סגירת המפעלים בקריית גת: האם זה באמת אסון?

עוד בערוץ הקריירה

מפעל ויסוניק בקריית גת ייסגר

סוגת סוגרת את בית הזיקוק שלה לסוכר בישראל

אך כבר לפני עשרות שנים, יועצים וכלכלנים שונים הניחו עבודות רבות בפני קובעי המדיניות, שהסבירו שכדי לתמוך בהפחתת אי השוויון ומתן הזדמנויות שוות, צריך תחבורה טובה שבעזרתה אנשים מהדרום ומהצפון יוכלו לנייד עצמם בקלות כדי למצוא את העבודה הטובה ביותר.

תאמינו או לא, התחבורה בישראל השתפרה ועוד כמה שנים תהיה טובה הרבה יותר, אולי אפילו יום אחד תהיה פה תחבורה ציבורית בחינם. ניוד עובדים מצפון ודרום למקומות עבודה נעשה קל הרבה יותר בהשוואה לעבר. סגירת מפעל בדרום, בצפון או במרכז - כולם הם מכה עבור העובדים באותו מפעל, אבל אבוי לנו אם ננסה לבנות כלכלה אמיתית על הצלת מפעלים שלא מצאו עצמם בתחרות.

בית הזיקוק של סוגת בקריית גת (צילום: הרצל יוסף)

כותרות העיתונים מהעשור האחרון לגבי מפעלים שנסגרו, מציגה אותם כקטסטרופה כלכלית. רובן מתרכזות במפעלים בדרום או בצפון. כמעט ואין אזכורים לעסקים שנסגרו במרכז, למרות שמרכזי העבודה הגדולים ביותר מצויים שם.

התהייה הראשונה שלי היא האם יש פה מגמה מכוונת להעצים את החשיבות של סגירת מקומות עבודה המרוחקים מהמרכז, כשבכל זאת לרוב מקומות העבודה היום בעולם נוסעים אנשים שעה פלוס לכל כיוון, וגם בישראל. התהייה השניה היא איך יכול להיות שעם כזאת קטסטרופה של סגירת מפעלים, פגיעה בשוק העבודה והעברת העבודות מחוץ למדינה - קצב הצמיחה בישראל נע סביב 3% אחוזים והאבטלה נמוכה מ-5%.

מפעלים נסגרים פשוט כי אינם עומדים בתחרות

מלבד ההלם והחוויה הקשה שאיתה צריכים לפתע להתמודד העובדים, וזה ממש לא משנה אם הם גרים בדרום בצפון או במרכז מכיוון שאובדן עבודה הוא הלם מוחלט עבור כל משק בית, קשה להבין כיצד כותרת אלו מספרות את הסיפור של הכלכלה הישראלית. שהרי סגירת מפעלים כושלים והמשך שיפור והתקדמות הם שהביאו את הכלכלה הישראלית לנקודה החזקה שלה.

באמת היינו רוצים לחיות במדינה שמתחזקת מפעלים כושלים ומשרות שאין בהן צורך, לממן אותם בעזרת תקציבי ענק ומיסוי, ובסופו של דבר להגיע למצב של מדינות כושלות כמו יוון, פורטוגל או ספרד?

האבטלה בישראל היא מהנמוכות במדינות ה-OECD וגם מצבת החובות והגירעון הנמוך מרשימים במיוחד. כל אלו לא הושגו תוך כדי עיגול פינות אלא בתחרות קשה ביותר בתנאים עולמיים.

אפשר להאשים את השקל החזק או את המיסים הגבוהים, אבל האמת היא שמפעלים נסגרים פשוט כי אינם עומדים בתחרות, כי כוח העבודה יקר מדי, כי רמת החיים טובה מדי, כי השכר גבוה מדי. הכל טוב מדי בהשוואה למדינות עולם שלישי, שם הרבה יותר זול לייצר, הרבה יותר רווחי לייצר ובאיכות דומה יחסית.

מה זה משאיר לנו? פשוט להמשיך ולהתקדם, להתייעל, לשפר תחבורה, למצוא בעידן הדיגטלי את הדרך המהירה והיעילה ביותר למציאת עבודה ותכנון משק עבודה טוב יותר, וגם חלוקה שוויונית יותר.  

הכותב הינו כלכלן ראשי בקבוצת אקסלנס, הנתונים מבוססים על דיווחים ומידע פומבי. הכתבה אינה מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. לכותבים אין עניין אישי בנושא הכתבה. חברות מקבוצת אקסלנס מחזיקות ו/או עשויות להחזיק ני"ע ונכסים פיננסים המוזכרים בכתבה.