6 סיבות לתמוך בחוק להפללת לקוחות זנות
הצעת החוק של שולי מועלם וזהבה גלאון תעלה היום בוועדת השרים בכנסת, ונגה כהן סבורה כי מדובר בהצעת חוק חשובה שחייבת לעבור. למה? קודם כול, בגלל שלקיחת המיניות שלנו והפיכתה למוצר היא מחיקה של מי שאנחנו. דעה
היום (יום ראשון, 16.7) תעלה לוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק שנועדה למגר את תופעת הזנות. הצעת החוק, שנקראת "המאבק הלאומי בצריכת זנות, ומתן סיוע לשורדות זנות", מקדמת שתי מדיניויות: הראשונה - הטלת אחריות על מי שצורכים שירותי זנות, ולפי החוק יוטל על הלקוח קנס בגובה של 1,250 שקלים. הלקוח יוכל להמיר מחצית מהקנס בקורס הדרכה מונעת. בפעם השנייה שייתפס יקבל קנס כפול ובפעם השלישית יישלח לשנת מאסר. זנאים (כינוי לצורכי זנות) של קטינים ייענשו בחומרה גדולה יותר. הרעיון מאחורי המדיניות הזו היא שזנות היא תופעה של אלימות גברית כלפי נשים ושצריך להטיל את האחריות על מי שנוקטים את האלימות הזו.
המדיניות השנייה שמקודמת בחוק היא שירותי טיפול ושיקום לשורדות זנות. אלה כוללים הכשרה מקצועית, סיוע בשכר דירה, סיוע בהשלמת השכלה, סיוע רפואי ונפשי, סיוע משפטי וסיוע בחיזוק הקשר עם הילדים. הרעיון מאחורי המדיניות הזו הוא לאפשר לשורדות זנות להתפרנס ולהירפא אחרי שמסגרת החיים הרעועה שלהן תתפורר עוד יותר. הנה 6 סיבות שבגללן הצעת החוק של שולי מועלם (הבית היהודי) וזהבה גלאון (מרצ), שאותה ניסח וגיבש המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, חייבת לעבור:
1. זנות היא אונס, לא יחסי מין
יחסי מין נעשים ברצון, בחשק ובהדדיות של שני הצדדים. אונס, לעומת זאת, הוא סקס שנעשה כשצד אחד לא רוצה אותם. הגבול ברור ואין אפור. איך מודדים רצון? דרך אחת היא לוודא שיש מרחב להגיד שלא רוצים סקס - ושזה בסדר להגיד זאת. עם זאת, ברגע שמשלמים בכסף עבור סקס, היכולת של מי שמקבלת את הכסף להגיד שהיא לא רוצה, שהיא מתחרטת, שהיא לא מרגישה טוב, או בכלל לחשוב על זה שהיא לא רוצה כי היא חייבת את הכסף או כי יש סרסור שמאיים עליה - כלל לא קיימת.
יש להבין שכל גבר שהולך לאישה בזנות אונס אותה, אבל האונס עובר מירוק חברתי בטענה שהיא מקבלת כסף ושהיא לא הייתה לוקחת את הכסף אם היא לא הייתה רוצה את הסקס. לפי הטענה הזאת, האישה בזנות היא אפילו מניפולטיבית כי היא מרוויחה על חשבון הגבר שרק רוצה לגמור. אבל הכסף לא יוצר אפשרויות, אלא דווקא תלות. חיים בעוני הם אחד התנאים המקדימים העיקריים שמובילים נשים להיכנס לזנות, ככה שהכסף שהן מרוויחות עבור עצמן או הסרסורים שלהן, מכריח אותן להסכים לסקס. לא מדובר באמת ברצון ועל כן מדובר באונס.
מלבד זאת, נשים בזנות מחויבות לעשות כל מה שהזנאי שיש לו כסף שילם עבורו, כולל לחטוף מכות, קללות והשפלות. אלה חורגים הרבה מעבר ל"סקס בהסכמה" שסוכם בפרטי העסקה. זה לא מפתיע בהתחשב בעובדה שהנשים בזנות נתפסות כחפצים ולא כבנות אדם, ולכן הזנאים מרשים לעצמם לעולל להן כל דבר שעולה על רוחם. הם הרי שילמו כסף בשביל לקבל שירות. כלומר האונס יכול להיות אלים במיוחד.
2. לנשים בזנות הזכות לחיים נורמטיביים
לפי העדויות והדיווחים, בין 70 ל-90 אחוזים מהנשים בזנות עברו התעללות מינית בילדות שלהן, לרוב בצורת גילוי עריות. מעל לשני שלישים מהן ברחו מהבית לפני ההידרדרות לזנות. רובן חיות בעוני. מדובר בנשים (95% מהעוסקים בזנות בישראל הן נערות או נשים) שזקוקות לסיוע כלכלי ונפשי, לא לדחיקה לתוך מסגרת שבה עשרות גברים אונסים אותן בכל יום.
