מסיפון הסטי"ל: תעלת סואץ שונה - וגם אנחנו
חלק שני במסע "סובב דאעש" של ספינת חיל הים שהקיפה את חצי האי סיני. 44 שנים אחרי שנחת לראשונה בצד האפריקני של התעלה במלחמת יום כיפור, רון בן ישי הופתע לראות שוב אסדות צליחה מצריות, וגילה חומה ועיר חדשה שבנה א-סיסי - מול איום "המדינה האיסלאמית". כתבה שנייה
השעה 4:00 לפנות בוקר. הדיאלוג המייגע עם בקרי רשות התעלה הדקדקנים הסתיים סוף-סוף אחרי חצות. התקשורת לא הייתה קלה, אולם הקצינים הצעירים בגשר עמדו בה בכבוד ובסבלנות עם קצת עזרה מהבכירים. עבורם זו הייתה התנסות חשובה בניהול דיפלומטיה ימית. אחרי היציאה מאילת לשיט סובב חצי האי סיני, הגענו לחלקו השני של המסע.
החלק הראשון - מאילת עד האיים שעוברים לסעודיה
סוכם שספינות הטילים הישראליות יובילו שיירה שבה כ-30 ספינות סוחר שתשוט בתעלת סואץ מדרום לצפון. כך נהוג מטעמי בטיחות: כלי שיט צבאיים שטים ראשונים ובמרחק מהשאר. אנחנו שטים באיטיות לעבר האורות הירוק והאדום המסמנים את פתח התעלה, חולפים על פני ספינות הענק שישוטו מאחורינו. עוד מעט יעלה הנתב המצרי ועמו צוות של ימאים וחשמלאי שאמורים לסייע לנו בעת תקלה. זה לא בהכרח נחוץ, אבל אלה הכללים.
השחר העולה חושף את צעדי האבטחה המחמירים שנקטו המצרים. ספינת משמר ששטה מקדימה מגינה מפני סירות תופת; משמרות חמושים נעים על כלי רכב במקביל לנו על שתי גדות התעלה, ומערך צפוף של חיילים חמושים עומדים על סוללות העפר. לא רק כלי שיט ישראליים - כל הספינות השטות בתעלה זוכות לליווי כבד כזה.
מאז החלה הטלטלה בעולם הערבי ב-2011 גברו והלכו איומי הטרור על השיט בתעלה, שהוא מקור מטבע זר עיקרי למשק ולממשלה המצריים. באמצעות פיגועים מנסים האיסלאמיסטים למוטט את הכלכלה המצרית ועמה את המשטר. לכן אבטחת השיט בתעלה נמצאת במקום גבוה מאוד בסולם העדיפויות של הנשיא א-סיסי ואנשיו. גם צוות הספינה נכנס כעת לעמדות קרב: הימאים בקסדות ואפודי מתייצבים מאחורי המקלעים וזוג מאבטחים עומד בחרטום. הקטעים הצרים שבהם רוחב התעלה הוא כ-100 מטרים הם המסוכנים יותר.
אני מאמץ את עיניי, מנסה לאתר על סוללת העפר בגדה המזרחית של התעלה את שרידי המוצבים שלנו. לשווא. אין להם זכר. עבודות ניקוי ושיקום התעלה העלימו את שרידי מוצב המזח והמוצבים שמצפון לו. אכזבה.
התעלה החדשה
כמיליון וחצי פועלים מצרים חפרו במאה ה-19, בניצוחו של המהנדס הצרפתי לספס, את 163 הקילומטרים של תעלת סואץ. 125 אלף מהם מתו תוך כדי עבודה. ב-1869 הסתיימה המלאכה והשיט בה החל לצלילי האופרה "אאידה" שחוברה במיוחד לכבוד המאורע.
התעלה היא נתיב מים בינלאומי אסטרטגי, אולם כשקמה מדינת ישראל חסמו אותה המצרים בפני כלי שייט שלה. ישראל לא ויתרה ויצאה לשתי מלחמות, אולם התעלה נשארה סגורה בפנינו. בפעם השנייה, כשישראל כבשה את סיני והגיעה לגדות התעלה במלחמת ששת הימים, הושבת כליל השיט בתעלה. רק כעבור תשע שנים, אחרי שנחתם הסכם השלום עם מצרים, חזרה תעלת סואץ לפעול.
