סוף עונת התיזוזים / מליניאק

שיטת המשחקים בליגת העל בישראל מאוד סלחנית לטעויות, ומאפשרת תיקונים בשלב מאוחר של העונה. אפשר להחתים שחקן מצוין לתקופה קצרה, או פשוט להתחיל לשחק חזק. יש שמנצלים את השיטה, ומתקנים בשבועיים האחרונים של העונה טעויות שנעשו במשך שמונה חודשים. כמו מכבי ראשל"צ שלקחה אליפות ב-2015/16 ממקום שישי, והפועל ירושלים שהצליחה לתקן 14 הפסדי ליגה ופיגור 2:0 בפלייאוף לאליפות ב-2016/17.

לא מומלץ להפוך את הסידור הזה לשיטה, כי בסוף החשבון מגיע: במכירת מינויים, בבריחת ספונסרים, בקשיים לשכנע שחקנים זרים לבוא לישראל. הכסף חשוב, אבל כסף לא מתקן טעויות בבחירת שחקנים ומאמנים, אם מביאים במקומם עוד שחקנים ומאמנים לא מתאימים.

בסוף החשבון מגיע. אייל חומסקי, גיא הראל ואורי אלון(צילום: אלעד גרשגורן)

בניית קבוצה זו אמנות. מאמן טוב מסוגל לסתום חורים קטנים, להחביא מגרעות, לייצר שלם שגדול מסך חלקיו. לא יותר מזה. עופר רחימי עשה את זה עם מכבי חיפה בישורת הסופית של העונה, ואריאל בית הלחמי חיבר בגלבוע שחקנים לא גדולים לקבוצה שניצחה את מכבי תל אביב ואת הפועל ירושלים.

כסף הוא חלק מהמשחק. לא לגרור את היריבה לבור תקציבי זה לפעמים יותר חשוב מעוד ניצחון או שניים. הפור הענק שהיה למכבי ת"א במשך כ-40 שנה התבסס על עשרות מיליוני שקלים שראשיה קיבלו מרשות השידור, בזמן שיתר הקבוצות קיבלו אפס. מי שמסוגל לקנות כל שחקן ולרוקן קבוצות, שולט. לא היה סיכוי שהתהליך יתהפך, אלא מטעויות של מכבי ת"א. שנאמר, אימפריות קורסות מבפנים.

שש קבוצות שונות זכו באליפות בעשר השנים האחרונות. זו מציאות שעולה על כל דמיון, ולמרות זאת יש תלונות על שיטת הפיינל-פור, החוק הרוסי והבטחת ההשתתפות של מכבי ת"א ביורוליג. יש דברים בשליטתנו, יש דברים שלא. הכי חשוב שהליגה תשמור על התחרותיות והפיזור הגיאוגרפי מנהריה עד אילת. אני לא מכיר ליגה שבה 10 מתוך 12 קבוצות לוחמות זו בזו במשחקים פתוחים לגמרי. זה נכס שאסור לאבד.

שמעון מזרחי. מכבי ת"א אוספת שאריות מהעבר(צילום: ראובן שוורץ)

כמה שווה גיא פניני

לחבר שלי היה בשנות ה-60 חלום - לקנות חיפושית אדומה מודל 69'. לפני כמה שבועות סיפר לי שהגשים את החלום. לקנות חיפושית 69' ב-2017 זה כמו להתחתן בגיל 60 עם החברה שלך מהתיכון. עם זיכרונות נעימים לא הולכים למכולת.

מרתק לראות איך מכבי תל אביב בונה את הקבוצה מחדש. כל מה שמזוהה עם עונות 2015/16 ו-2016/17 נמחק, ומי שמזוהה עם הצלחות העבר מוחזר. השאלה הגדולה היא האם ההרכב מוחזר או ממוחזר. החזרה של ג'ייק כהן טובה מאוד. הוא יתרום יותר מגיא פניני תמורת הרבה פחות כסף. מטייריס רייס ואלכס טיוס אני מתלהב פחות. כבודו של מי שהביא גביעי אירופה בעבר במקומו מונח. השאלה מי יחזיר את מכבי ת"א לפיינל פור בעוד שנה-שנתיים.

מה שמקשה על בניית העתיד הן השאריות שנגררות מהעבר. יש עדיין כמה חוזים שקשה לבלוע אותם וקשה להקיא. החוזה של גל מקל נראה לא הגיוני, אבל מעטים זוכרים שהבחור הגיע למכבי ת"א ברגע השפל, כאשר בעלי הקבוצה היו מוכנים לשלם "כל מחיר" כדי לעצור את ההתפוררות.

