הבעל התאבד, האלמנה חויבה להחזיר הלוואה

בעלי חברת בנייה שסבל מדיכאון לקח לפני מותו כ-400 אלף שקל מגיסו. כשהגיס דרש את הכסף קבע ביהמ"ש שהאישה הייתה שותפה מלאה להלוואה

עו"ד צור גלוזמןפורסם: 05.07.17 , 22:41

בית משפט השלום בכפר סבא קבע לאחרונה כי אלמנה מחויבת להחזיר הלוואה בסך יותר מ-400 אלף שקל שבעלה לקח לפני מותו מגיסו. השופט רונן פלג דחה את טענתה שלפיה לא היה לה קשר להסכם ההלוואה, וקבע שהייתה שותפה מלאה.

המנוח היה בעל חברת בנייה שסבל מדיכאון שהביא גם להתדרדרות במצבו הכלכלי. בתחילת 2011 הוא פנה אל גיסו, גם הוא בעל חברת בנייה, וביקש ממנו הלוואה. הגיס התנה את העניין בחתימה על הסכם הלוואה עם הבעל ואשתו, ובשעבוד דירתו בראש העין להבטחת ההחזרים.

תביעה

כך ביטלה קשישה את המשכנתא על דירתה

עו"ד יוסי אשכנזי

בת 80 מירושלים משכנה את ביתה בעיר ונתנה לבנה הלוואה של מיליון שקל לכיסוי חובות. כשהבינה שהכסף לא יחזור, פנתה לבית המשפט - וניצחה

כך ביטלה קשישה את המשכנתא על דירתה

בסיומה של פגישה משותפת חתמו השלושה על הלוואה של 400 אלף שקל שניתנה למנוח ואשתו בתשלומים בארבעה מועדים שונים. על בסיס הוראות ההסכם, נרשמו לטובת חברת הבנייה של הגיס הערת אזהרה על הדירה בלשכת רישום המקרקעין וכן משכון ברשם המשכונות.

כעבור כחודש שם הלווה קץ לחייו. לאחר מותו אלמנתו לא ענתה למכתבים מטעם חברת הבנייה של הגיס, בטענה שלא היו לה כוחות נפשיים לעשות זאת באותה עת. בשלהי 2012 הגישה חברת הבנייה תביעה על סך כ-416 אלף שקל נגד האלמנה. יש לציין כי הדירה ששועבדה נמכרה לבעלה הנוכחי של האלמנה שנישאה מאז שוב, אולם התברר כי בניכוי סכומי המשכנתאות והעיקולים השונים, לא ניתן לפרוע את ההלוואה מכספי התמורה של הדירה.

בבית המשפט היא טענה שהיה ברור לכל המעורבים כי היא בשום אופן לא תידרש לשלם כסף מכיסה, וכי במקרה של פטירה ניתן לפרוע את ההלוואה אך ורק מכספי מכירת הדירה. היא הוסיפה שלה אין שום קשר עסקי עם התובעת וההלוואה ניתנה לבעלה המנוח, לעסקי הבנייה הפרטיים שלו ואף הופקדו בחשבון העסקי. לטענתה, הדירה הייתה הסיבה היחידה למעורבותה בהסכם ההלוואה (שכן הייתה בעלת מחצית הזכויות בה).

"רעה תחת טובה"

"נדמה שלאחר מותו של המנוח, הנתבעת גמלה למנהל התובעת רעה תחת טובה", כתב השופט פלג. לדבריו, הדבר ניכר בעדותה המבולבלת, שבה מחד ייחסה לגיסה מעשה טוב ומאידך כינתה אותו נוכל. לאורך כל פסק הדין השופט קיבל את גרסת הגיס והתרשם שהאישה מנסה להרחיק את עצמה מההתרחשויות שקדמו לחתימת ההסכם, אף שחתמה עליו מתוך הבנה מלאה.

השופט פלג התרשם שהנתבעת הייתה שותפה מלאה לבקשת ההלוואה, שניתנה לה "ברוחב לב וללא חיוב בריבית", והייתה מודעת לעקרונות ההסכם. בעניין זה הוא דחה את טענתה שלפיה לא הכירה את תנאי הסכם ההלוואה ולא ידעה על מה היא חותמת. בפסק הדין ציין כי תנאי ההסכם ברורים ומפורשים: "הגדרות ההסכם הגדירו את הנתבעת כלווה לכל דבר ועניין וללא כל הבדל בינה לבין המנוח".

השופט הוסיף כי "טענות הנתבעת, שלא ניתן לחייבה באופן אישי ושניתן להיפרע רק מכספי מכירת הדירה, נסתרות באופן ברור בתנאיו הברורים של הסכם ההלוואה ואין להן שום בסיס. הטענה כי ניתן היה להיפרע רק ממכירת הדירה ותו לא מהווה אבסורד לשמו".

בסיכומו של דבר הורה השופט פלג לנתבעת לשלם לחברה של הגיס 416,540 שקל, בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 10%.