הפארק רעד, אנחנו לא בכינו: בחזרה להופעה הראשונה של גאנז אנד רוזס בישראל
בהרכב המקורי מינוס המתופף, באווירה אקוסטית בלי יותר מדי דיסטורשן ועם להיט ענק אחד - שהדהד בחסרונו. חזרנו ל-93', להופעה הראשונה וההיסטורית של גאנז אנד רוזס בישראל, שהדהימה את המעריצים הוותיקים, ספגה ביקורות מהחדשים ובעיקר השאירה לנו טעם של עוד. נתראה במוצ"ש בפארק הירקון
במובנים רבים, ההופעה של גאנז אנד רוזס בישראל היא מאורע היסטורי: אם נניח בצד לרגע את ההופעה (המצוינת, דווקא) מ-2012, שכללה את אקסל כחבר היחיד מההרכב המקורי, זוהי למעשה הפעם הראשונה שרוז, סלאש ודאף מקגן מגיעים לארץ מאז ה-22 במאי 1993. 24 שנים הן לא מעט זמן, וכמו חברי הלהקה עצמה, גם ישראל עברה לא מעט מאז.
גאנז הגיעה לארץ בשיא תהילתה, במהלך סיבוב ההופעות שליווה את יציאת צמד אלבומי "Use Your Illusion" (כאן אהבו לקרוא להם "השתמש באשליה שלך"). לצד מטאליקה, היא נחשבה ללהקת הרוק הגדולה בעולם, וככזו חיה לפי כל קלישאה בספר הקלישאות של הרוקנ'רול: סולן אקצנטרי עם נטייה לשגעונות ומצבי רוח, גיטריסט חובב הרואין, בסיסט שלא מסוגל לדבר מרוב שכרות. סיבוב ההופעות ההוא, שנמשך כמעט שלוש שנים, נחשב לגרדניוזי, ראוותני ואפילו לא משתלם כל כך מבחינה כלכלית. הלהקה אומנם מילאה אולמות, אך כל התנהלותה על הכיס הייתה נטולת יד מכוונת. ככה זה שכחברת תקליטים מוכנה להשקיע סכומים עצומים בקפריזות של חבורת ילדים עם חיבה לנרקוטיקה ותיאבון להרס (עצמי).
חברי ההרכב היו מבלים כמה ימים כמעט בכל מדינה בה הופיעו - דבר שהצריך השקעה כספית גדולה. תוסיפו לכך שיט ביאכטות, צוות מארגני אירועים שליווה את הלהקה לכל מקום וערך מסיבות נושא בתום כל מופע, אליהן חברי ההרכב לא התייצבו, וגם מקעקע צמוד - והתשובה לשאלה "למה סיבוב ההופעות הארוך ביותר בעולם כמעט שלא הניב רווח?" תהיה ברורה יותר.
הרכב כמעט מלא, רשימת שירים פחות. גאנז אנד רוזס על הבמה בפארק הירקון 93'
כשהם נחושים בדעתם לקצץ בהוצאות ולהפוך את המסע חובק העולם שלהם למכניס, יצאה הלהקה לחלק נוסף, קטן וחכם יותר בסיבוב ההופעות הבינלאומי - שהיה הפעם נטול זמרות רקע ויתר בזבוזים. הוא קיבל את השם הראוי "Dust n' Bones", כשם השיר ששר איזי סטראדלין, ועמו גם הגיעו לישראל בקיץ 1993. אגב סטראדלין, אף שבשלב זה הוא לא היה חלק מהלהקה כבר לא מעט זמן, הוא הוזעק להחליף את מחליפו גילבי קלארק, ששבר את היד ולא היה יכול לנגן בחלק זה של הסיבוב.
המעריצים הוותיקים שמחו לקבל את הלהקה האהובה עליהם במבנה הכי קרוב לזה המקורי (מינוס המתופף סטיבן אדלר). המעריצים החדשים יותר, אלו שראו את ההופעה החיה שקיימה הלהקה בפריז, חשבו שמדובר במופע דל יותר. לאור השינויים המבניים החליטה הלהקה לשנות את סט-ליסט הסיבוב, וביצעה גרסאות אקוסטיות לשירים מוכרים, לצד שירים אקוסטיים מלכתחילה שהקהל הרחב פחות הכיר (כמו "You Ain't the First" שהפתיע). "Don't Cry", יקיר המעריצים, נעדר מרשימת השירים שבוצעו על במת פארק הירקון באותו הערב. השילוב בין עובדות אלה לבין בעיות סאונד, הביא לתחושה בקרב הקהל הרחב כי ההופעה הייתה מאכזבת.
