטראקציה נעימה בין הילד וההורה - וללא מסכים והסחות דעת.
כלל שני: ישיבה נוחה ומותאמת גם עבור הילד וגם ההורה, שתאפשר לשבת לפרק זמן המתאים לאכילה בצורה נוחה ונעימה.
הקפדה על שני כללים אלה תהפוך את הארוחות בבית לנעימות עבור הילדים ועבור ההורים, וזהו למעשה הבסיס לאכילה בריאה.
תרצה שני היא דיאטנית ילדים בכירה, עורכת ייעוצים באמצעות הסקייפ להורים של ילדים עם בעיות אכילה
לפנייה לכתב/ת 
