האיש שהיה שם לשנייה - שנמשכת 49 שנים
דיק פוסברי השתתף רק באולימפיאדה אחת, אבל שינה לחלוטין את ההיסטוריה של האתלטיקה העולמית. ד"ר חן חרמש על הקופץ לגובה שלא נשכח ולא יישכח
המשחקים האולימפיים של קיץ 1968 היו יוצאי דופן במובנים רבים. העולם, שרק הרגע הקיץ מהסחרור של ההיפים ומ"הקיץ של האהבה", טולטל בחוזקה אל הקצה השני. רוחות המלחמה הקרה ומאבקים פוליטיים פנימיים קשים נשבו והתפשטו בכל רחבי הגלובוס. הסימנים לשינוי נראו גם במשחקים האולימפיים, כאשר לראשונה נבחרות גרמניה המערבית והמזרחית צעדו בנפרד, וגם החרם על משטר האפרטהייד שבדרא"פ נמשך.
גם המיקום של המשחקים היה מיוחד. לראשונה בהיסטוריה, המשחקים הגיעו לאמריקה הלטינית והתקיימו במקסיקו. ברחבי המדינה התקיימו הפגנות סוערות כנגד השלטון, ועשרה ימים בלבד לפני תחילת המשחקים, נראה שהכל עומד להתפוצץ. ההמונים שהתכנסו למחאה בבירה סירבו להיענות לקריאות הממשלה להתפנות בשקט, ואף קראו לביטול המשחקים. בשלב זה הצבא נכנס לפעולה. מאתיים שריוניות ואלפי חיילים חמושים הקיפו את הכיכר וסגרו על המוחים. ברגע אחד החלה מהומה ואש נפתחה. בסופה, נמנו 267 אזרחים הרוגים, מאות מפגינים פצועים ועוד למעלה מאלף איש שנעצרו. המשחקים החלו כמתוכנן.
השכנה מצפון, ארה"ב, סערה אף היא סביב הלחימה בווייטנאם ועקב מהומות אלימות על רקע קיפוח השחורים - וכך, לראשונה בתולדות המשחקים, ניצלו שלושת המדליסטים בריצת 200 מ' את הפודיום האולימפי להבעת מחאה. טומי סמית' (שיאן העולם וזוכה הזהב) וג'ון קרלוס (ברונזה) האפרו-אמריקאים עלו לטקס לבושים בגרביים שחורים במקום נעליים ובמקביל להנפת הדגל, הניפו מעלה אגרוף נתון בכפפה שחורה במחאה כנגד מצב זכויות האזרח של השחורים באמריקה. גם זוכה מדליית הכסף, פיטר נורמן האוסטרלי, לאות הזדהות איתם, ענד סיכה הנושאת את שמו של ארגון התומך בשוויון זכויות למיעוטים. אגב, על מעשם זה שני האמריקאים הושעו לצמיתות מהשתתפות במשחקים על ידי הועד האולימפי ואילו נורמן הושעה על ידי ארצו.
עובדה חריגה נוספת ששיחקה תפקיד באולימפיאדה זו, אינה קשורה לבני-אדם ולמאבקיהם אלא לגיאוגרפיה. מקסיקו סיטי שוכנת בגובה של 2,240 מטרים מעל פני הים (עד היום זהו המיקום הגבוה ביותר שבו נערכה אולימפיאדת הקיץ). האוויר הדליל והדל בחמצן, שהיווה בעיה קשה ביותר עבור המתחרים בענפים אירוביים כמו ריצות ארוכות, הפך דווקא ליתרון עבור המתחרים בריצות הקצרות ובענפי השדה האנאירוביים. אכן בענפים אלה נשברו 12 שיאי עולם (חלק מהתוצאות עדיין נמצאות בין עשר התוצאות המובילות בענף, כולל התוצאה ההיסטורית של בוב בימון ברוחק שהיא עדיין השיא האולימפי).
הסטודנט מפורטלנד
בתוך כל הדרמה הענקית והמבעבעת הזו, מעטים בכלל שמו לב לסטודנט צעיר להנדסה אזרחית מקולג' קטן בפורטלנד, בשם ריצ'רד "דיק" פוסברי, שעתיד גם הוא לתרום חלק משמעותי לייחודיות של האולימפיאדה הזו.מדוע בכלל שישימו לב? פוסברי, קופץ לגובה אלמוני, בעל רקורד דל, כמעט ולא התחרה מחוץ לגבולות ארה"ב ולא נחשב לקופץ דומיננטי. ביקורת רבה נשמעה ונשמעת על המבחנים האמריקאים, שאינם מתחשבים בהישגים קודמים ומתעקשים באופן קפיטליסטי לחלוטין לערוך תחרות אחת, שבה נקבע הסגל האולימפי. אצלם, באמריקה, נוהגים לומר "שאתה טוב כמו התוצאה האחרונה שלך". במקרה של פוסברי האמירה הזו התגלתה כנכונה ביותר.
במבחנים פוסברי נהנה מיום רע של מספר קופצים וחשוב מכך, מיום נהדר משלו. לאחר שנחלץ מהדחה מוקדמת הוא פיגר לאורך כל התחרות, ברגעי ההכרעה הצליח פוסברי לחבר שתי קפיצות מוצלחות רצופות של 2.18 ו-2.21 מ', לשבור את שיאו האישי ולתפוס את המקום השלישי ששווה כרטיס למקסיקו.
