ער בניתוח: "פתאום אני שומע את המנתחת אומרת 'תחתוך"'
אלי מרום חווה על בשרו את הסיוט הגדול ביותר של כל מנותח - לטענתו הוא נותר ער בזמן שהרופאים חתכו בבשרו מבלי שהיה יכול לזוז או לומר דבר. "הרגשתי שאני מתעלף. רציתי לבכות, רציתי לצעוק, אבל לא יכולתי לזוז", הוא משתף ברגעי האימה ומאשים: "הניתוח הרס לי את החיים". בילינסון: "צר לנו על החוויה הקשה שעבר המטופל"
צפו במטופל מספר על העירנות בזמן הניתוח:
"פתאום אני שומע את הרופאה אומרת 'תחתוך'" - במילים הללו מתאר אלי מרום בן ה-69 את רגעי האימה שעבר בחדר הניתוח של בית החולים בילינסון בפתח תקווה. מרום חווה על בשרו את הסיוט של כל מטופל שנכנס לחדר הניתוח של בית חולים – לדבריו הוא היה ער בזמן שהרופאים חתכו בבשרו באזמל.
המטופל הגיש נגד בית החולים תביעה שבה הוא מתאר את המשקעים שהותירה בו החוויה הקשה וטוען: "אני לא ישן בלילות בגלל הניתוח. הוא הרס לי את החיים".
ב-2008 נפגע מרום בתאונת עבודה - הוא נפל לבור ונפגע ברגליים ובחזה. ביום התאונה פונה לבית החולים קפלן ושוחרר לביתו לאחר שלא נמצאו שברים בגופו.
ואולם מרום המשיך לחוש כאבים בחזה וכעבור כמה ימים חזר לבית החולים קפלן, שם נמצא כי הוא סובל מדימום בריאה. הוא פונה לבית החולים בילינסון להמשך טיפול, וכעבור ימים ספורים הוחלט לנתחו בחזה בהרדמה מלאה.
בגיליון ההרדמה לקראת הניתוח רשם הרופא המרדים את רשימת התרופות שנוטל מרום. בכתב התביעה, שאותו הגיש לבית משפט השלום בפתח תקווה עו"ד גיל בן ארי, מתואר כי רשימת התרופות שרשם המרדים הייתה חסרה, שכן המרדים לא שם לב שהרשימה כללה שני עמודים.
עדותו של מרום מהחוויה שעבר בחדר הניתוח מצמררת: "נכנס מישהו שאמר שהוא הרופא המרדים. עצמתי עיניים וניסיתי לישון. אני שוכב מנומנם ואני שומע ברקע דיבורים. הרגשתי שמזיזים אותי קצת. שכבתי על צד שמאל ופתאום אני שומע את הרופאה אומרת 'תחתוך'".
לדברי מרום, למרות שהיה משותק ולא היה מסוגל לזוז או לדבר, הוא הרגיש את אזמל המנתחים חותך את בשרו. "אני שומע את הרופאה מדברת ואני רוצה לומר לה 'מה זה תחתוך?!', אבל אני לא יכול לדבר. הלשון שלי הייתה כמו אבן בתוך הפה. היה לי יבש ולא יכולתי להוציא מילה. ואני מרגיש שחותכים אותי", תיאר מרום את מהלך הניתוח.
"הרגשתי שאני מתעלף. הכאיבו לי. רציתי לבכות, רציתי לצעוק, ואני לא יכול לזוז", מוסיף ומגולל מרום, "אחרי שזה הסתיים הרגשתי שלקחו אותי באלונקה. ראיתי את הרופאה ואמרתי לה: 'הרגתם אותי. הרסתם לי את החיים. אתם קרעתם אותי ואני מתפוצץ מכאבים'".
הניתוח נצרב בזיכרנו של מרום כחוויה טראומתית במיוחד. לדבריו, מאז האירוע הוא מתקשה לישון בלילות. בנוסף מציין התובע כי הוא איבד אמון במערכת הרפואה.
"הנתבעים גרמו לתובע נזק נפשי", טוען מרום בכתב התביעה ומתאר כי החוויות בחדר הניתוח גרמו לו להפרעות בשינה ולמתח רב, שמתבטא בין היתר בהבזקי זיכרון מההליך.
שכיחות התופעה - אחת לכל 20 אלף הרדמות
מרום צירף לתביעה חוות דעה של מומחה מטעמו, ובה מצוין כי ערנות בזמן ניתוח מתרחשת בשכיחות של אחת לכ-20 אלף הרדמות. "למיטב שיפוטי, כמות תרופות ההרדמה שניתנה למר מרום בעת הניתוח הייתה קטנה ובלתי מספקת", פוסק המומחה, "הן עודף משקל והן טיפול תרופתי כרוני, בעיקר בתרופות כגון אלה שקיבל מרום, מחייבים העלאת כמות תרופות ההרדמה הנדרשת".
המומחה מוסיף כי "נראה שהמרדים העתיק לגיליון ההרדמה רק את ארבע התרופות המופיעות בתחתית העמוד הראשון של הקבלה הכירורגית ולא את יתר התרופות הרשומות בעמוד השני". אילו היה המרדים מודע לרשימת התרופות המלאה שנוטל מרום, כך מצוין בחוות הדעת, הוא היה מגדיל את המינונים שניתנו למטופל.
מלבד טענות הרשלנות מאשים מרום כי חתימתו על טופס ההסכמה להרדמה זויפה. חוות דעת של מומחה בגרפולוגיה שצורפה לתביעה מטעמו של מרום קובעת כי קיימת סבירות גבוהה ביותר שהחתימה היא אינה של המנותח.
"מטריד אותי שעוד מטופל יעבור חוויה קשה כמו שאני חוויתי", אומר מרום. "לא רשמו מילה מהתלונות שלי. איך זה יכול לקרות? פשוט שמו עליי פס. הייתי איש חזק לפני האירוע הזה. ראיתי דברים קשים בחיים שלי, אבל שום דבר לא השפיע עליי כמו האירוע הזה. בית החולים אמור לשמור על הבריאות של הציבור, לא לחבל בה. הם התעללו בי".
עו"ד בן ארי, שמייצג את מרום, מציין כי "ניתוח אמור להיות הליך בטוח. במקום לרפא את התובע, בבית החולים רק הזיקו לו. אסור שאירועים כאלה יתרחשו".
לאחרונה מינה בית המשפט מומחה מטעמו, והוא עתיד להגיש את חוות דעתו ביחס לטענות.
מבית החולים בילינסון נמסר בתגובה: "צר לנו על החוויה הקשה שעבר המטופל, אולם בית החולים דוחה בכל תוקף את הטענה כי חתימתו של המטופל זויפה. לגבי שאר הטענות - נגיב כמקובל בבית המשפט".
לפנייה לכתב/ת 