בניגוד למה שנהוג לחשוב, הזנות היא לא מסגרת שמסייעת לנשים להשתקם כלכלית - גיל המוות הממוצע של נשים בזנות הוא 39.5. נשים בזנות סובלות ממערכת חיסונית ירודה, הן חשופות יותר למחלות כמו סרטן צוואר הרחם, והן נפגעות בכל הגוף בגלל דקירות ומכות. מבחינה נפשית, נשים בזנות סובלות מפוסט-טראומה, דיכאון והתאבדות, וזאת עקב האלימות הפיזית, האונס ותנאי החיים הקשים.
הרי אם המיניות שלנו היא חלק מרכזי בתחושת העצמי שלנו, לקיחה שלה מאיתנו שוב ושוב, גם אם הסכמנו לתת אותה תמורת כסף, היא בעצם מחיקה של מי שאנחנו. כדי להתמודד, הרבה מהן צורכות סמים קשים. או כפי שמעידה ש', שורדת זנות, בוגרת תואר בפסיכולוגיה, שאותו למדה אחרי שיצאה ממעגל הזנות: "הטראומה של הזנות לא הייתה כשלקוח היה מרביץ לי, או כשלא ידעתי אם אחיה מחר בבוקר - היא הייתה השחתת טיפת האנושיות האחרונה שנותרה בי דרך עצם היכולת של מישהו אחר לקנות את הגוף ש-ל-י!
"התהליכים הפסיכולוגיים והנפשיים הקשים שהובילו אותי לאן שהגעתי בחיים הם כל כך מורכבים וכל כך כואבים, עד שמי שלא עבר את מה שאני עברתי בקלות יכול לטעות ולחשוב שהמילים 'רצון' או 'בחירה' מתאימות לכאן. אבל אני לא הייתי בזנות מרצון כמו שלא נאנסתי מרצון כשהייתי בת 15. עם כל הכבוד ללקוחות המסכנים שצריכים לספק את צורכיהם לבד, רוב הגברים שאני חוויתי באו כי דרך רמיסת האנושיות שלי הם העצימו את האגו השבור שלהם.
"לעזור למישהו להרגיש יותר טוב זה תפקיד של פסיכולוג וצריך להיעשות בדרך ישרה - ולא דרך חקיקת טראומות בגוף ובנפש של אדם אחר. הפוסט-טראומה שאני סובלת ממנה בעקבות ימיי בזנות לא יורדת מזו של ילד שאנסו אותו כל חייו", היא קובעת. יש לזכור כי 80% מהנשים רוצות לצאת ממעגל הזנות. לנשים בזנות יש את הזכות להתפרנס ולא מכך שיאנסו אותן, לרפא את הצלקות הנפשיות והפיזיות שלהן ולקבל את התנאים כדי ליצור לעצמן סביבה בריאה ותומכת.
3. "כשאחת זונה כולן זונות"
הזנות לא נעשית במחשכים, כפי שאולי נוח לנו לחשוב. הרחובות ותיבות הדואר מתמלאים בפליירים לפרסום שירותי חשפנות, וכולנו נחשפים אליהם. מסיבות רווקים מתקיימות בחו״ל במטרה ללכת לנשים בזנות ונחשבות לבילוי מיינסטרימי ומגניב; אפשר לקנות באתרי יד שנייה שירותי מין, כפי שחשפו "פוליטיקלי קוראת"; חברות הפקות משלמות לנשים יפות כדי לקשט אירועים.
לצד ההסכמה שבשתיקה על קיומה של זנות, כל אלה הופכים כל אישה ל"זונה פוטנציאלית", כי כשזנות היא חלק מרכזי מהתרבות, מה כבר ההבדל בין האישה במודעה לאישה שפוסעת מולך ברחוב? לא סתם נשים רבות קיבלו הצעות כספיות מעוברי אורח רנדומליים בתמורה למין אוראלי או לסקס. לא סתם מקרי אונס הם נסלחים, כי הרי "לגברים מותר לקחת מין מנשים, ומה זה כבר משנה אם זה בתשלום או לא?".
לא סתם פעולות נקם בנשים באות לידי ביטוי בפרסום מספר הטלפון שלהן על תחנות אוטובוס או באתרים לפרסום שירותי זנות. לא סתם חלק גדול מהמאבק על חזקת הגיל הרך הוא על דמי המזונות - כי כשכבר לא מקבלים שירותי מין אז לא מבינים על מה צריך לשלם כסף (עבור הילדים!). כל אלה נועדו להזכיר לנשים את מקומן - "את מרחק נגיעה מלהיות זונה, ואז תראי מה נעשה לך".
