כשהומלס צעק על אקסל רוז: הסיפורים מאחורי הלהיטים של גאנז אנד רוזס
הקלאסיקה שממנה MTV ניסו להתעלם, השיר ששאב השראה מקבצן ברחוב, ההוא שכלל סצנת מין מוקלטת, וזה שבכלל היה אמור להיות בדיחה. מ-"Welcome to the jungle" ועד "November Rain" - רגע לפני שהם נוחתים בארץ, כך הגיחו לעולם השירים של גאנז' אנד רוזס
בעוד שבוע בדיוק תעלה גאנז אנד רוזס על בימת פארק הירקון, להופעתה השלישית בישראל (והשנייה במסגרת ההרכב המקורי). עבור הישראלים, גאנז היא שם נרדף לשנות ה-90, לתחילת ימי הטלוויזיה בכבלים ולתקופה בה ישראל התחברה - לפחות ערוצית - ליתר העולם. עד היום שיריה מוטבעים בדי אן איי התרבותי של ישראל חובבת הרוק המיינסטרימי, וגם בארצות הברית וביתר העולם הרושם שהותירה יישאר עוד שנים אחריה. לקראת הגעת הלהקה לארץ, לרגל המופע שללא ספק יהיה אחד החשובים של הקיץ, נכנסנו אל אחורי הקלעים ואל הסיפורים שמאחורי השירים, הלהיטים והקלאסיקות שהפכו אותם להרכב חשוב בהיסטוריה של רוק הגיטרות. מקבצנים צורחים דרך מעשיות אימה ועד סצנות סקס - אלו הסיפורים שיצרו את המיתולוגיה של גאנז אנד רוזס.
Welcome to the Jungle
במובנים רבים "Welcome to the Jungle", שפותח את אלבום הבכורה האייקוני של גאנז אנד רוזס "Appetite for Destruction" הוא הכרזת כוונות. שכן ברגע שיצא אל אוויר העולם כסינגל הראשון של ההרכב והתקבל באהדה רבה, הוא היה הניצוץ שהבעיר את הקריירה של אקסל רוז ושות', והפך את חייהם וחיי כל מי שסבב להם לקרקס מטורף, רכבת הרים שלא תיעצר עד 1996, וכן, סוג של ג'ונגל.
מקורו של השיר בביקור של אקסל בבית חבר בסיאטל. רוז, שגר אז בלוס אנג'לס, הרגיש שסיאטל היא עיר ממש כפרית בהווייתה לעומת הכאוס המתחולל בלוס אנג'לס, וחש צורך לתעד את המתרחש בה בשיר. "אם מישהו מגיע לעיר הגדולה ורוצה למצוא משהו, הוא יכול למצוא מה שהוא רוצה", הסביר רוז, וחבר ההרכב איזי סטראדלין סיפר כי השיר מבוסס על חוויותיהם מרחובות הוליווד.
לחן השיר נולד מריף גיטרה (רצף אקורדים) שהגה סלאש בעודו משחק עם הגיטרה במרתף של בית אמו. או כך לפחות מספר הגיטריסט האגדי. לפי הגרסה של בסיסט הלהקה דאף מק'גן, הלחן נלקח משיר אחר בשם "The Fake" שכתב ב-1978 ללהקת הפאנק שהיה חבר בה אז, דה וויינז.
כך או כך, הוא הוקלט בלא יותר משלוש שעות, וכשהקליפ הרשמי לשיר (שהושפע מסרטים כמו "קאובוי של חצות" ו"תפוז מכני") יצא, MTV התקשו מאוד לעכל אותו, חשבו שהוא קיצוני מדי, והסכימו לשבץ אותו בשעות הקטנות של הלילה בימי ראשון. צופי הרשת חשבו אחרת, והתקשרו בהמוניהם לבקש שהקליפ יוקרן במהלך היום, ועד מהרה הוא הפך להיות הווידאו המבוקש ביותר ב-MTV על ידי הצופים באותה תקופה. ובאשר לקריאה המפורסמת שפותחת את השיר, זו נלקחה ממפגש של אקסל עם הומלס ניו יורקי, בעוד שהזמר ירד מאוטובוס מלווה בחבר. "אתם יודעים איפה אתם?", צעק הקבצן אל צמד הצעירים המפוקפקים למראה. "אתם בג'ונגל בייבי. אתם עומדים למות!".