כיום השיט בתעלה מתבצע כאמור בשיירות ונמשך בין 10 לכ-14 שעות. עוברים בה כ-7% מהסחר הימי העולמי והיא מזרימה מדי שנה כ-13 מיליארדי דולרים לקופת האוצר המצרי.
אח"י אילת מפנה את החרטום קצת מזרחה ושטה בצפון האגם המר הגדול לעבר התעלה החדשה. בדיוק במקום שבו נמצא פתח התעלה שסיסי חנך לא מכבר - שם הייתה נקודת הצליחה במלחמת יום הכיפורים. אני נשאב 44 שנים אחורה, מתמסר לזיכרון שלעולם יישאר חד, מהלילה שבו צלחנו את התעלה במלחמת יום הכיפורים ומהבוקר הראשון שלי באפריקה. האור הוא אותו אור, חורשות דוור סואר שבהן רצנו לתפוס מחסה הן אותן חורשות, וחולות סיני בגדה שממנה באנו צהובים ממש כמו אז. אולם מוצב "מצמד", שלידו הורדנו את סירות הגומי למים, נמחק ברובו ושרידיו נמצאים כעת על לשון יבשה צרה שמפרידה בין התעלה החדשה לתעלה הישנה.
התעלה החדשה שבה אנו שטים כעת היא פרויקט מרשים. חפרו אותה במשך 11 חודשים בלבד, במקביל לקטע המרכזי של התעלה הישנה. אורכה 72 קילומטרים והיא מאפשרת לשיירות הספינות לשוט בשני הכיוונים במקביל. בצדק מתגאה היזם, הגנרל סיסי, בפרויקט שפועל רק שנתיים וכבר הכפיל את ההכנסות מהתעלה. ומאחר שלמצרים לדורותיהם יש חולשה למונומנטים, הם הקימו על שפת התעלה החדשה סדרת אתרי הנצחה להישג ההנדסי.
האם מצרים נערכת לצליחת התעלה?
מימיננו "איסמעיליה החדשה". הנשיא סיסי הקים אותה בסיני, מול איסמעיליה הישנה, בעיקר כדי לספק עבודה ודיור בר השגה לצעירים מצרים. אבל חלק ניכר מהתושבים אמורים לבוא דווקא מרפיח. הצבא המצרי הורס שם כעת בתים לאורך ציר פילדלפי במטרה ליצור אזור חיץ שרוחבו שני קילומטרים בין רצועת עזה לסיני. זאת כדי שמחבלי דאעש בסיני לא יוכלו לקבל סיוע מחמאס ברצועה, ולהיפך. משפחות שבתיהן נהרסים מקבלות דיור חלופי באיסמעיליה החדשה. העיר אמורה גם לספק פרנסה לשבטים הבדואים של צפון סיני כדי שירוויחו ויתנתקו מדאעש.
עתידו של המשטר הנוכחי במצרים ושל הנשיא סיסי מותנה בראש ובראשונה ביכולתו להעלות את הכלכלה המצרית על פסים של צמיחה. זה האתגר העיקרי. האתגר השני הוא למנוע התחזקות "האחים המוסלמים" והסלפים כדי שלא יהוו איום על המשטר. האתגר השלישי הוא להביס את דאעש.
לנוכח כל אלה מפתיע לראות את המאמץ והכסף שהשקיעו המצרים בהצבת כמות אדירה של אסדות ממונעות על גדות שתי התעלות, מוכנות להורדה מהירה אל המים. מתחת לגשר השלום אנו רואים את מערכי האסדות האלה משני עברי התעלה החדשה ותוהים - למה הם נועדו? על אסדות מהסוג הזה צלחו גם המצרים וגם צה"ל את התעלה במלחמת יום הכיפורים.
