מכריזים מלחמה על המילה הכתובה

יש לי אמונה במילה הכתובה, היא עוד תשוב להיות "באופנה", היא תצא מהכלא אליו הוכנסה ללא עוול בכפה, זוכה לביקורים מעטים ותמיד מאותם אנשים וגם להם, לנו, אין מה להגיד שיעודד אותה.

כשאני חושב כיצד תראה ישראל בעוד 30 שנה, כשתחגוג את שנת ה-100 לעצמאותה, אני תוהה האם "מקצוע" הסופר או המשורר עדיין יהיה קיים. העידן המודרני והתפתחות הטכנולוגיה בעשורים האחרונים יצרו שורה של מקצועות "חדשים" ועם בואם, הלכו לעולמם מקצועות עתיקים שלתוצריהם, האנושות לא זקוקה יותר.

אך לספרות והשירה העבריות יש תפקיד מכריע בקיומה של מדינה, בקיומו של עם. אלמלא הספרות העברית לא הייתה נולדת הציונות! הזנחה של עולם הרוח מסכנת את קיומה של כל מדינה באשר היא, לא פחות ממשבר כלכלי, איום פיזי או מלחמה.

אז כשמנהיגי ציבור בכירים מעידים על עצמם, בגאווה יש לציין, שאינם קוראים ספרים או כשלמשרד הממונה אין מדיניות ברורה של עידוד ותמיכה בספרות, מובן שאנחנו, כחברה, בבעיה גדולה.

עשרות סופרים ומשוררים פנו בשנה האחרונה לאגודת הסופרים בבקשה למתן סיוע כלכלי. רובם, זקוקים לכסף לתרופות או לרכישת מזון בסיסי. חלק מהם, מוכרים היטב בכל בית בישראל ועדיין, אינם מצליחים להתפרנס בכבוד מיצירותיהם.

הבעיה שורשית ועמוקה עוד יותר ומעלה שאלות נוקבות הנוגעות למיתוס המכונה "עם הספר". האם המדינה מזניחה את הסופרים והמשוררים בשל העובדה שמדובר בסקטור מאוד מצומצם שצורך את יצירותיהם? האם ציבור הסופרים והמשוררים נמדד אך ורק במספרו ומשכך איננו מהווה כוח אלקטוראלי שמעניין את הפוליטיקאים השולטים על ברזי התקציבים? האם זה תפקידה של המדינה לעודד את תרבות הקריאה בקרב הציבור הרחב?

העובדה העגומה שסופרים לא מקבלים תשלום בסיסי על כך שספרם הושאל בספריות, שלמעלה מ 90% מכותבי הספרים בישראל מתפרנסים מעבודה אחרת או נוספת מעבר לכתיבה והחשש שלא יקום כאן דור חדש של סופרים ומשוררים שיעצבו את האתוס התרבותי -ישראלי בעשורים הבאים, כי זה לא משתלם כלכלית, צריכות להדאיג את החברה בישראל.

בחודשים האחרונים חילקה אגודת הסופרים העברים 50,000 שקלים לסופרים ומשוררים במצוקה, סכום בסיסי וחד פעמי של כ- 4,000 שקלים לכל סופר מבין 13 סופרים "שזכו" לקבל את המענק. הכסף לא היה ציבורי או מתמיכה ממשלתית. הכסף ניתן כתרומה פרטית כמובן בעילום שם.

לכל ילד ברור שעל משרד הביטחון לדאוג לביטחון המדינה ולמשרד האוצר לדאוג לכלכלת המדינה אז מדוע שמשרד התרבות לא ידאג למצב התרבות במדינה על ידי עידוד הקריאה והכתיבה בערי הפריפריה ודאגה בסיסית ליוצרים.

איני נאיבי, העולם המודרני הביא עמו גירויים חדשים לילדים ולבני הנוער, אחד הקשיים המהותיים שלנו, כסופרים, הוא לצאת ממעגל הקוראים הקבוע ולגעת ביותר אנשים ומעגלים. ואין אנו מבקשים, גם לא כמשאלת לב, לערער על עולם התוכן החדש שנוצר כדרך בידור זמינה וקלה. אך אין חוויה דומה לחוויית קריאת ספרים, היא מעשירה, מפתחת ויוצרת עולם נפלא שתכנית טלוויזיה או משחק מחשב לעולם לא יוכלו לבנות ולכן עלינו להילחם על כך שתינתן לילדינו ולנכדינו ההזדמנות, האמתית, להיחשף לעולם הזה. זוהי חובתה של המדינה!

ישנם צעדים רבים שניתן לעשות ביניהם: חקיקת "חוק מעמד הסופר", במסגרתו יוסדרו, בין היתר, זכויותיו וחובותיו של הסופר במערכת היחסים שבינו לבין הרשויות השונות, ניתוק הבעלות הצולבת בין הוצאות הספרים לבין רשתות מכירת הספרים, ייזום הקמת "בית הסופר" בכל רשות מקומית שיהווה משכן לסופרים המקומיים, מקום מפגש לאירועי ספרות, למידה והדרכה, הקצבות ייעודיות לרשויות המקומיות לפעילויות ספרותיות כמו פרסי ספרות ומענקים והעברת כספי המע"מ הנגבים ממכירת ספרות עברית לתמיכה כלכלית בסופרים, הקמת קרן לאומית לתמיכה בסופרים ומשוררים.

אלה הן מקצת האפשרויות העומדות בפני המדינה. תמיכה במעמדו של הסופר בישראל היא תמיכה ביצירה הישראלית וחיונית לקיומה של מדינת ישראל בעשורים הבאים.

• הכותב צביקה ניר הוא יו"ר אגודת הסופרים העבריים.