חשבו שהוא קיצוני מדי. הקליפ הרשמי
Sweet Child O' Mine
מצחיק לחשוב שאחד מריפי הגיטרה המפורסמים בהיסטוריה, זה שמבשר על תחילתו של "Sweet Child O' Mine", התחיל מבדיחה. באוטוביוגרפיה שלו "Slash" מ-2007, מספר הגיטריסט כי ליין הגיטרה היה למעשה לא יותר מתרגול פריטה שהשתעשע בו. הוא ניגן אותו כדי להעביר את זמן במהלך חזרה שגרתית, ועד מהרה הצטרפו אליו סטארדלין, מק'גן וסטיבן אדלר בגיטרה-בס-תופים בהתאמה. "בתוך שעה, תרגול הגיטרה שלי הפך משהו אחר לגמרי", מספר הגיטריסט בספר.
בראיון מ-1988 אמר דאף: "יש לשיר הזה שלושה אקורדים. תפקיד הגיטרה של סלאש היה סוג של בדיחה. חשבנו לעצמנו 'מה זה השיר הזה? הוא לא הולך להיות שום דבר, רק ימלא מקום באלבום'. פרט לחלק של השירה שהוא מאוד מתוק (ונכתב על ידי אקסל לבת זוגו דאז ארין אוורלי - ע.פ), סלאש סתם שיחק בגיטרה לעצמו". חלקו האחרון של השיר, זה שמכיל בעיקר את השורה "Where do we go now?" נכתב בהמלצת המפיק ספנסר פרופר. אלא שלא היו לו מילים, ובזמן שהוא והלהקה האזינו שוב ושוב לדמו באולפן, רוז תהה בכל רם "לאן אנחנו הולכים מכאן?" (כשהכוונה היא - איך על השיר להמשיך מכאן?) והתהייה הוקלטה והפכה להיסטוריה.
Paradise City
כבר כמה עשורים שכל הופעה של גאנז אנד' רוזס נחתמת בשיר אחד. "פרדייז סיטי" מסכם כל ערב של החבורה על הבמה, ושולח קהלים הביתה בתחושת התעלות קלה ושאריות קונפטי על החולצה. אבל ראשיתו במושבים האחוריים של וואן שכור בו נסעה הלהקה בחזרה מהופעה בסן פרנסיסקו. בזמן הנסיעה ניגנו חברי ההרכב להנאתם בגיטרות אקוסטיות בעודם שותים. בשלב מסוים הג'אם התפתח אל המנגינה המוכרת של השיר, כשברקע סלאש מזמזם נעימה שהתנגנה בראשו. אקסל הצטרף לחגיגה עם השורה "Take me down to the Paradise City, where the grass is green and the girls are pretty". בפעם השנייה שהשורה נאמרה, שינה הגיטריסט מעט את המילים ל-"Where the girls are fat and they've got big titties". בהחלטה משותפת הסכימו כל חברי הלהקה (שאינם עונים לשם סלאש) כי מדובר בשורה די דבילית ובטעם רע, וטוב עשו. על אף המחטף, סלאש הודה כי זהו האהוב עליו מבין שירי הלהקה.
זה היה השיר הראשון שכתבו כל חברי הלהקה במבנה המקורי, וכל חמשת החברים נמנים בקרדיטים שלו ככותבים. לגבי המקום בו "הדשא ירוק והבנות יפות" - לא מדובר על המדשאה בגילמן, אלא על בלומינגטון, אינדיאנה, שם נהגה משפחתו של אקסל לבקר. את חלק המשרוקית בשיר, למקרה שתהיתם, מבצע אקסל בעצמו, ומפגין יכולות שריקה מרשימות גם בשיר הבא.
Patience
מבלדות הרוק הגדולות של שנות ה-80', שלוותה בקליפ שיש הטוענים שחזה את העתיד. האמונה הרווחת היא כי הוא מדבר על יחסיהם הלא יציבים והבעייתיים של אקסל וארין אוורלי, אך זה מעולם לא אושר באופן רשמי. תיאוריה אחרת משייכת את הסיפור מאחורי השיר דווקא לאנג'לה ניקולטי מק'וי, חברתו לשעבר של איזי סטראדלין.
