ביקורת סרט: "אוקג'ה" - היצירה הקולנועית החריגה של נטפליקס
חזירת ענק מהונדסת גנטית, תאגיד בשר מתוחכם, גרילה לשחרור בעלי חיים ונערה אמיצה מככבים ב"אוקג'ה" - ההפקה החדשה של נטפליקס שמגיעה היישר למסך הביתי. מדובר בסרט הרפתקאות-פנטזיה סאטירי למבוגרים בלבד, שבו הבמאי הדרום-קוריאני קורא תיגר על המבנה ההוליוודי המקובל, והתוצאה מעניינת ומבלבלת כאחד
"אוקג'ה" (Okja), סרטו האחרון של הבמאי הדרום קוריאני בונג ג'ון-הו ("רכבת הקרח"), הוא יוצא דופן ומבלבל. חלק מהסיבות נובעות מהבמאי עצמו ומתכניו של הסרט הספציפי, וחלק ממסגרת ההפקה יוצאת הדופן. זוהי הפקה משותפת של נטפליקס ושל חברת ההפקות פלאן-B (המזוהה עם בראד פיט). כלומר, מדובר בסרט שלמרות תקציבו המכובד (50 מיליון דולר) כמעט לא יראה מסכי קולנוע אלא יופץ היישר למסך הביתי דרך הפלטפורמה הדיגיטלית של נטפליקס - כולל בישראל. בפסטיבל קאן האחרון נטפליקס הצליחה להכניס את "אוקג'ה" וסרט נוסף ("סיפורי מאיירוביץ'" של נוח באומבך) לתחרות המכובדת על פרס דקל הזהב, אך במהלך הפסטיבל שונו החוקים כך שרק סרטים שיזכו להפצה קולנועית יוכלו לזכות. חרף הביקורות הטובות ש"אוקג'ה" קיבל מהביקורת העולמית, בונג ג'ון-הו יצא בידיים ריקות.
ייתכן וראוי שסרט המבלבל את מסגרות ההפקה המקובלות יכיל גם שילוב מקורי של רעיונות ויעורר מגוון תגובות רגשיות. "אוקג'ה" הוא סרט הרפתקאות, וסוג של פנטזיה שבמרכזה יצור ייחודי. הוא גם סאטירה שיש לה מה לומר על תאגידים, על היחס המורכב של האדם לבעלי החיים, ועל השאיפות ליצור עולם טוב יותר. יש בו רגעים המציגים דמויות מגוחכות ויש רגעים מרטיטי לב עם חזירי ענק מהונדסים גנטית באנימציית CGI. בקיצור, למרות שכל אחד מהמרכיבים המצויים בסרט מזכירים סרטים קודמים, האופן בו הם משולבים ב"אוקג'ה" מפתיע ומקורי.
לוסי מירנדו (טילדה סווינטון חוזרת לתפקיד ביזארי נוסף בסרט של בונג) היא המנכ"לית של "מירנדו" - תאגיד גלובלי של מוצרי בשר, שלו היא מנסה לתת פנים אנושיות יותר. הסרט מתחיל ב-2007, כאשר היא מכריזה על התוכנית לגידול זן מיוחד של חזירי ענק. כל אחד מ-26 גורי החזירים יישלח למגדל חקלאי ברחבי העולם, ועשר שנים מאוחר יותר תהיה תחרות שתכתיר את החזיר המוצלח ביותר. האם אפשר להפוך גידול וחיסול מתועש של חיות לבוננזת יחסי ציבור לחברה?
עוד ביקורות קולנוע:
הגיבורה היא נערה קוריאנית בת 14 בשם מיג'ה (אהן סיאו-היון), שמאז היותה בת 4 מגדלת יחד עם סבה את חזירת הענק אוקג'ה בהרי דרום קוריאה. בין הנערה הצעירה וחזירת הענק יש קשר עמוק ומלבב, אך בתום עשר השנים שהוקצבו לגידול החיה מגיע הרגע שבו אנשי תאגיד מירנדו ישובו לקחת אותה בהתאם לתוכניותיהם האפלות.
הטון המיוחד של בונג ניכר בהחלטות שמהם היה נמנע כמעט כל במאי אמריקני-הוליוודי. למשל, ההחלטה להציג את הסבא כמי שמשתף פעולה בהונאה של הנכדה כדי שהחזירה תילקח. או העיצוב האקסצנטרי במתכוון של ד"ר ג'וני וילקוקס (ג'ייק ג'ילנהול), זואולוג ופרסונת טלוויזיה המשמש כפנים הציבוריות של התאגיד. כל התנהלותו היא קריקטורה, הוא עובר בין התנהגות אכזרית לגילויים של ייסורים עצמיים מגוחכים על מה שהוא נאלץ לעשות לחיות. בחירות מוזרות אלו מציבות את הצופה המורגל לתבניות ברורות בעמדת אי ודאות כלפי מסגרת השיוך של הסרט ועמדותיו של היוצר.