עבור הסטודנט הצנוע והנחוש היה זה פיצוי מתוק לשנים רצופות תסכולים בחיפוש אחר הסגנון המתאים לו ובפיתוח הטכניקה החדשה. סופסוף הוא נון מענה נחרץ לכל אותם לעגנים וספקנים שפגש בדרך. פוסברי סיפר לימים בצנעה וגילוי לב, שהדברים קרו פשוט כי הוא לא הצליח בשום אופן לקפוץ גבוה בסגנון גלילת הבטן: "הגוף שלי פשוט סירב לבצע את התנועות הללו באופן יעיל. זה היה מתסכל עד כדי כך ששקלתי לפרוש מהנבחרת לפני שיעיפו אותי. אז חיפשתי דרך למנוע את זה".
בייאושו, מאמנו באותם הימים הציע שינסה לקפוץ בסגנון המספרת שקדם לסגנון גלילת-בטן. פוסברי ניסה ולא מצא שיפור. עזרה, כמו במקרים רבים, יכולה להגיע בצורות רבות. באותה תקופה החלו מחליפים את משטחי החול ומזרני הנסורת ששימשו לריכוך הנחיתה בחומרים חדשים וספוגיים יותר. הספוגים החדשים, יחד עם תקנת בטיחות שקבעה כי הגובה המינימלי של מזרן הנחיתה יעמוד על 90 ס"מ, אפשרו לפוסברי להשלים את פיתוח הטכניקה ולהתחיל ליישם אותה ללא חשש.
השיטה החדשה, מסתבר, עובדת. ועובדת טוב. במהלך השנה האחרונה שלו בתיכון פוסברי משפר את הישגו האישי בשלושים ס"מ ומעמיד אותו על 1.93 מ'. כעת מאמנו כבר משתכנע סופית לאפשר לו להמשיך ולהשתמש בסגנון המוזר, שנקרא אז "קפיצה לאחור". עם זאת, התיאורים של כתבי הספורט מאותה תקופה לסגנונו הייחודי של פוסברי היו רחוקים מלהחמיא: "זה נראה כמו דג שמקפץ בסירה", כתב אחד מהם, ואחר הגדיל לעשות וכינה אותו "הקופץ לגובה העצל ביותר בעולם". את השם "היפוך פוסברי" (Fosbury flop), שיכול להתפרש גם כמו כישלון, טבע בשנת 1964 עיתון מקומי בו נכתב מתחת לתמונתו של פוסברי: "Fosbury flops over the bar" - "פוסברי מתהפך מעל הרף".
בגמר האולימפי פוסברי נכנס טוב לתחרות, ותפס את ההובלה כאשר עבר בניסיון ראשון 2.14 מ'. מתחריו היו האמריקאים בראון וקארת'רס, שהיה גם המועמד לניצחון, ונציגי ברית המועצות, בראשם גברילוב. על פי התוצאות הקודמות ויכולתם של המתחרים, לא נראה היה ששיא העולם שנקבע בשנת 1963 ועמד על 2.28 מ' נמצא בסכנה. השיא היה שייך לקופץ הסובייטי הדגול ואלרי ברומל, שלא השתתף בגמר. ברומל, שהשתמש בסגנון גלילת הבטן לקביעת השיא, היה גם האלוף האולימפי המכהן והקופץ הבכיר בעולם עד שנת 1965, שבה פרש מאתלטיקה בעקבות תאונת אופנוע .
אחרי שוויתר על 2.16 מ', המשיך פוסברי ברצף המוצלח שלו ועבר בניסיון ראשון את שלושת הגבהים הבאים. ה-2.22 מ' שקבע החזירו אותו למקום הראשון. גברילוב הרוסי ניסה להשתוות אליו, אבל כשל בכל שלושת הניסיונות. כעת נותרו רק שניים. הרף עלה ל-2.24 מ', ולאחר שקארת'רס ופוסברי פוסלים פעמיים, הבמה מוכנה לקפיצה השלישית והמכרעת, קפיצה של חיים שלמים שערכה גדול מזהב.
פוסברי, הרגוע מבין השניים, יצא להרצה המעגלית האופיינית לסגנון לא פחות מאשר הניתור וההתעופפות מעל לרף, וקפץ באופן מושלם, משאיר מרווח נאה מעל הרף. יריבו שכעת חייב לעבור
רק בשביל להישאר במשחק, פוסל. הזהב, יחד עם שיא אישי ואולימפי, נוחתים בחיקו של דיק פוסברי.
למרות הניצחון של פוסברי, המעבר לסגנון החדש לא היה מהיר ולא קרה בבת-אחת. קופצים רבים שהיו כבר בצמרת העולמית היססו לקפוץ על העגלה. זה לקח חמש שנים עד שדווייט סטונס האמריקאי עבר 2.30 מ' והפך לראשון ששובר את שיא העולם בעזרת סגנון הפוסברי. בהמשך, סטונס שיפר פעמיים נוספות בס"מ אחד את השיא ל-2.32 מ'. עדיין, לא כולם השתכנעו שכדאי להחליף סגנון, בייחוד אחרי שהרוסי ישצ'נקו העלה את השיא ל 2.34 מ' עם גלילת בטן. אבל הוא כבר היה האחרון בשרשרת.
עבור פוסברי הזכייה הייתה פסגת הקריירה האתלטית שלו. הוא כשל להתברג לנבחרת ארה"ב למשחקי מינכן 72', ובעצם לא זכה מאז באף תחרות בינלאומית נוספת. הניצחון האמיתי שלו הוא שמאז ישצ'נקו ב-78' ועד ל 2.45 מ' של סוטומאיור הקובני - כל שיאי העולם נקבעו על ידי קופצים בסגנון הזה. כיום, 49שנה אחרי, באופן שהוא יוצא דופן לחלוטין באתלטיקה (להבדיל מהתעמלות למשל) כל הקופצים משתמשים בסגנון הקרוי על שם ממציאו - פוסברי.
לפנייה לכתב/ת 