אבל מה שיותר מעניין ב-"Patience" הוא הקליפ שליווה אותו, שצולם בוולנטיינס' דיי של 1989, במלון אמבסדור המפורסם, בו נרצח בובי קנדי ב-1968. חברי הלהקה נראים בו מצולמים במלון (כולל סלאש ונחשי המחמד שלו, הרבה לפני שבריטני ספירס שיחקה עם אחד), כשהם נעלמים להם בזה אחר זה. במה שיקבל פרשנות מעניינת עם אירועי השנים שעברו, חלקו האחרון של הווידאו מציג סצנה די עצובה, בה אקסל נראה יושב לבד בביתו, צופה בקליפים ישנים של להקתו. בהתחשב בעובדה שתוך כמה שנים הוא הפך להיות חבר הלהקה המקורי היחיד שנותר בהרכב (ומסוכסך קשות עם חבריו לשעבר), זה לא מופרך לחשוב שרוז ישב לא מעט לילות בביתו ועשה בדיוק את אותה הפעולה. חדי העין שביניכם ודאי זיהו ברקע את הקליפ של רוברט דה נירו במותחן "פסגת הפחד" של מרטין סקורסזה מ-1991.
Civil War
"מממממ...הה שיש לנו כאן הוא....כשל בתקשורת". במילים האלה, הלקוחות מהקלאסיקה הקולנועית מ-1967 "המורד" בכיכובו של פול ניומן, נפתח חלקו השני (והכחול) של "Use Your Illusion". אלה גם המילים שפותחים את "Civil War", אולי השיר עם המודעות החברתית הגבוהה ביותר בקטלוג של גאנז אנד רוזס. כמו הברקות רבות בהיסטוריה של המוזיקה, גם הוא התחיל כלא יותר מריף גיטרה אותו היו מנגנים בבדיקות סאונד לפני הופעה. מילות השיר מדברות, כמשתמע משמו, על מלחמות, חילוקי דעות ושינויים פוליטיים שארצות הברית חוותה בעשורים בהם גדלו חברי הלהקה.
מק'גן סיפר בראיון כי השורה "Did you wear the black arm band when they shot the man who" said 'Peace could last forever'" שואבת השראה מצעדת שלום למען מרטין לותר קינג בה לקח חלק עם אמו כשהיה בן ארבע. יש מי שמאמין כי השורה מתייחסת להתנקשות בארכידוכס פרנץ פרדיננד, שהציתה את מלחמת העולם הראשונה. אחרים מייחסים את השורה לרצח ג'ון לנון בדצמבר 1980. לנון, כידוע, היה מהדוברים הבולטים נגד מלחמת ויאטנאם. כמו כן מכיל השיר התייחסות להתנקשות בנשיא האמריקני ג'ון פ. קנדי בנובמבר 1963.
מודעות חברתית גבוהה. "Civil War"
כיאה לתכנים בהם הוא עוסק, "Civil War" יצא במקור באלבום מחווה רב משתתפים בשם "Nobody's Child", שהכנסותיו נתרמו ליתומים רומנים. עובדה מעניינת באשר למבנה ההרכב שלקח חלק בשיר - זוהי הרצועה היחידה בצמד אלבומי "השתמש באשליה שלך" (גם בעברית זה נשמע טוב) בה עוד ניגן המתופף סטיבן אדלר. על עמדת התופים ביתר שירי האלבום ישב כבר מחליפו, מאט סורום.
November Rain
מהקליפים המזוהים ביותר עם עידן ה-MTV של שנות ה-90', ושיר שסימן את המעבר של גאנז אנד רוזס מהרכב הארד רוק בועט ומינימליסטי למפלצת איצטדיונים רבת נגנים. ולכן מעניין ואפילו מפתיע ששורשיו של השיר נטועים כבר ב-1983, כשאקסל עוד היה חבר בלהקת האל.איי גאנז. סולן הלהקה, טרייסי גאנז, מספר כי רוז היה מנגן את השיר מדי פעם בחדרי הקלטות או בפסנתרים בלובי של מלונות, ומכריז כי "יום אחד השיר הזה יהיה ממש מגניב". גרסה מוקדמת מאוד בת 18 דקות(!) הוקלטה כבר ב-1986, כלומר לפני צאתו של "Appetite for Destruction". בשלב יציאת אלבום הבכורה של הלהקה עדיין מדובר היה בשיר לא מגובש וארוך מדי, ולכן הוא לא היה חלק מאותו תיאבון להרס (ולמען האמת, ממש לא התאים אליו מבחינת קו מוזיקלי).
