תנו לפריפריה לדאוג לחינוך של עצמה

מאז קום המדינה ועד היום כל מערכת החינוך בארץ כפופה למטה המרכזי של משרד החינוך היושב בירושלים. מאז ועד היום ניתן להבחין בעובדה הברורה שהפערים בין הפריפריה למה שאינו מכונה פריפריה, רק הולכים ומעמיקים. בכל ארגון אחר עיסקי או ציבורי, כאשר משהו אינו פועל כמצופה או אינו מגיע להישגים ולתוצאות המיוחלות, היה מתקיים דיון מעמיק ורציני למציאת החלופות אשר היו מאפשרות את צמצום הפערים.

מאז קום המדינה יש המתלוננים בפריפריה, הצפונית והדרומית, כי ישנם קשיים, בהשגת היעדים החינוכיים הראויים והרצויים. אותם מתלוננים לנים על הקשיים, הרבה קשיים, אשר גורמים למצב הקיים. חלקם אומרים שבפריפריה דברים אינם זורמים, אינם מתרוממים, ואינם מגיעים בקלות כפי שקורה באזורי המרכז. האמירה העיקרית הנשמעת במחוזותינו שלכאן דברים אינם מגיעים או שמגיעים מעט מדי ומאוחר מדי.

כאשר שר החינוך וראש המועצה להשכלה גבוהה דאז פרופ' אמנון רובינשטיין פעל לשינוי מערכת ההשכלה הגבוהה, וביזורה לפריפריה על ידי מתן הכרה אקדמית למכללות אזוריות ואחרות, כנראה התכוון לקידום מערכת השכלה גבוהה אשר תשפיע על מערכת החינוך בפריפריה, ובכך להעלות את רמתה ואת רמת בוגריה. מפת ההשכלה הגבוהה השתנתה ללא ספק, ואפשרה לרבים בפריפריה להצטרף אליה, אך האם רמת מערכת החינוך היסודית והעל יסודית השתפרה? האם בוגריה תורמים לשיפור מערכת ההשכלה בפריפריה ? אלה שאלות שאת התשובות אליהן היינו אומרים למצוא בתוצאות מבחני המיצב, הבגרויות ועוד...

והיכן אנחנו כיום? האם התוצאות מדהימות? האם הפערים בפריפריה הצטמצמו? האם אנחנו מתחילים לראות את השתקעותם של בוגרי המכללות באזור, ותרומתם לכלכלה המקומית, למערכת החינוך ביישובים בפריפריה? אני בטוח ומשוכנע שפה ושם קורים דברים טובים ומעניינים, יוזמות פרטניות מדהימות ומרעננות, בגליל ובגולן. האם יוזמות אלה הינן אירועים משני מציאות? נקודתית, סביר להניח שכן, אזורית? כנראה שלא!!

לשחרר את האחריות והפיקוח

גופים ומוסדות אשר לקחו את היוזמה וההובלה לידיהם, יכולים להוביל את מערכת החינוך, להישגים מרשימים שאינם תלויי פריפריה או מרכז. וניתן על ידי לקיחת אחריות או העברת הסמכות למנהיגות החינוכית המקומית להוביל לשינוי משמעותי אשר יצמצם את הפערים במהירות וללא כאבים מיותרים.

על המטה המרכזי, לאזור אומץ ולשחרר מידיו את האחריות והפיקוח על הפריפריה, ולהעביר את המושכות לאלה, שחיים ונושמים את החינוך על פי המתרחש באזוריהם. פינלנד הבינה זאת לפני למעלה מעשור, והביאה את מערכת החינוך להיות בין המובילות באירופה. מחלקות חינוך במועצות מקומיות והאזוריות, מנהלי בתי ספר, ומורים, יכולים יחד ליזום, לפתח ולהוביל מהלכים אשר ללא ספק יהיו מה שנקרא game changer, אותם מהלכים משני מצב, אשר לא רק מביאים להישגים טובים יותר אלא גם להעלאת המוטיבציה לשיפור היכולות ובעיקר ללקיחת אחריות להצלחות כמו לכישלונות.

באמירות אלה, אנחנו תושבי הצפון, (ואני משוכנע שגם תושבי הדרום), ניקח אחריות... לא נמתין לפתרונות מאנשי המטה המרכזי, לא פתרונות פדגוגיים, לא טכנולוגיים ולא חינוכיים . אנו בכך נכריז על ביטול הפריפריה החינוכית, לא עוד ילדי הפריפריה, אלא ילדי ישראל שווים בין שווים.

השאירו לנו לנהל את המשאבים המושקעים כביכול עבורנו, ואנחנו נדע יותר טוב מכולם כיצד לפתח ולאן להוביל את מערכת ההשכלה בצפון. אנחנו נעניק לילדינו את החינוך ההכשרה וההשכלה המתאימים ביותר והטובים ביותר, אשר יאפשרו בהמשך את פיתוחו ושגשוגו של האזור.

אנחנו נהיה אנשי בשורה לדור העתיד, לא יצביעו על ילדינו יותר כאלה שצריכים הכרות והטבות בהשכלה הגבוהה כי הם באים מהפריפריה. אנחנו נהווה דוגמא לכל מערכת החינוך בארץ, אלינו יעלו ללמוד מה ניתן לעשות על מנת להתאים ולפתח את המרכז, לצרכיה הכלכליים והביטחוניים של מדינת ישראל

.

אולי זה נשמע אוטופי אבל כל כך אמיתי וכל כך נכון למה שהאזור הזה צריך...פשוט לקחת אחריות על עתידו, ושאלה במרכז לא יפריעו.

הכותב הוא נשיא מכללת אוהלו בקצרין, מכללה להכשרת מורים.