אוקג'ה נלקחת לסיאול, ומשם אמורה להגיע לתחנה הסופית, ביותר ממובן אחד, בניו יורק. מיג'ה הנחושה יוצאת למאבק חסר תקווה להתחקות אחר עקבותיה ולנסות לחלצה. עזרה חשובה ולא צפויה תגיע מהחברים ב"חזית שחרור החיות" (Animal Liberation Front - ALF) שבראשם עומד ג'יי (פול דאנו). זו קבוצת צעירים הפועלים בטקטיקות של לחימת גרילה (אך הם נמנעים מפגיעה פיזית בבני אדם) ומטרתם היא לחלץ חיות גם במחיר סיכון חייהם שלהם.
גם כאן הטון של בונג לא מתברר מיד. ההצגה הראשונית של הקבוצה היא קומית, ומכילה כמה וכמה עקיצות לשילוב המאפיין אותה בין תמימות ואידיאליזם. כך, למשל, הצגת אחד מהחברים בקבוצה כאדם כה מוטרד מ"טביעת הפחמן" של המזון אותו אנו אוכלים, עד שהביא עצמו לסף ההרעבה העצמית. הפעילות של חברי "החזית" מספקת לסרט כמה סצנות פעולה המבוימות במיומנות.
לכאורה כל זה יכול היה להיות סרט ילדים, אבל כמו בסרטו של ג'ורג מילר, "בייב בעיר הגדולה" (1998), אבוי לילדים שהוריהם יחשבו שחיה חמודה מבטיחה בידור לכל המשפחה. בחזירת ה-CGI הענקית אוקג'ה, דמות הרחוקה מרמת הליטוש של הפקות ענק הוליוודיות, יש סוג של חביבות התואמת סרטי ילדים, אך בפירוש אין המדובר בסרט ילדים. ראשית זהו העניין של השפה: הסרט כולל שימוש בקללות מהסוג שלעולם לא יאפשר להפיץ אותו בארה"ב עבור ילדים. אבל מדובר גם בתכנים ההופכים ליותר אפלים ככל שהסרט מתקדם.
בונג נכנס לרזולוציות של תוכניות תאגידיות וסוג הרשע הנמצא מאחוריהן (כמעט סאטירה נוסח "רובוקופ" של פול ורהובן). במיוחד כאשר אנו מבינים יותר את כוונותיו של פרנק דוסון (גי'אנקרלו אספוזיטו – גאס פרינג מ"שובר שורות") העוזר האישי של לוסי מירנדו, והאופן בו הן קשורות לנוכחותה המתמשכת של אחותה התאומה והמרושעת יותר של לוסי, ננסי מירנדו (שוב סווינטון - שגם ב"יחי הקיסר" גילמה אחיות תאומות).
השליש האחרון של הסרט מבהיר עד כמה רחוקה הכוונה מסרט ילדים. אוקג'ה סובלת לא מעט, ובהמשך היא ועוד חזירי-על נוספים נמצאים בתהליכי ההשמדה המתועשת. לא רואים יותר מדי, אבל בוודאי הרבה יותר ממה שרובם המוחלט של הסרטים האמריקניים היו מעזים להראות. למרות שמדובר בחזירי ענק ב-CGI לא מלוטש לכדי שלמות, בכל זאת הסרט מכיל בחלקו האחרון סצנות שיעוררו את המצפון של אוכלי בשר.
הפעולה בתוך ז'אנרים, המעברים המקוריים בטון ובהצגת הדמויות, הפרספקטיבה הייחודית, והאלמנטים של ביקורת כלפי תאגידים אמריקניים, נזקים אקולוגיים והיגיון קפיטליסטי הופיעו בסרטיו הקודמים של בונג - בעיקר ב"המארח" ו"רכבת הקרח". בשונה מחיכוכים שהיו לו ב"רכבת הקרח" עם המפיקים האמריקניים (האחים ויינשטיין), נטפליקס נתנו לו יד חופשית. לא הכול עובד באופן מושלם, אבל זו עדיין עבודה שאמירתה וניסוחה האקסצנטרי ראויים לתשומת הלב.