בעבודה על צמד אלבומי "Use Your Illusion" השיר הושלם וקוצר לשמונה דקות. דאף וסלאש התנגדו להכנסתו לאלבום, מכיוון שהם עדיין דמיינו את הלהקה ממשיכה לפעול בצורתה הבועטת יותר. החזון של רוז היה אחרת, והוא כלל פסנתרים וכלי מיתר. וכך, אחרי שמונה שנים של הכנה, הבלדה הגדולה ביותר של גאנז יצאה והפכה להיות עד היום השיר הארוך ביותר שנכנס לעשירייה הראשונה של מצעד בילבורד. מילות השיר לקוחות מסיפור קצר בשם "בלעדייך" של דל ג'יימס, חבר של הלהקה ובמיוחד של אקסל. הוא יצא במסגרת אוסף מעשיות אימה בשם "שפת הפחד", שנעלם מהשוק והושב להדפסה ב-2008 עם הקדמה שכתב רוז.
קליפ החתונה המפורסם שליווה אותו נוצר בהשקעה אדירה של מיליון דולר, והוא מבוסס על אותו סיפור בו אדם מאבד את אהובתו. זו משחקת בקליפ על ידי הדוגמנית ובת זוגו של אקסל באותם ימים, סטפני סימור. שמלת הכלה גם היא הייתה חלק מהתקציב, והשאלה היחידה שהתשובה לה נותרת עד היום לא פתורה היא למה לעזאזל אדם משליך עצמו על עוגה למראה טיפות גשם? בהתחשב בעובדה שמדובר בחודש נובמבר, גשם זה דבר די שכיח בעונה זו של השנה, וכל הבהלה סביב הממטרים די תמוהה.
אבל מה העוגה עשתה לך?
Don't Cry
יכול להיות ש-"Don't Cry" נחשב השיר האהוב ביותר של גאנז אנד רוזס על ידי הישראלים? ייתכן מאוד. גם הוא מבוסס על אותו "בלעדייך", וגם הוא נושא סיפור רקע די דומה לזה של "November Rain". וכמוהו ממש, גם הוא בלדה שנכתבה בשנותיו הראשונות של אקסל בעולם המוזיקה, מהתקופה שלפני קום גאנז. על אף שגרסה בוסרית שלו התנגנה בהופעותיה של הלהקה עוד בטרם הוציאה את אלבומה הראשון, הם בחרו להוציא אותו רק שנים מאוחר יותר, מכיוון שהוא לא התאים מבחינה מוזיקלית לחומרי אותו אלבום.
רוז כתב אותו יחד עם חברו מילדות איזי סטראדלין, לאחר ששניהם התאהבו באותה בחורה. לפי האגדה, היא לא ממש הצליחה להחליט את מי משניהם היא רוצה, ובמהלך שיחה בינה ובין אקסל על ספסל בפארק אמרה לו את המשפט שהעניק לשיר את שמו - "אל תבכה, אקסל". למעשה היא לא באמת אמרה זאת, כי באותו שלב מי שיהיה לאקסל רוז עוד נקרא אז בשם נעוריו, וויליאם ביילי, ואותו מושא אהבה בלתי מושג למעשה אמרה "אל תבכה, ביל". ואם יש שם פחות מתאים לאחד מכוכבי הרוק הגדולים בהיסטוריה - הרי שמדובר ב"ביל".
Estranged
שלושת השירים "נובמבר ריין", "דונט קריי" ו"אסטריינג'ד" קשורים זה בזה מבחינה תמתית, ולמעשה כולם מבוססים על אותו סיפור קצר. "Estranged", היצירה האפית בת תשע הדקות ו-23 השניות, היא אחד השירים הארוכים ביותר במאגר היצירה של GNR. שני רק לשיר "Coma" בן 10 הדקות ו-13 השניות. רוז הוא היחיד מבין חברי ההרכב שחתום עליו, אבל חוברת האלבום מכילה גם מסר של הסולן, בו נכתב "סלאש, תודה על מלודיות הגיטרה הרוצחות".
