כדור נוצה ברוח
קסניה פוליקארפובה, אחת משחקניות הבדמינטון הטובות באירופה, החליטה לעלות לארץ מרוסיה ולעבור לייצג את ישראל. המכביה תהיה התחרות הראשונה שלה כישראלית. בראיון מיוחד היא מספרת על החיבור לשורשים היהודיים, לימודי העברית, מישה זילברמן והפגיעה מיחס ההתאחדות הרוסית
"הגעתי כבר להרבה הישגים בקריירה, אבל ההישג הכי גדול היה שעברתי לייצג את ישראל. אני חושבת שאני עוד אביא הישגים רבים תחת הדגל הכחול-לבן". את המשפט הנ"ל אומרת קסניה פוליקארפובה, הנחשבת לאחת משחקניות הבדמינטון הטובות באירופה. היא ממוקמת נכון להיום במקום ה-51 בעולם ומדורגת שישית באירופה (ככה זה כשלפניה רובן אסייתיות), ועלתה לכאן כדי להופיע במדי נבחרת ישראל.
קסניה בת ה-27, בקושי חודשיים בארץ בסך הכל, נוסעת בכל יום מקיבוץ חצור (שם המועדון המקומי קלט אותה) לאולפן באשדוד, כדי ללמוד עברית כמה שיותר מהר. גם בראיון הזה היא מנסה פה ושם לזרוק מילים בעברית ובאימונים אפשר לשמוע שהיא סופרת בעברית. כך היא מנסה גם לדבר עם הדור הצעיר, כשהיא שואלת בכל פעם איך אומרים מילה מסוימת.
אז למה בעצם ישראל?
"רציתי נורא להמשיך את הקריירה שלי, אבל ברוסיה לא תמכו בי, אמרו לי שאני יותר מדי מבוגרת בשביל לשחק וגם הייתה יותר מדי פוליטיקה. התחלתי לחשוב איך אני כן יכולה להמשיך לשחק. סבתא שלי יהודייה והיא שרדה את מלחמת העולם השנייה, כשברחה מלנינגרד. תמיד שמעתי סיפורים וזה חלק מהעבר שלי ושל משפחתי".
"תמיד התעניינתי בישראל וידעתי שיום יבוא ואני אעלה לכאן", היא מציינת. "יש לי המון ידע בבדמינטון ואני מוכנה לשתף איתו את ישראל כמה שיותר. אני חושבת גם על היום שאחרי הקריירה הספורטיבית, אני רוצה לפתח כאן את ענף הבדמינטון, להיות מאמנת ולהביא ספורטאים ישראלים להישגים".
את נמצאת כאן לבד, אין געגועים?
"עליתי לבד ואני די רגילה לזה. המשפחה נשארה בסנט פטרסבורג. אבל אני ספורטאית שמטיילת הרבה בעולם, עד עכשיו הכול טוב (מדגישה בעברית - א.א), עם אנשים מאוד נחמדים. הקיבוץ הוא מקום ידידותי מאוד ומהיום הראשון שלי כאן הרגשתי מאוד בנוח. כולם כל הזמן עוזרים לי, אומרים לי: 'את עולה חדשה, מה שתצטרכי - אנחנו כאן'".
אבל כאן אין לך מתחרות.
"גם ברוסיה לא היו לי מתחרות. בחמש השנים האחרונות יצא לי לשחק רק טורנירים בינלאומיים. היה אולי טורניר אחד ברוסיה חוץ מאליפות המדינה והמטרה העיקרית שלי היא להביא מדליה באליפות אירופה לישראל ולהעפיל לאולימפיאדה".
יש שיגידו שהמעבר שלך נובע אולי מכך שקל יותר להגיע מישראל לאולימפיאדה מאשר דרך רוסיה.
"בשבילי לא מדובר בכך שזה יותר קל, כי עדיין הייתי יכולה להגיע לאולימפיאדה גם דרך רוסיה, פשוט לא ידעתי אם בכלל אוכל להמשיך לשחק כדי להגיע לשם. סגרו לי את כל הדלתות ולא התייחסו אליי. צריך לזכור שזה לא היה איזה תכנון שלי, זה פשוט קרה. אפילו העפלתי לאליפות אירופה האחרונה מהמקום הראשון ברוסיה ואמרו לי שגם זה לא מספיק".
ואיך את מרגישה עד כה בישראל?
"פשוט נהדר, אני מתאמנת פעמיים ביום ומתגוררת ממש שתי דקות מהאולם כך שזה מאוד נוח, כי אני לא מבזבזת זמן בהגעה ממקום למקום. הכי חשוב שאני לומדת באולפן כל ערב באשדוד".
מה את הכי אוהבת בארץ?
"עדיין לא הספקתי לראות הרבה. הייתי קצת בתל אביב, ואני לא ממש יכולה להגיד שהייתי בירושלים, כי הלכתי לשם רק כדי לראות סרט. אחד המקומות היפים שהייתי בהם זה מודיעין, אהבתי את העיר הזאת.