4. המודל הנורדי
הצעת החוק מתבססת על חוקים דומים להפללת זנאים שעברו במקומות שונים בעולם. הרעיון נקרא "המודל הנורדי", והוא יושם לראשונה בשבדיה ב-1999 ונחל הצלחה מסחררת. מספר הנשים בזנות הצטמצם ב-75%, גם בקרב נשים בזנות ברחוב וגם בזנות אינטרנט. גם מספר הזנאים ירד מ-12.7% ל-7.6%. החוק גם גרם לעלייה בתמיכה של האוכלוסייה בהפללת זנאים ובהכרה שזנות היא תופעה של אלימות נגד נשים. בהמשך אומץ החוק גם בנורבגיה (2009), איסלנד (2009), צפון אירלנד (2015), קנדה (2015), צרפת (2016) ואירלנד (2017).
לעומת זאת, במקומות שבהם מיסדו את הזנות, כמו ספרד או הולנד, תעשיית הזנות רק הלכה וגדלה: בספרד 39% מהגברים צורכים זנות, שנחשבת לבילוי גברי נורמלי, ומאז המיסוד ב-1995 ירד הגיל הממוצע של הזנאים מ-40 ל-30. נשים פנו לזנות בספרד במיוחד אחרי המשבר הכלכלי הגדול ב-2008, וכמוהן גם מהגרות רבות (90% מ-400 אלף העובדות בזנות במדינה הגיעו מחוץ למדינה).
מה שכן, החוק הוא אפקטיבי רק אם המשטרה ומערכת המשפט מתגייסות כדי לאכוף אותו ואם המדינה מקדישה משאבים מספיקים כדי לשקם את הנשים בזנות. לאור היחס לנפגעות תקיפה מינית ונפגעות אלימות, בכלל לא ברור שזה יהיה המצב. לכן המערכות נדרשות לתשומת לב מיוחדת לחוק אם הוא יעבור, ואנחנו כחברה נדרשים לגלות ערנות ולוודא שהוא אכן נאכף.
5. לנשים יש זכות על גופן
אחד הטיעונים של התומכים בזנות הוא שלנשים יש זכות על גופן וש"קבוצת פמיניסטיות לא אמורה להחליט עבורן". בהחלט, לנשים יש זכות על גופן. יש להן את הזכות שלא יאנסו אותן, שלא יכו אותן, שלא ידקרו אותן ושלא יפנו אליהן ברחוב ויציעו להן לעסוק בזנות. יש להן את הזכות ללכת ברחוב בלי שיבצבצו שלטים שמזכירים להן שאפשר לקנות אותן או את אחיותיהן, יש להן את הזכות להרגיש ביטחון במרחב ואת הזכות להתפרנס בכבוד שלא מזנות. יש לנו את הזכות לחיות בחברה שבה אסור לקנות את הגוף שלנו, את המיניות שלנו או אותנו. כל אלה יתאפשרו אם החוק הזה יעבור.
6. להפסיק לחנך גברים שנשים הן אובייקט מיני
ילדים ונערים שגדלים בעולם לומדים שזנות היא זכות בסיסית עבורם. הם מוקפים בדימויים של נשים בתנוחות מפתות והם לומדים שאם הם לא לוקחים, הם פגומים. לוחצים עליהם בבית הספר להתחיל לזיין כמה שיותר מוקדם ולצבור ניסיון מיני, ואם צריך - אז עם אישה בזנות. לפעמים אבא שלהם לוקח אותם לזונה. החברים לוחצים להביא חשפנית למסיבת רווקים.
הם רואים מופעי "פינג-פונג" בתאילנד ופורנו בסלולרי. הם לומדים שהם צריכים לקחת מנשים מין כל הזמן, אבל לכבד את אלו שלא נותנות להם אותו. מקסימום אפשר להשלים אצל זונה, שהיא "אישה נחותה שנועדה לאפשר להם לעשות כל מה שהם רוצים איתה". אבל "איזו בת זונה זאת שלא זורמת". ומעל לכול, הם לומדים שכדי להיות גברים הם צריכים להחפיץ נשים, ומעט מאוד גורמים בסביבה שלהם אומרים להם אחרת.
אז הנה הצעת חוק שאומרת אחרת. זו הצעת חוק שתיתן הזדמנות לשוויון מגדרי ולמיניות בריאה לכולנו. כי כשמסתכלים על כולם כעל שווים, אפשר לנהל אינטראקציות מיניות הדדיות ובריאות. ולא, לא כל הגברים הם אנסים שיסתובבו ויאנסו נשים חסודות כי אין להם כבר את הזונות לפרוק אצלן אגרסיות מיותרות. מדובר הרי בבני אדם שמסוגלים לשלוט בעצמם, ושלא נשלטים בידי היצר המיני שלהם.
מיגור הזנות דווקא יאפשר גם לשחרר את הלחץ שמופעל על גברים במין ויסייע להפוך "גבריות רעילה" ל"גבריות" שחיה בהדדיות עם "נשיות". אם הצעת החוק תעבור את ועדת השרים, היא תעלה ביום רביעי לקריאה טרומית. רוצים לעזור? כתבו מייל לחברי ועדת השרים לחקיקה. פרטים כאן.