כן, בהחלט מדובר במאסטרפיס, שברוח המגלומניה הרוזית ותקציבי הענק של הלהקה בשלב צאתו, זכה לקליפ שתקציבו הוערך בכ-4 מיליון דולר. סגנונית הוא מזכיר את הקליפים של שני חלקיו האחרים, והוא כולל מסוקים, יאכטות, שוטים של ביתו של רוז במאליבו אשר בקליפורניה ואפילו ודולפינים. באותה תקופה נראה היה שרוז אכן משתמש באשליה שלו, ולוקח את הלהקה למחוזות גרנדיוזיים שלא ממש מצאו חן בעיני חבריו להרכב, אשר בשלב זה כבר הלכו והתרחקו ממנו, אחד מהשני ואפילו מעצמם. למעשה, הוא סימן עוד מסמר בארון הקבורה של גאנז אנד רוזס גרסת הניינטיז, ובדיוק כשמו – היה אחת הסיבות שהובילו את אקסל להתרחק מיתר חבריו ולהיפך.
Rocket Queen
ואחד אחרון למיטיבי הלכת. בעוד חובב גאנז אנד רוזס הממוצע לא בהכרח יחשוב כך, המעריצים הגדולים של הלהקה רואים ב"רוקט קווין" אחד הרגעים הגדולים והחשובים במאגר היצירה של ההרכב. באוטוביוגרפיה שלו מ-2011, "He's so Easy (and other lies)" מספר דאף מקג'ן כי לחן השיר נכתב במקור עבור ההרכב קצר הימים שלו ושל סטיבן אדלר, רואד קרו. "כתבתי את השיר הזה בשביל נערה שעמדה להקים להקה ולקרוא לה רוקט קווין", סיפר אקסל בראיון, כשנדרש להסביר את מילות השיר. "היא די השאירה אותי בחיים למשך תקופה. החלק האחרון של השיר הוא המסר שלי לאותו אדם, או לכל אחד אחר שיכול לקחת מזה משהו. זה כמו מכתב תקווה וחברות בסוף השיר".
אותה נערה שעליה רוז מדבר היא ככל הנראה בארבי וואן גריף, עליה סיפר סלאש כי על אף היותה רק בת 18 באותה תקופה, היא נחשבה למלכת סצנת האנדרגראונד של לוס אנג'לס ואקסל היה מאוהב בה קשות. ג'ון פרושיאנטה, הגיטריסט האגדי (והיום - לשעבר שוב) של הרד הוט צ'ילי פפרז, סיפר שרוז אמר לו ש"רוקט קווין" נכתב בהשראת להקתו. וזה לא מופרך כל כך, בהתחשב בעובדה שהשיר מכיל השפעות Fאנק ברורות.
אבל הסיפור המוכר ביותר מאחורי "רוקט קווין" הוא כמובן סצנת הסקס שהוא מכיל. "השיר הזה כלל גם משהו שניסיתי לעבוד עליו עם אנשים שונים - סצנת מין מוקלטת", סיפר אקסל בראיון, בציטוט שגורם לתהות עם כמה אנשים ניסה הזמר להוציא לפועל את הסצנה הזו. "זה היה משהו ספונטני שנעשה בכוונה תחילה. משהו שרציתי להכניס לאלבום".
לא ממש קשה לזהות את הגניחות וקולות ההנאה בשיר, שהגיעו מצידם של רוז ואדריאנה סמית', בת זוג לסירוגין של המתופף סטיבן אדלר, שניהלה קשר גם עם רוז. לפי עדויות, השניים הסתגרו בחדר ההקלטות וביצעו את האקט, במה שתואר על ידי אחד מעובדי האולפן כ"סצנה מסרט של רון ג'רמי". אדלר, לפי דיווחים, די התעצבן כששמע על כך, בעוד סמית' הודתה כי ניסתה לשכך את הכאב, האשמה והבושה שרדפו אותה אחרי המקרה, באמצעות סמים ואלכוהל.
השפעות של Fאנק והחל מ-3:19 קטע ראפ של לבנים. "רוקט קווין" בטוקיו
ובאשר למה שהתרחש באולפן בעת הקלטת סשן הזימה: טכנאי הסאונד מייקל ברביירו לא רצה לקחת חלק בהקלטות, ולכן הוא רק סידר את המיקרופונים והותיר את מלאכת ההקלטה לעוזרו, וויק דייגליאו. בשלב מסוים נאלץ דייגליאו להיכנס לתא ולהעמיד מחדש את אחד המיקרופונים לאחר שהזוג התנגש בו. וזה מסביר את השורה בחוברת של "Appetite", המודה ל"ויקטור 'The Fuckin' Engineer' דייגליאו. היום, יש לציין, כל הסיפור הזה לא היה עובר בשקט.