זו הייתה ההופעה הראשונה באותו חלק בסיבוב ההופעות, ואחריו המשיכה הלהקה ליוון והסיקה מסקנות, אך הביקורת הישראלית לא נעדרה מעיניהם של דאף, סלאש ושות'. למעשה, סלאש הסביר מה בדיוק קרה בהופעה המפורסמת ההיא בישראל ב-1993, בביוגרפיה שלו מ-2007.
"איזי לא רצה לעשות חזרה, אפילו לא על שיר אחד", סיפר הגיטריסט בספרו - אף שקטעי וידאו שהועלו לרשת בשנים האחרונות מעידים כי סטראדלין דווקא ביקר בחדר חזרות בזמן שהותו בארץ עם הלהקה.
"ניגנו בפני 50 אלף אנשים, וזו הייתה ההופעה הגדולה ביותר שהמדינה ראתה. למרבה העצב, רשימת השירים הייתה מעט רופפת ולא מהודקת מספיק, בגלל שאיזי לא היה בעניינים ולא רצה לעשות חזרות. העיתונות ביקרה אותנו באופן די חריף, ואמרה שהשתמשנו בהופעה בארץ כהזדמנות לחזרה וחימום לקראת הופעות אחרות, מה שלא היה נכון בכלל. רצינו שהיא תהיה אדירה, אבל עם גיטריסט ליווי שעדיין לא לגמרי הכיר שוב את החומרים, זה כל מה שיכולנו לעשות. הופענו, נשארנו שם עוד כמה ימים אחרי וראינו את כל האתרים החשובים".
עוד מספר סלאש בספר כי "איזי, דאף ואני ראינו את המקום בו ישו נולד, והלכנו לאכול לא רחוק מהכותל המערבי. כשישבנו בבית הקפה שליד גן החיות התנ"כי ראינו אוטובוס מלא ילדים מתארגן לקראת כניסה לגן, כשמכל צד ליווה אותו אדם עם נשק. מעולם לא ראיתי משהו כזה לפני כן. היה לי חבר שחזר לישראל כדי לשרת בצבא וחשבתי עליו באותו הרגע. הוא חזר לארצות הברית אדם אחר לגמרי. הוא עזב כחנון וחזר חנון עם ניסיון קרבי".
אגב, סלאש סיפר בספר גם על חזרה אחת שהוא והלהקה דווקא עשו, במה שהוא מגדיר כ"חדר חזרות בתל אביב שהיה חתיכת טריפ. אני חושב שהטכנאים שם לא האמינו שהלהקה שכרה את השירות במקום עד הרגע בו נכנסנו לשם. נפגשנו בחדר ישן וזול שהרגיש ממש ביתי, בדרך מוזרה. הוא נוהל על ידי כמה חבר'ה זקנים שהיו ממש מגניבים, זה היה חדר חזרות ממוצע עם ציוד הקלטה בינוני והיה די ברור שהם מעולם לא אירחו אנשים כמונו שם אז לגמרי העפנו להם את המוח וזה היה כיף. בשביל זה היה שווה לבוא לשם".
הקהל, כרגיל, התלונן. מתוך מהדורת החדשות של היום שאחרי ההופעה
אגב, לא רק סלאש התייחס להופעה בישראל. היא מוזכרת גם בביוגרפיה של בסיסט הלהקה, דאף מקגן, וגם אקסל רוז הזכיר אותה. במהלך הופעת הקאמבק שלו בריו ב-2001 (עם הרכב שונה לחלוטין מזה איתו ביקר בישראל שמונה שנים קודם לכן) סיפר רוז לקהל כיצד אנשי הסאונד של ההרכב היו נוהגים להחליש לחלוטין את המגבר של אותו איזי סטראדלין מאחורי גבו, פשוט כי הוא ניגן שירים אחרים לגמרי מיתר חברי הלהקה - בעודם על הבמה. "זה עבד טוב במיוחד בתל אביב", אמר רוז.
והערב גאנז אנד רוזס תעלה שוב על במת פארק הירקון, לא מעט גם במטרה לתקן את הרושם שנוצר אז, ב-1993.
