כל מה שצריך לדעת לקראת אליפות העולם בפוקר

אחרי שנים ארוכות של בניית מתח מזויף, הפעם הוא יהיה אמיתי. האירוע המרכזי של הסבב העולמי בפוקר, שמהווה למעשה את אליפות העולם, תיפתח מחר (שבת) במתכונת חדשה שמטרתה להכניס יותר עניין לתחרות, שגם ככה צוברת פופולריות ברחבי העולם מדי שנה.

השינוי המשמעותי הוא ביטול "התשיעייה של נובמבר", קונספט שהומצא ב-2008. על פי אותה שיטה, הטורניר היה משוחק ביולי, אבל השולחן האחרון, עם תשעת המתמודדים ששרדו, היה משוחק רק בנובמבר אחרי ש-ESPN הקרינה במשך שבועות ארוכים את השלבים הראשונים בתוכניות ערוכות. אבל הכוונה של ESPN להעביר מדי יום שידורים חיים מהתחרות טרפה את הקלפים (שימו לב שהצלחנו לכתוב כמה מדורים ורק עכשיו השתמשנו לראשונה במשחק המילים הגרוע הזה), והוחלט כי הטורניר יהיה המשכי, והשולחן האחרון ישוחק בין ה-20 ל-22 ביולי, אחרי שתשעת השחקנים יקבלו מנוחה של יומיים.

שינוי נוסף שרצוי לדבר עליו נועד לצמצום זמן המשחק. אפילו דניאל נגראנו, מבכירי השחקנים בעולם, אמר כי יש צורך להתמודד עם שחקנים איטיים שמתעכבים בהחלטותיהם. ישנם סבבים שמשתמשים בשעוני עצר ממשיים שמאלצים את השחקנים לפעול מהר יותר. במקרה של הסבב העולמי, בעבר שחקן יכול היה להתלונן על שחקן אחר אחרי שתי דקות ללא פעולה - אך כעת הוא יוכל לעשות זאת אחרי כל פרק זמן שנראה בעיניו מוגזם.

אחראי המשחק יהיה רשאי להתעלם מהבקשה, אך יוכל גם להזהיר שחקנים בעצמו ולתת להם מגבלת זמן להחלטה. בשיטה הקודמת, השחקן קיבל 50 שניות להחליט, ועוד 10 שניות בספירה לאחור בקול רם. מהאליפות הנוכחית, הזמן הצטמצם ל-0 עד 30 שניות, לשיקול דעתו של המנהל.

דניאל נגראנו. נמאס לו מבזבוזי הזמן(צילום: gettyimages)

התחרות, שנערכת בשיטת כניסה ב-10,000 דולר ומשחק ללא הגבלות הימור, התחילה ב-1970. מבט על הזוכים מאז ועד היום מלמד עד כמה המשחק התרחב והשתנה. בתחילת הדרך היו אלה בעיקר שחקנים אמריקאים מבוגרים ששלטו במשחק, אבל עם השנים, ככל שהטירוף כבש את העולם, רשימת המנצחים הפכה גלובלית, צעירה ומגוונת.

אלו כבר לא הימים של ג'וני מוס שזכה בשלוש מחמש האליפויות הראשונות, דויל בראנסון הוותיק, שעדיין פעיל במשחק וניצח ב-1976 וב-1977 עם אותה יד, 2 ו-10, או סטו אנגר, האיש שניצח פעמיים בתחילת האייטיז וחזר לזכייה מדהימה נוספת ב-1997.

החל מ-1988, אין איש שזכה פעמיים ברציפות בתואר, וכוחות חיצוניים תפסו מעמד. קרלוס מורטנסן הספרדי (אלוף 2001), פיטר איסטגייט הדני (2008), פיוס היינץ הגרמני (2011) ומרטין יקובסון השוודי (2014).

מהוותיקים ביותר. בראנסון(צילום: gettyimages)

והנה עוד כמה שינויים מאותם ימים ראשונים. ב-1970, שבעה שחקנים נרשמו לתחרות, וסכום הזכייה עמד על 824,922 דולר. בשנה שעברה, צ'י נגויין לקח יותר מ-8 מיליון דולר בתחרות בה פתחו 6,737 שחקנים. יקובסון אחראי לזכייה הגדולה ביותר, 14,833,732 מיליון דולר.

לקראת הטורניר, השחקנים שזכו ליחס הטוב ביותר לזכייה, 66/1, היו נגראנו ופיל אייבי הוותיק. פדור הולץ המדובר נמצא לא רחוק מאחוריהם עם 100/1 (כמו אלקי גרוספלייה), וב-125/1 אפשר למצוא עילויים כמו ג'ייסון מרסייר ואריק סיידל. סיכויים של 150/1 ניתן לאנטוניו אספנדיארי, וב-200/1 מוצאים את פיל הלמיות' ויקובסון.

קיבל את היחס הטוב ביותר לזכייה. אייבי(צילום: gettyimages)

היחסים הללו, שנחשבים ככאלו שניתנים למשל לנבחרות כדורגל שאין להן סיכוי

במונדיאל, סבירים עבור שחקנים בכירים - אחרי הכל, אין לדעת לאן התחרות תתפתח, ויש 7,000 שחקנים במשחק. כמה מהם צפויים להיות ישראלים - ונקווה שאולי הפעם מישהו מהם יביא למדינה את הכבוד ולחשבון שלו את הבוחטות.