"לא צריך לקצר את החופש הגדול"
"הילדים יכולים לצייר קצת, לשחק, לבהות או חס וחלילה להשתעמם. הרעיונות הגדולים ביותר עולים במיוחד ברגעים של שעמום". שרי אלפי נזכרת בחופש שלה ומציעה לתת יותר חופש להורים במקום לקצר לילדים
יש וידויים של הורים, שאם הם נאמרים בקול רם, ישנה סכנה למופע סקילה מודרני הכולל זריקת מוצצים וחיתולים מלאים על ידי הורים אחרים על ההורה הסורר.
המועדים לסקילה הם הורים שאומרים דברים כמו "אני מתה על זה שהבת שלי קמה בחמש וחצי בבוקר ביום שבת, כי אז אנחנו יוצאות יחד לריצה של עשרה קילומטר בפארק", או "אני מת על זה שהבן שלי משתטח על הרצפה בקניון, זה פשוט כל כך מתוק בעיניי" או "זה נהדר בעיניי שהילדים שלי מחטטים באף, זה מפתח את הקשר עין-יד שלהם". אבל יותר מכל וידוי אחר, יש מצב ששלי הוא הגרוע מכולם. מוכנים? תכינו את הקוביות האנתרופוסופיות שלכם מעץ מלא, כדי שיכאב לי במיוחד.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
אז ככה, קוראים לי שרי אלפי, אני אימא לשלוש בנות ואני מתה על החופש הגדול (אוקיי, אני ממצמצת בפחד אפילו כשאני כותבת את זה). עכשיו תנו לי להסביר כדי שאולי תשקלו מחדש את התגובה שלכם. זוכרים את החופש הגדול כשאנחנו היינו ילדים? שום בית ספר של החופש הגדול, קייטנת בישול גורמה וקיפולי נייר או קייטנת מדע-באולינג-הטלת-כידון-על-סאפ לא נראתה באופק (למי שנדלק על הקייטנה האחרונה, מתנצלת, כל המקומות כבר תפוסים).
כשאנחנו היינו ילדים, החופש הגדול כלל התמרחות מקצועית על הספה בסלון, ולאלו שאוהבים אתגרים – על ספות של אחרים. אם היית בר מזל ונרשמת לקייטנה שהשם שלה הוא הטיה כלשהי של הביטוי המגניב "כיפאק" עם מדריך שקורא לכם "חבריה" ומהרהר מה לעזאזל לעשות אתכם, קיבלת גם ארוחת גורמה של שוקו שישב בשמש ולחמנייה בלי כלום.
היער השחור? ספארי באפריקה? מי בכלל חלם על זה? אם מצאת את עצמך אוכלת קרטיב מול פינגווין מזיע בספארי של רמת גן, הרגשת מנצחת. במקרים אחרים מצאת את עצמך מבקרת בקריות אצל דודה שבכלל לא ידעת שיש לך, בעלת אוסף מלחיץ של פוחלצים.
אפשר גם להשתעמם
"הקייטנה הזו היא ממש בייביסיטר", אמרה לי חברה מאוכזבת מהקייטנה של הבת שלה. "אם מדובר בבייביסיטר אחראית, חייכנית ונעימה - נדמה לי שאת מסודרת," העזתי לומר לה בחזרה. כי מה קרה ללקחת כמה שניות לתת למוח לנוח ולבהות? מידע, מידע, מידע – הילדים שלנו מוצפים בכל כך הרבה מזה כל הזמן, ולא יקרה שום דבר אם הם פשוט יהיו לרגע... פשוט יהיו! יציירו קצת, ישחקו אחת עם השנייה, או חס וחלילה ישתעממו. הרעיונות הגדולים ביותר עולים במיוחד ברגעים של שעמום, אני בטוחה בזה.
לטורים הקודמים:
מידע הוא לא בהכרח דבר חיובי – לעיתים הוא יכול לנגוד את האמונה שלכם, את העקרונות שלכם, בלי שציפיתם לכך, והוא יכול גם להטעות כשהוא מועבר על ידי אנשים שלא הוכשרו לאותו מידע ספציפי (אני, דרך אגב, מומחית למדע-באולינג-הטלת-כידון-על-סאפ).
אז אני מפרגנת לילדות שלי גם קצת זמן בהייה בין הפעילויות השונות. וכן, הן גם מטריפות אותי לפעמים. אבל היי, בלי זה לא הייתי מודעת לזה שאנחנו בחופש, כי "חופש" הוא דבר שאנחנו כמבוגרים לא מאפשרים לעצמנו. החופש הוא המהות של הילדות אז אל תיקחו את זה מהם ואל תיקחו את זה מאיתנו.
במקום לנסות למצוא דרכים לקצר את החופש של הילדים, נדמה שצריך לחפש דרכים להאריך את החופש של המבוגרים. אין ספק שהלוגיסטיקה מורכבת יותר בחופש הגדול, אין ספק שזה יכול לעיתים להעיק, ובעיקר אין ספק שזה יקר מאוד להיות הורים בחופש הגדול, ולכן צריך שיהיו קייטנות מסובסדות, שיהיו "בייביסיטר" אחראי ונעים שיאפשר לילדים להיות ילדים - ולא ינסו לתת מידע שאין עליו פיקוח.
יותר מכול ברור שגם אנחנו, ההורים, צריכים קצת פסק זמן. אפשר לקרוא לזה "ואקאנס" או הטיה כלשהי של המילה "כיפאק", רק תנו לנו קצת זמן לשבת ולבהות. זה ישתלם לכולנו - למעסיקים, למועסקים, למדינה, להורים ולילדים. תחשבו על זה. רעיונות גדולים בדרך.
הכותבת היא זמרת, יוצרת ותסריטאית. נשואה לאיש חתיך ואימא לשלוש בנות קסומות
לפנייה לכתב/ת 