אלכס טיוס. עם זיכרונות נעימים לא הולכים למכולת(צילום: ראובן שוורץ)

אף פעם לא הבנתי למה מכבי ת"א מכפילה ומשלשת משכורות של שחקנים ישראלים שאין להם ביקוש באירופה. לשחקן ממכבי רמת גן או הפועל חולון שרוצה להתקדם לקבוצה הגדולה היחידה שהשתתפה בגביע אירופה לאלופות וכיום ביורוליג אין אלטרנטיבה. ההיגיון אומר שהשחקן ישמח לשחק בתוספת שכר קטנה. למה להכפיל?

עיני לא צרה בגיא פניני. החיים הם עניין של ניצול הזדמנויות, והוא מיקסם את הקריירה שלו במכבי ת"א. אבל למה מועדון שמתקשה להתמודד עם קבוצות הצמרת האירופיות שתקציבן גדול משלו משלם 400 אלף דולר נטו לעונה לשחקן ספסל ישראלי? מקל עוד יכול למצוא קבוצה באירופה, פניני נאלץ להסתפק בהפועל חולון. רבע מיליון שקלים בחודש בחישוב גס. האם הוא (ואחרים) לא היו משחקים במכבי ת"א תמורת חצי מהשכר שקיבל?

גיא פניני. לא היה משחק במכבי ת"א תמורת חצי מהשכר שקיבל?(צילום: עוז מועלם)

תקציב גדול, טעויות גדולות

אם ליאור אליהו לא ייצא מהמשבר, ואין דרך אחרת להגדיר את מצבו בחודשיים האחרונים, גם הוא תקוע לירושלים בגרון. האליפות עוזרת לטשטש בעיות, ויש גם דרך לצאת מעסקאות רעות. זה עולה כסף. מוצאים לשחקן קבוצה ומשלימים את שכרו, בתנאי שיסכים לשחק בקבוצה אחרת. שכר גבוה לשחקן בינוני תוקע גם את המועדון וגם את הכדורסלן. שחקן, כמו מכונית - כשקונים אותה צריך לקחת בחשבון שיהיה לה גם שוק במכירה.

כל אחד היה מוכן לסבול תמורת החוזה של גל מקל, אבל מה שעבר עליו העונה מכניס קצת פרופורציה למיליונים שקיבל. ארבעה מאמנים ייבשו אותו בזה אחר זה על הספסל. כשהוא עלה כבר לשחק היו לו כמה משחקים לא רעים. שלחו אותו לבדיקות סמים יחד עם סוני ווימס וויקטור ראד, למרות שאף אחד לא חשד בו בכלום. החתימו אותו על תביעה ביזיונית נגד הקבוצה שלו ומינהלת הליגה, בטענה ששחקנים בני 20 תופסים את מקומו בהרכב.

הקלות הבלתי נסבלת בה נחתמים חוזים שערורייתיים מחזירה אותי למסקנה הקצת מוזרה: הבעיה של מכבי ת"א היא שיש לה יותר מדי כסף. נשמע משונה, אבל רק מי שיש לו כסף מיותר יכול להרשות לעצמו להחתים שחקנים כמו פבראני, אונואקו או אייזק רוזפלט בירושלים, ולייבש אותם. תראו שמכבי ת"א תבנה השנה קבוצה יותר טובה בפחות כסף.

תקוע לירושלים בגרון. ליאור אליהו(צילום: הפועל ירושלים)

הפועל ירושלים מזכירה את מכבי ת"א של פעם. שלושה אנשים - אורי אלון, אייל חומסקי וגיא הראל - סוגרים עניינים בשקט. אני תוהה מה יודעים בירושלים שאנחנו לא יודעים כשהם משאירים את מכבי ת"א לרוץ לבד אחרי כרם משעור וג'ון דיברתולומאו.

על אף שנראה כי מכבי ת"א מנקה כל זכר לאחת הקבוצות הגרועות בתולדותיה, צריך להודות שלסילבן לנדסברג ולפניני כבר אין מה לתרום שם. לנדסברג לא פגע, וחוץ מקליעה אין לו כלום. ולחשוב שבשביל השחקן הזה שינו במינהלת חוק, איזו בדיחה. פניני היה כבר קפטן של ברירת מחדל, כשעלה מקצה הספסל. קפטן חייב להיות שחקן משמעותי. אין ספק שג'ייק כהן, החתמה מצוינת, יתרום העונה יותר.

ג'ון דיברתולומאו. בירושלים יודעים משהו שאנחנו לא?(צילום: עוז מועלם)

גם אם דיברתולומאו לא ישחזר העונה את היכולת שהציג בפלייאוף עם מכבי חיפה, הוא רכש מצוין. שחקן שמסוגל לייצר לעצמו מצבי קליעה ושומר טוב מאוד על שחקנים עם ובלי כדור. הוא יקבל אצל נבן ספאחיה דקות משחק, גם אם כמה זריקות לא ייכנסו, כי נזק הוא לא יגרום.

אורי אלון יבין בסוף שכל עוד הדרך ליורוליג חסומה, אליפות ישראל חשובה מהיורוקאפ.