האם גם בימינו מתכננים המצרים מבצע שבו יעבירו בבת אחת ארמיות משוריינות ממצרים לסיני? הרי למלחמה נגד דאעש לא נחוץ כוח גדול כזה, והוא גם לא יהיה יעיל. ואפילו אם תנועת כלי הרכב האזרחיים מסיני ואליו תהיה גדולה פי עשרה מנפחה כעת - עדיין לא יהיה צורך בכל כך הרבה אסדות שישמשו כמעבורות. כישראלים לגיטימי שנתהה, ואף נשאל בגלוי את המצרים, מהי המטרה שלשמה נמצא שם מערך האסדות מתוחזק ומוכן לפעולה מיידית?
כעת ניצב שם פסל חייל מצרי בתנוחה מנצחת ומתחתיו שני טנקים ישראלים מדגם מג"ח (M-60 a3) שהמצרים תפסו במלחמת יום הכיפורים והציבו על הסוללה היורדת לתעלה. למען יראו העוברים בה. עמדנו על סיפון הטילים הגבוה וצפינו בשתיקה במונומנט המצרי שמנציח לא רק את ההישג הצבאי המצרי, אלא גם את האיוולת והיוהרה שלנו שאפשרו אותו.
מסר אופטימי על ספינת מלחמה
תוך כדי השיט צפונה אנחנו מבחינים שהמצרים החמירו ועיבו את האבטחה. כעת - נוסף על הליווי הימי והיבשתי הצמוד - חג מעלינו גם מסוק צבאי שמבצע יעפי תצפית.
צפון סיני הוא כיום מוקד הפעילות של דאעש ולכן השיט בחלק הצפוני של התעלה הוא המאוים ביותר. בספטמבר 2013 ירו שני מחבלים פצצות אר.פי.ג'י. על ספינת מכולות שעברה בתעלה. נגרם לה נזק מועט. מכולה והדופן העבה של ספינת הסוחר בקושי נשרטו והספינה המשיכה בדרכה. אבל המצרים חוששים, בצדק, שאם יתרבו הפיגועים יצמצמו חברות הספנות את מספר הספינות העוברות בתעלה ואת נפחן - מה שיגרום להפסדים כבדים לאוצר המצרי.
לכן הם לא מסתפקים בליווי הצבאי לספינות ובנו משני עברי התעלה מכשול פיזי: על הגדה המזרחית, בסיני, הם הקימו חומת אבנים גבוהה וקשיחה לאורך עשרות קילומטרים שמונעת ירי בכינון ישיר מכל הסוגים על כלי שיט בתעלה.
יער המנופים והבתים מסמן שאנו בפתחה הצפוני של התעלה, מול פורט סעיד. מכאן יצאו שתי ספינות הטילים המצריות שהטביעו לפני 50 שנה את המשחתת "אילת". היא שקעה לא רחוק מכאן. 32 מאנשי צוותה נהרגו ומקום קבורתם של 15 מהם לא נודע. ספינת הטילים שבה אנו שטים נקראת על שם המשחתת ההיא שלא היה לה סיכוי מול טילי הים-ים המצרים. היום, על סיפונה,
אנו ממהרים לציין של"אילת" הנוכחית יש יכולת גדולה לאין שיעור להגן על עצמה ולתקוף.
ואולי בזיכרון העצוב הזה, וגם בהפלגה הזו גלום דווקא מסר אופטימי: "אילת" החדשה שטה כעת בתעלת סואץ מול פורט סעיד והמצרים מגוננים עליה; שרידי המלחמה על שפת התעלה הישנה פינו את מקומם לתעלת שיט ולערים חדשות; האי טיראן חוזר לסעודיה ובמקום שיחסום את מפרץ אילת יוקם עליו גשר. השלום עם מצרים - קר ככל שיהיה - מחזיק מעמד כמעט 40 שנה. אם זה קרה עם מצרים שהייתה אויבת מרה, ייתכן מאוד שזה יקרה - אי-שם בעתיד - גם עם אויבינו האחרים.
כעשר שעות נמשך השיט בתעלה. בשעות אחר הצהרים של יום חמישי יצאנו לים התיכון. זוהי שעת הניקיונות והדאחקות תחת עינו הבוחנת של אושרי הרס"ר. עם השקיעה, מול חופי חדרה, ממריא המסוק אל השמים שהאדימו בדרכו חזרה לבסיסו היבשתי. עוד כמה שעות נעגון בחיפה ונדבר חופשי באייפון.
לפנייה לכתב/ת 