"לא פחדתי להגיע לישראל"
ברזומה העשיר של פוליקארפובה אפשר למנות את מדליית הכסף באליפות אירופה 2010 במשחקי הזוגות, ובמשחקי המעורבים
באליפויות אירופה 2011, 2013 ו-2015. השנה היא ויתרה על השתתפותה באליפות אירופה, שלא תפריע למעבר שלה. היא זכתה שש פעמים באליפות רוסיה ובנוסף קטפה שלל מדליות בטורנירים בינלאומיים - כולל בטהרן בתחילת העונה, בטורניר איראן פאג'ר אינטרנשיונל, שם ניצחה בטורניר הנשים.
לא פחדת להגיע לישראל?
"ממש לא. אני מאמינה שמה שצריך לקרות קורה בחיים שלנו. גם ברוסיה לא חסר בעיות ואני יודעת שלא כל מה שמראים בטלוויזיה נכון. אני מנסה ליהנות מהחיים שלי. כאן יש לי הרבה יותר שמש ואנשים הרבה יותר נחמדים".
מה את חושבת על הבדמינטון בישראל?
"אני כמובן מכירה את מישה זילברמן ויש כאן הרבה שחקנים צעירים טובים, שבהכוונה נכונה יכולים לעשות את קפיצת המדרגה לשלב הבא, אבל צריך לפתח כאן יותר את השיטה המקצועית. נראה שבישראל יש מעט מאוד ספורטאים שמגיעים לרמה הגבוהה ביותר וצריך לשנות את זה. אני חושבת שזה גם יכול לקרות. הנה כאן לדוגמה בחצור יש לנו אולם אימונים שפתוח 24 שעות ביממה. אפילו ברוסיה אין את התנאים האלה. שינוי נוסף צריך להגיע בכיוון המאמנים, צריך להגדיל את מספרם ולאפשר להם לעסוק רק בספורט ולא בשום דבר נוסף מסביב, וכאן אני גם מוכנה לעזור".
איך הגיבו ברוסיה למעבר שלך לישראל?
"אם הכוונה לחברים הקרובים והצוות שעבד איתי, כולם תמכו במהלך שלי וזה נתן לי הרבה ביטחון, אבל בהתאחדות הבדמינטון הרוסית, שנתנו את הסכמתם למרות כל הצרות שעשו לי, עדיין לא רצו שאני אעזוב וגם עדיין לא חתמו על השחרור שלי, אבל אני מאמינה שזה יקרה בקרוב. הכי חשוב שקיבלתי את הגב מהמשפחה שלי שתמכה בי. אימא שלי כבר קפצה לביקור ואפילו התלוצצה שהיא גם תתחיל ללמוד עברית".
זכית בתחרות באיראן ואת כבר לא יכולה להיכנס לשם שוב כי את מייצגת את ישראל. מה את חושבת על כך?
"אני מאמינה באנשים, בכל מקום בעולם אפשר לפגוש אנשים נחמדים וגם כאלה שלא ואני יודעת שכיום אין יחסים בין המדינות ולכן לא אוכל לחזור להתחרות שם. הייתה לי התנסות נחמדה וגם זכיתי שם, אני מקווה שיום אחד הנושא הזה ייפתר ואולי אוכל לחזור ולהתחרות שם".
את כבר יודעת את ההמנון בעל פה?
"אני מאמינה שבקרוב נלמד באולפן את המילים ואני כבר מצפה לזה. בשבילי חשוב ללמוד את ההמנון במדינה שאני עכשיו חיה בה, כדי להיות יותר שייכת אליה ולא להרגיש כמו תיירת. אני רוצה ללמוד את השפה הכי טוב, רוצה לדעת את כל ההיסטוריה ובשנים הקרובות להתחבר יותר למדינה ולהיות ישראלית כמו כל אחד ואחת פה".
קסניה תתחרה בירושלים במסגרת המכביה - שתהיה התחרות הראשונה שלה בארץ. "אולי אהיה יותר מדי מתוחה ואולי לא אציג את הרמה הכי גבוהה שלי, אבל בשבילי זה חשוב מאוד כי זאת תהיה הפעם הראשונה שאני אתחרה בתור ישראלית".
מה היעדים שלך?
"מדליה באליפות אירופה וכמובן להגיע לאולימפיאדה. הרבה שואלים על האפשרות שאתחרה בזוגות מעורבים עם מישה זילברמן, אבל שנינו שחקני יחידים וקשה מאוד להצליח כיוון שלא מתאמנים ביחד ומה שחשוב הוא התיאום אחד עם השני".
אביב שדה, המאמן בחצור שמאמן את קסניה, סיפר: "אין ספק שמדובר בשחקנית עם רקורד מוכח וברמה הכי גבוהה שיש. הפוטנציאל של קסניה הוא מדליה באליפות אירופה ובמשחקי אירופה. במשחקי אירופה בבאקו 2015 היא הפסידה ברבע הגמר אחרי שלוש מערכות. כרגע היא בתהליך קליטה בישראל, כשתמיד יש לאן להשתפר ואני מקווה שנצליח לעזור זה לזה".
לפנייה לכתב/ת 
